עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שינויים ועינויים - תורת השלבים - תהליך ההפרטה לא בא לייעל או להצמיח. כל תכליתו - העשרת החזקים. זהו מרד החזקים נגד צרכי כלל החברים. כל התורה, שלב

שינויים ועינויים - תורת השלבים
מאת עדי שגב, 18.12.2005

תהליך ההפרטה לא בא לייעל או להצמיח.

כל תכליתו - העשרת החזקים.

זהו מרד החזקים נגד צרכי כלל החברים.

כל התורה, שלב אחרי שלב


התיאור המפורט על המתרחש בדיונים על הפרטת שער הגולן, צריך לשמש תמרור אזהרה בפני מי שמשתעשע ברעיון על שינוי מינורי שיקנה שקט לכמה שנים ויביא נחת לציבור החברים. גישה כזאת עלולה להיות נואלת ומסוכנת.

אינטרמצו אינפורמטיבי קצר:

צוות השינוי בקיבוץ דורות החל את פעולתו עם רוח גבית מהממסד, התמודד תקופת מה מול צוות שיתופי, העמיד להצבעה נוסח שינוי "חלבי-צמחוני" הדומה למודל משולב רך, קיבל מנדט וקידם מיידית מודל רשת בטחון מלא. הגם שהדבר לא זכה לכותרות בעיתונות, התהליך לא עבר ברוב הנדרש. כיום הקיבוץ שרוי במצב של תקיעות, אבל תהליך השינוי מתחדש.

כדאי לדעת כי מול מה שעושה הזר"ש בצורה גלויה ושקופה, בכך שהוא תומך בעצה ובמעש בצוותי השיתוף בקיבוצים, עושה מנגד רשת עלומה, חסרת שם, אך לא פחות יעילה.

ברשת הזאת זורם בה הרבה מידע על "איך מעבירים שינוי". הרוב כמובן מושתת על ניסיונו של היועץ המנחה את הצוות המקומי, אבל עצות, פטנטים ומניפולציות זורמים בין צוותי שינוי בקיבוצים עד כי נוצר שוק של תרופות שנועד לעקוף, או לשתק את התנגדות השיתופיים.

 

*****

וכך זה מתרחש:

·         בתחילת התהליך, הטרמינולוגיה היא חיובית במובהק ופונה בעיקר אל הרגש. טורי המספרים המכשפים עדיין בהמתנה. הכל רצוף סופרלטיבים של אהבה למקום, הערכה למקימי הקיבוץ וכרגיל - דשאים, ילדים, תינוקות וממטרות מסתובבות. הפרסומים – ידידותיים, הסגנון - כמו של צוות חג המזמין את החברים לאירוע.

·         מאחורי הקלעים, צוות השינוי טרוד בזיהוי המתנגדים הפוטנציאלים ומוכן, בשלב זה, להשקיע הרבה בשיחות נפש לצורך נטרול התנגדות עתידית. סביר שבעלי הרנטות יקבלו פטור סופי מהחובה להעבירן לקיבוץ כדי שמסקטור זה לא תיפתח הרעה.

·         עם הצטרפותו של היועץ הארגוני, הצוות "קופץ כיתה". עתה הכל יותר מקצועי ומונחה מטרה: מרגע זה אפשר כבר להצביע על שימוש ברור בטכניקות מתוחכמות של פסיכולוגיית המונים. בין מוליכי ההפרטה מתחילים להתבלט כמה כוכבים שלומדים את המלאכה מהר וטוב מזולתם. חלקם מיישמים שיטות שכנוע ברמה המעוררת התפעלות.
ישנה הקפדה יתרה על 'ממלכתיות'. אין הכפשות ואין יורדים לרמה האישית, אבל כבר ישנה אבחנה ברורה בין "ישן" שהוא בהכרח נגוע וגרוע, לבין "חדש", המבטיח רק טוב. ישנה המשגה עם 'חוקים' ברורים: ישנו "הקיבוץ הישן", או "קיבוץ של פעם", שבו אנחנו נמצאים כרגע וישנו "קיבוץ מתחדש" שהוא משאת הנפש. בשלב זה חלילה מלומר את השם המפורש - "קיבוץ דיפרנציאלי". היה תלוי באחרים" ; "הקיבוץ מטפח פרזיטים" ;  "העולם השתנה ומי שלא משתנה הוא דינוזאור שנדון לכליה". "היום לא מדברים על עקרונות, אלא על הישרדות" ; "רוסיה הסוציאליסטית התמוטטה, מה שמוכיח שהשיטה לא עובדת".

·         מעורבות החברים, ובעיקר התמיכה/התנגדות שלהם, נובעים עדיין מהזדהות/הסתייגות על בסיס אמוציונאלי. בשלב זה איש לא נובר באתר הקיבוצים, לא קורא תגובות או מנתח סקרים. אף אחד מתקרב לנישה של הזר"ש, בודק מה עומד מאחרי השינוי הדרמטי שקבוצה מסוימת של חברים מציעה לחולל. סביר שרוב החברים יתמידו באדישותם זו לאורך כל התהליך.

·         בשלב הבא מושם הדגש על הפרדת המשק מהקהילה. החבר מתחיל לחוש כזר בביתו עת בתיבת הדואר שלו מתחילים לנחות דוחות דמויי "תלושי שכר" במסגרת "תהליך על יבש". חלק מהענפים הופכים לתאגידים והעומדים בראשם – חבריו ושכניו שעימם עבד צמוד - נעשים לפתע ל"מנהלים".

 

*****

·         הטרמינולוגיה משתנה אט אט עד שלבסוף הכל מתורגם לכסף: דשאים, תינוקות, חברים, קרקע – הכל מתומחר. זהו השלב הטראומטי מכל שבו מתקבעת עמדת החבר למול תהליך ההפרטה ונוצרים המחנות: כאן המצליחנים ומרוויחנים, שם המפסידנים ודלפונים. למרחיקי ראות ברור מדוע לא תתכן חזרה משנת הניסיון והתהליכים "על יבש". אחרים עדיין לא מבינים.

·         עם פרסום חוברת "הייתכנות הכלכלית", כשטורי המספרים נחשפים לראשונה, תגובת החברים היא תערובת של הלם ויראה אל מול שטף מידע שלא הוכר לרובם ואל מול הדת החדשה שתורתה הסדורה – שאין על אמיתותה עוררין - מופיעה בחוברת.
החבר לומד להתעלם מסתירות ושגיאות שהוא מגלה ומנותב לציית למובילי המהלך. עולמו מצטמצם רק ל"מה זה אומר לי ולמשפחתי". השאר חדל לעניין אותו. למרות חרדותיו, הוא מפתח פטליזם מיסטי שהשינוי 'יעבור' במוקדם או במאוחר. הוא איננו מעלה על הדעת שזה תלוי גם בו. הוא נכנע לאיום ש"במתכונת הנוכחית אנו צפויים לאבדון". לעתים, תוך כדי גישור על הפער בין הסירוב שלו להפרטה, לבין הפחד למה יקרה אם לא תתקבל, הוא מתחיל לדבר בעדה. כך הוא גם קונה לו נקודות זכות אצל צוות השינוי.

·         רוח ההפרטה מתחילה להשתלט על הקיבוץ. החבר מגלה אותה באטומיזציה שעוברת הקהילה במסגרת תהליך של הפרד ומשול. השאלה אם לכולם יחד אין מספיק, מהיכן תצוץ התוספת בזמן שכל אחד שומר את כספו בכיסו, כאילו מייתרת את עצמה. כבר לא כל-כך מתעניינים מדוע מגיע לחברי הטוב לרפד עצמו ואילו עלי נגזר לחיות "על הקנטים".  המצב הזה מוצג כאכסיומה.

·         אמיתות נוספות מתחילות להיחשף: לא מדובר בסיכוי לצמיחה דמוגרפית, לא מדובר בעזרה הדדית, לא בשמירה על ערכים בסיסיים ואפילו לא בהתייעלות או הדברת גדודי הפרזיטים הדמוניים. מדובר בניסיון מאורגן של קבוצה המעריכה שהיא "על הסוס" לשכנע את הרוב להניח לה לנכס לעצמה חיים טובים – כאן, עכשיו ומיד: זהו מרד החזקים. פענוח הקוד הגנטי של ההפרטה ע"י חלק מהחברים, גורם להם להתכנס בתוך עצמם ולפתח חשדנות ואיבה פתולוגיים מול אלה שעד אתמול היו חבריהם. המטלה העיקרית של מוליכי ההפרטה עתה, היא לעכב תובנה הזאת עד ליום שאחרי ההצבעה.

·         כחלק מהכנת התשתית להצלחה בקלפי, הציבור מורדם באמצעות הצהרות מרגיעות שחלקן נגוע במגמתיות ברורה. מושמעות תדיר הצהרות בסגנון "אצל כל מי שעשה את זה, זה עובד!" או "אנחנו האחרונים שעוד לא עשינו זאת". אף חבר מהשורה לא מעלה על דעתו שכדי להשתכנע לגבי שינוי קיצוני כפי שמייעדים לו, היה כדאי להזמין רכב, לנסוע לאחד מהקיבוצים ה'מתחדשים' ולבדוק את הדברים כהווייתם. במקום זאת הוא קונה בעיניים עצומות ש"במסדה כולם מרוצים כי..." או "בראש הנקרה כולם מרוצים כי..."

*****

·         במהלך הזמן בו חברים יכולים להציג חלופות וההסתייגויות מחוברת ההפרטה, הם מגלים חומרנות וחמדנות שכמותם קשה למצוא אפילו על מדרכות רמת אביב ג'. זה מציע לקצץ לזולתו בחצי אחוז וידידו נלחם בחמת זעם על שלושה שקלים לחודש. בינתיים, מבלי שהרגישו, בשקט ובהסתר, מחליק לו הקיבוץ שגונן עליהם כל חייהם ועוזב אותם לנפשם. מי שעל סף הפנסיה, מצפצף על המשפחות עם הילדים. מי שצעיר, מתעלם מצרכי הבריאות של המבוגרים וכולם גם יחד מסתחררים בבולמוס של אגואיזם מכוער. רוב הציבור כבר שכח שהשינוי הבטיח שיפור דרמטי במצבו והוא עוסק בעיקר בהערכת ההפסדים ובמזעור הנזקים לרמת חייו בעתיד.

·         מידי פעם מושמעת ע"י מוליכי השינוי - כאילו באופן אגבי – הערה על כך שאם המודל לא 'יעבור' הם: עוזבים / דואגים רק לעצמם / לא נוקפים אצבע יותר בשביל אחרים. הערה קטנה שדי בה כדי לעורר את חרדת הנטישה של הציבור. חברים מתחילים לחשוב ברצינות שזה הזמן לציית ולא לעשות גלים פן יעזבו החזקים ונישאר כאן רק הנמושות. יש לרצותם ולהשאירם בכל מחיר. זה הזמן להתחבר עם 'האיש החזק' – מי יודע – זה בוודאי לא יזיק.

·         משתמו הקטטות על הרוב הנדרש, קובעים כי המודל הוא לשנת ניסיון על-פי תקנה 7א' – זו שבג"צ הקפיא בצו על-תנאי. אתה יכול לצרוח עד שגרונך ניחר שהתקנה היא אות מתה, שאין לה תוקף משפטי, שעד שלא יוחלט אחרת אז... בקיצור: חבל על הזמן. בתקנה 7א' כתוב משהו על שנת נסיון לא?  אז מה בדיוק הבעיה?  ואולי אתה סתם טרדן שמנסה לטרפד את כל התהליך?! לך לרשם העמותות, שם מחכות לך כל התשובות.

·         למחרת היוודע התוצאות, אתה כבר מבין שכשלון המודל בהצבעה יוביל לרעידת אדמה. כמעט ואין צורך להמתין. הזעזועים כבר בדרך. מיד מתפרסם מכתב נזיפה ממנהל הקהילה/ ראש צוות השינוי/ הנעלב תורן: "נסתתרה בינתם של החברים שהעלו בדעתם לדחות את המודל – ועוד מודל רך ומרוכך שכזה – ממש בונבון. חכו, חכו להמשך!". עוד כמה עובדי חוץ יצהירו שהם לוקחים את משכורתם ושכולם יקפצ.... יהיה גם מי שיעזוב בהפגנתיות אבל ימשיך לגור לידך, כאילו לא ארע דבר. הנהלת הקהילה מטילה על ראש צוות השינוי לכתוב הצעה לתקנון לתקופת הביניים כדי לשכנע את המאיימים בעזיבה להישאר עוד מעט-קט בקיבוץ. לא מעט, כך נראה, מתחילים לחוש לאות ועייפות ולכן מזדרזים לבקש שנת חופש (בקיבוץ, בקיבוץ – אלא מה?). בקיצור, נראה שהעניינים מתחילים לצאת משליטה.

 

*****

אכן – נשבר המצפן (והמצפון?)!  חגיגת אנרכיה אמיתית!  קיבוץ תקוע על שרטון, תלוי על בלימה – כל סופרלטיב יהיה נכון ואמיתי.

בכל זאת, ציניקן ימצא גם במצב מייאש שכזה קורטוב של נחת כי:

1. לפחות, נפלו המסכות.

2. לפחות, הורדו הכפפות ואפשר לראות מי השחיז ציפורניים.

3. לפחות, ניתן להבין בדיוק 'מי נגד מי'.

4. לפחות אפשר לדעת עתה מה היו המניעים האמיתיים מאחורי תהליך ארוך ויקר כל-כך.

5. לפחות, ניתן להעריך את תוחלת החיים של מרבית ההבטחות.

6. לפחות ניתן לדעת בוודאות שגם אם ההפרטה תעבור, לא יהיה טוב. ממש לא!

צדק גברי ברגיל כשישב מול חברי שער הגולן ואמר שחשוב לא להגיע למצב של קיבוץ תקוע. מבחינתו, כמי שחשוב לו לקדם שם את השינוי, הוא צודק בהחלט.

* הכותב הוא חבר קיבוץ דורות


נכתב בתאריך
18/12/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו