עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בין תעודת לידה לתעודת זהות בימינו מספיק שלישוב יש תעודת לידה קיבוצית כדי שיהיה חבר בתנועה. חברותו לא תישלל, גם אם יחליט לבטל את זכות ההצבעה ש

בין תעודת לידה לתעודת זהות
מאת יזהר בן-נחום, 5.12.2005

 

 

בימינו מספיק שליישוב יש תעודת לידה קיבוצית

כדי שיהיה חבר בתנועה.

חברותו לא תישלל,

גם אם יחליט לבטל  את זכות ההצבעה של החברות


לפני כשבוע ייצגתי את בית קמה במועצת התנועה הקיבוצית. כרגיל, איש בקיבוץ איננו שואל איך אני מצביע ומה בכלל קורה שם, אף כי הפעם הוקדש רובו של הדיון לנושא שאמור לעניין את כולנו – יחסי העבודה וזכויות העובד בקיבוץ. עצם קיומו של הדיון, כמו דיונים קודמים בנושא הערבות ההדדית בקיבוץ, הוא סימן חיובי. סוף סוף מתחילים גם ה"מתחדשים" להבין, שאולי בכל זאת הייתה הדהרה לעבר ה"קידמה" מהירה מדי ואיבדנו כמה דברים בדרך (אף פעם לא הבנתי מדוע הגדלת פערים וצמצום שירותי רווחה נקראים בתנועה הקיבוצית "התחדשות", בשעה שבכל העולם זה מוגדר כ"שמרנות". בשלב מסוים הבנתי ש"קיבוץ מתחדש" זה כמו ג. יפית – לא חייב להיות קשר בין השם לתוכן. העיקר שכולם מבינים למה הכוונה).

בשורה התחתונה הבעיה ברורה. במשטר קפיטליסטי יש כלים, מוגבלים אמנם, למידה של עזרה לחלשים והגנה על זכויות העובדים. בקיבוץ השיתופי אין צורך בכלים האלה, אבל בסערת השינויים דהרנו הישר קדימה למאה ה-19 ונשארנו קרחים מכאן ומכאן. פתאום גילינו (בין השאר בעזרת לחץ חיצוני) שיש לנו בעיה והנהגת התנועה הקיבוצית מנסה לעצור את הסחף ולמזער את הנזקים. השאלה אם זה לא מאוחר מדי.

כבר זמן רב אני טוען שהויכוח העקרוני בתנועה הקיבוצית איננו על שינוי זה או אחר. שינויים היו ויהיו בכל הקיבוצים. השאלה היא האם לעצם המושגים "קיבוץ" ו"תנועה קיבוצית" יש בכלל איזושהי  "תעודת זהות", או שזו "תעודת לידה" בלבד. מכאן נגזרת גם השאלה מהו תפקידה של "התנועה". האם היא אמורה להוביל קו ערכי מסוים, או שכל תפקידה הוא לעזור לכל קיבוץ לעשות בדרך הטובה ביותר את מה שחבריו בחרו. אם יש לתנועה הקיבוצית, כארגון, ערכים כלשהם, ראוי לבחון אותם ולעדכן אותם בכל פעם מחדש.

לפני למעלה מעשרים שנה הורידו את מרחביה ושניר למעמד של "קיבוצים נלווים" בגלל הלינה המשפחתית. ההבדל בין אז והיום הוא לא רק בזה שהיום יש לינה משפחתית בכל הקיבוצים, אלא בזה שהתנאי היחיד לחברות בארגון שנקרא "התנועה הקיבוצית" הוא "תעודת הלידה". כל יישוב שהוא היום חבר בתנועה הקיבוצית, יישאר חבר בה כל עוד ירצה בכך.  ואם יחליט, למשל, לשלול מנשים את זכות ההצבעה בשיחת הקיבוץ (כמו שקורה עד היום בחלק מהמושבים) יבוא המלווה האזורי מטעם התנועה ויעזור לקיבוץ לעבור את התהליך הזה בצורה חלקה ככל האפשר. אם ייתקע הקיבוץ באמצע התהליך והנהגת הקיבוץ תתקשה לגייס את הרוב הדרוש לשלילת זכויות הנשים, יבוא מזכיר התנועה לשיחה ויעזור לדחוף את המהלך קדימה, כי הרי הכי גרוע זה להיתקע על הגדר.

עכשיו אישרה מועצת התנועה הקיבוצית, שלרוב חברי התנועה הקיבוצית אין שמץ של מושג מה היא מחליטה, מסמך יפה מאוד בנושא יחסי עבודה וזכויות העובד בקיבוץ, אבל למה, בעצם, שהקיבוצים יתייחסו אליו? למה מי אתם שם, במועצת התנועה הקיבוצית, שתגידו לקיבוץ רמת העמק או גבעת החמישה איך לנהל את החיים שלו? מה תעשו לסוררים? תורידו אותם למעמד של "קיבוץ נלווה"? הרי לא רק על אמצעי האכיפה ויתרתם לפני עשרים שנה, אלא גם על הזכות להגיד משהו שאיננו "ייעוץ ארגוני מקצועי ואובייקטיבי". 

בית קמה היום הוא עדיין קיבוץ שיתופי ואני מקווה שגם במעבר ליישוב הקהילתי נשכיל למצוא את הדרך לשמור על זכויותיהם של החברים ולא להשאיר אף אחד לבד על הקרח. האם מסמך כלשהו שיישלח אלינו מהבית בליאונרדו, הוא שיאיר לנו את הדרך הקשה הזו? הרשו לי לפקפק בכך.



נכתב בתאריך
7/12/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו