עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בקושי שמחת עניים - מישהו יודע מה עם הקליטה? ומה עושה המזכירה החדשה? עזבו, העיקר שיש אוכל ולרובנו יש עבודה ושאותנו לא יפנו לטובת אנשי גוש קטיף

בקושי שמחת עניים
מאת יזהר בן נחום

מישהו יודע מה עם הקליטה? ומה עושה המזכירה החדשה?

עזבו, העיקר שיש אוכל ולרובנו יש עבודה ושאותנו לא יפנו לטובת אנשי גוש קטיף


אומרים שאין שמחה כמו שמחה לאיד ותודו שיש בזה משהו. שמועות בלתי רשמיות אומרות שאחד הקיבוצים באזורנו עומד להיסגר, פשוט כך. ייקחו את החברים המעטים שנותרו, יציעו להם פתרונות במקומות אחרים ובמקומם יישבו מפונים מגוש קטיף. קיבוץ כישור שבגליל, לעומת זאת, עדיין קיים, מפעיל שלושה ענפים חקלאיים (שלחין, מטע ולול) ובימים אלו זכה במשפט נגד תושב, שסירב לפנות את דירתו בקיבוץ. הדבר המעניין הוא שבקיבוץ כישור יש ענפים, היה תושב אחד ויש אפילו מי שמגיש תביעות משפטיות בשמו. רק דבר אחד אין בקיבוץ כישור – חברים. מתברר שקיומם של חברים אינו תנאי לקיומו של קיבוץ.

 

מצד אחד זה עצוב, וכשמדובר על קיבוץ באזורנו ועל אנשים שהם ידידינו האישיים, זה אפילו עצוב עוד יותר. מצד שני, אנחנו יודעים שבתחילת 1998 גם אנחנו היינו קרובים מאוד לסוף עצוב כזה וכשרואים איך הפכנו פתאום מהילד המסכן של המועצה לתפוח אדמה לוהט, שכולם מזדרזים לתפוס בו את המגרשים האחרונים, זאת דווקא הרגשה טובה.

 

רוצים עוד דוגמא של שמחה לאיד? בערב שמחת תורה נענינו להזמנתו של רכז תרבות מקיבוץ שכן ובאנו (שני זוגות מבית קמה) לראות מופע בקיבוצו. בערך שלושים איש (יחד איתנו) קפאו מקור בסוכה הגדולה שהוקמה ליד חדר האוכל ואנחנו נזכרנו בשמחה שדווקא אצלנו התרבות די מצליחה בזמן האחרון.

 

אז מה? הכל טוב? אפשר להתרווח בכורסה ולצקצק בהשתתפות בצער פולנית על צרותיהם של האחרים? ("נו", אמרה הפולנייה כשתפסה את בעלה וחברו הטוב עם המאהבות שלהם, "שלנו יותר יפה"). הרי בינתיים הכל בסדר. אמנם אף אחד לא יודע לאן הקיבוץ הולך, אבל מצד שני גם אף אחד לא מוטרד מזה, אז כנראה זה לא כל כך חשוב. הפטרנו רק את המזון. החשמל יחכה. את החינוך ממילא אין טעם להפריט, כי עוד מעט לא יישארו חברי קיבוץ עם ילדים. התגמול הדיפרנציאלי שלנו עומד עדיין על שלושה אחוזים וחצי, אבל גם עם זה חבל להתעסק, כי ממילא עוד מעט כולנו נהיה פנסיונרים. וחוץ מזה, הרי אני בכלל בעד קיבוץ שיתופי, אז מוטב שאשתוק ואגיד תודה על כל יום נוסף שנותנים לי ליהנות מהקיבוץ הישן.

 

לפני שבעה חודשים בחרנו רכזת ועדת קליטה. מישהו יודע מה קורה עם זה? למישהו אכפת? לא מזמן בחרנו מזכירות חדשה. מה בדיוק היא אמורה לעשות? עזבו. אוכל יש? עבודה (לרובנו) יש? תקציב (סביר פחות או יותר) עובר לבנק כל חודש? אז למה לשאול שאלות מיותרות? ילד אחד התחיל לדבר רק בגיל חמש, כי עד אז לא היו לו טענות. אז או שמבחינה מנטאלית עוד לא הגענו לגיל חמש, או שאין לנו טענות, או שכל התשובות נכונות. העיקר שאותנו אף אחד לא יפנה מכאן בשביל אנשי גוש קטיף. איך אמר חנוך לוין המנוח ב"מלכת האמבטיה"? אנחנו אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור.

 

בית-קמה



נכתב בתאריך
13/11/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו