עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אבא אריק - האשליה הקיבוצית שאריק הוא "משלנו" ולכן יהיה קשוב למשאלותינו, היא גרסה עכשווית של מנטליות גלותית המביטה בעיניים כלות על הגביר ומצפה לחסדיו

אבא אריק
מאת דני גוטוויין, 11.12.2005
פרופ' דני גוטווין

 

האשליה הקיבוצית שאריק הוא "משלנו"

ולכן יהיה קשוב למשאלותינו,

היא גרסה עכשווית של מנטליות גלותית

המביטה בעיניים כלות על הגביר ומצפה לחסדיו


הטרנד החדש הוא לתאר את "קדימה" כגלגול עדכני של מפא"י ואת אריק שרון כאיזו התגלמות עכשווית של בן גוריון. הטרנד הזה, המדבר אל החלקים המבוססים של החברה הישראלית, באורח לא מפתיע מחלחל גם אל התנועה הקיבוצית.

ואולם, רק במקום שבו הדימויים החליפו את המציאות והאשליה את הפוליטיקה, יכול האוסף המקרי של אנשי "קדימה", המחפש סידור עבודה בכנסת, להיחשב למפא"י, ושרון לבן גוריון.

מפא"י לא צריכה להיות מושא לגעגועים. אף לא בן גוריון. גם מי שהוא ביקורתי כלפי התנהלותם, איננו יכול לראות בהשוואה בין מפא"י לקדימה ובין שרון לבן גוריון  אלא הונאה פוליטית.

מבחינה מדינית מיוחס ל"קדימה" פרגמטיזם. ואולם במרחב שבין צחי הנגבי לשמעון פרס – שהוא בערך כמו המרחק בין ככר ציון לכיכר רבין – נמצאות כמעט כל האפשרויות הפוליטיות. איש באמת איננו מסוגל לדעת לאן ימשכו את העגלה המדינית ארבעים המופלאים של אריק.

מה אנחנו באמת יודעים על עמדותיה הפוליטיות של רוחמה אברהם שהגיחה מלשכת נתניהו אל ספסלי הכנסת, שם ייצגה בדבקות את מדיניותו הכלכלית, ובפליק פלק פוליטי נחתה בגלקטיקוס של אריק. ורוחמה, כידוע, לא לבד.

בעוד שבתחום המדיני קשה לדעת לאן יגרור אותנו מצב הרוח הקרוי "קדימה", הרי שהפרופיל הכלכלי-חברתי שלה הוא ברור הרהבה יותר: המשך מדיניות ההפרטה האגרסיבית של נתניהו, רק עם הבטחה לתגבר את אגף בתי התמחוי.

 

****

מבין אוסף הדמויות שנתכנסו ללשכת העבודה של שרון, מבטאות שתיים את הכיוון החברתי של מפלגה זו: רונית תירוש ואוריאל רייכמן. תירוש הכניסה אל תוך יחסי העבודה בישראל את השיטה של פיטורים המוניים וברוטליים. היא חתומה על הפטנט של פיטורים סדרתיים והמוניים של מורים כקלף מיקוח ציני במשא ומתן. את הבוז שלה אל המורים השחוקים לא יוכלו למחוק גם הדמעות שהיא מייצרת באופן שלא היה מבייש שום כוכבת טלנובלות. תירוש נהגה באופן שספק אם אחרון סוחרי העובדים הזרים היה מרשה לעצמו. שדרוגה ל"קדימה" מבטיח להפוך את השיטה הזו למדיניות כללית.

אוריאל רייכמן הוא הוגה רעיון העוועים של הבחירה הישירה לראשות הממשלה שלא היה אלא ניסוי על יבש לדבר האמיתי שאותו מבטיח לנו פטרונו החדש אריק – משטר נשיאותי. בד בבד רייכמן הוא גם המקדם האגרסיבי ביותר של הפרטה עד דק של מדינת הרווחה הישראלית. גם בתחום זה כבר עשה ניסוי על מודל בדמות המרכז הבינתחומי בהרצליה שהוא הסוס הטרויאני האמור לקדם את הפרטת ההשכלה הגבוהה בארץ.

בין המשטר הנשיאות עליו מפנטז אריק לבין הקפיטליזם החזירי המהווה את סדר היום החברתי-כלכלי של מפלגתו, יש כמובן קשר הדוק.

המשטר הנשיאותי המוצע לישראל - שבהעדר מסורת של איזונים ובלמים יהיה דומה לזה של פוטין מאשר לאלו של שיראק, או בוש - יביא למחיקת כל מוקדי ההתנגדות להפרטה הברוטאלית. המדובר בערעור כוחם של גופים  כמו ועדי עובדים, תנועות כמו התנועה הקיבוצית וארגוני זכויות למיניהם, ויהפוך את ישראל לרפובליקה של אוליגרכים, בה המדינה פועלת בשירותם.

קדימה היא חזון הייאוש הישראלי. הנדידה לשורותיה מבטאת את הכמיהה של הישראלים לבעל בית והרבה פחות חשוב להם מה אותו בעל בית יעשה.

מתוך תחושת חוסר הביטחון החברתי והתמוטטות כל חוקי המשחק של החברה הישראלית, נולדה הערגה הנואשת לדמות אב שיכניס קצת סדר לחיינו וכלל לא חשובה מהותו של סדר זה.

 

****

זהו כמובן ניצחונה הגדול של מהפכת ההפרטה. הצלחתה למוטט את ביטחונם החברתי של הישראלים, להפכם לתלויים בשרירות ליבו של ההון ונציגיו הפוליטיים, ההתדרדרות המתמדת של מעמדות הביניים לעבר העוני, כל אלה יצרו את הכמיהה הגדולה למנהיג.

התנועה הקיבוצית, קורבן האולטימטיבי של מהפכת ההפרטה, עשויה לשלם בריבית דריבית את שינוי דמותו של המשטר.

האשליה שאריק הוא בעצם "משלנו" ולכן יהיה קשוב למשאלותינו, היא כמובן גרסה עכשווית של מנטליות גלותית המביטה בעיניים כלות על הגביר ומצפה לחסדיו.

אלא שהגביר, כמו גביר, יראה בתנועה הקיבוצית את הערך היחיד שנותר בה, ככל שהיא מסתלקת מעולם ערכיה ומבטלת עצמה מן הפוליטיקה הישראלית – ערך הנדל"ן.

משטר האוליגארכים של אריק יגלה אמפתיה נמוכה ביותר לנוסטלגיה של עובדי האדמה. הוא בעצם יסתפק במוזיאון לתולדות ההתיישבות הממוקם בחוות השקמים.

התנועה הקיבוצית תהפוך בנקל לאתנן של הבריתות הפוליטיות הבאות שלו. הבחירה בין העבודה ל"קדימה" תגדיר את דמותה של התנועה הקיבוצית. זו אותה הדילמה שעמדה בחירה בין פרס לפרץ. היום, כשפרס בקדימה, ניתן להבין את חוסר יכולת האבחנה שגילתה התנועה הקיבוצית בהעניקה לו רוב מוחץ בבחירות לראשות העבודה.

קדימה היא אחד מראש החץ של המאבק בצדק החברתי ובסולידריות האנושית ובשיתוף בחברה הישראלית. אסור לתנועה הקיבוצית את הטעות שבתמיכה פרס.

כל קול לקדימה הוא גול עצמי לקיבוצים. 



נכתב בתאריך
11/12/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו