עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בשורה וקוץ בה - בחירתו של עמיר פרץ בשורה חשובה לחברה הישראלית. לא אתמוך בו בגלל עמדותיו המדיניות, אותן ניסה להסוות במרכז העבודה האחרון
שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
בשורה וקוץ בה
22.11.2005

בחירתו של עמיר פרץ בשורה חשובה לחברה הישראלית. לא אתמוך בו בגלל עמדותיו המדיניות, אותן ניסה להסוות במרכז העבודה האחרון


בבחירות הקרובות, לא אצביע למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ.

 

חבל. מבחינות רבות, הייתי שמח מאוד לבחור בו. עמיר פרץ נושא בשורה חברתית אמיתית, המבטאת חלופה מרעננת למדיניות הכלכלית של הממשלה היוצאת.

 

ממשלת שרון - נתניהו פגעה בחברה הישראלית פגיעה קשה ביותר. הממשלה היוצאת הובילה מדיניות של התנערות המדינה מאחריות חברתית, הרס מדינת הרווחה הישראלית, פרימת חישוקי הסולידריות החברתית ובוז לרעיונות של צדק חברתי. במקומם, הציבה הממשלה, בשם רעיון הכלכלה החופשית, את עגל הזהב של רדיפה אישית אחרי העושר, אגואיזם חומרני וחיזוק המאיונים העליונים על חשבון החלשים. התקשורת הישראלית, הנשלטת בידי קומץ משפחות האלפיון העליון, סגדה למדיניותו של שר האוצר לשעבר והציגה אותה כהצלחה גדולה. סקר אחר סקר, ישראל מוצאת את עצמה במקום הראשון בין מדינות העולם החופשי במצעד העוולות – במימדי העוני, במספר הילדים העניים, במספר הקשישים העניים, בפערי השכר. עובדות אלו, לצד פריחת בתי התמחוי, תמונות קשישים הנוברים בפחי הזבל והעדויות הקשות על המוני ישראלים שכבודם האנושי נרמס, לא הפריעו לתקשורת להעניק רוח גבית לשר האוצר, ולהכתיר אותו בסופרלטיבים מביכים, כאחד משרי האוצר הטובים בתולדות מדינת ישראל. שר האוצר הציף את התקשורת בסיסמאות שקריות שהציגו את המובטלים כבטלנים, בזו לעניים (שאגב – רבים מהם אינם חיים על קצבאות אלא עובדים, אך אינם מסוגלים לפרנס את משפחותיהם בשכר העבדות שהם מקבלים,  שמקומו לא יכירנו במדינה נאורה) והשמיצו את שירותי מדינת הרווחה. התקשורת הציגה את סיסמאותיו כאמת עובדתית אובייקטיבית.

 

קל לחבוט בנתניהו, שהוביל את הדרך האנטי חברתית, מתוך אמונה אידאולוגית אמיתית, אך מי שנושא בעיקר האחריות הוא ראש הממשלה, אריאל שרון. הוא ראש הממשלה, והוא נושא באחריות עליונה לכל תוצאות מדיניות ממשלתו, לטוב ולרע. במקרה זה, אין זו רק אחריות מיניסטריאלית, אלא גיבוי מוחלט שנתן לנתניהו לאורך כל הדרך (עד שריח הבחירות הקרובות עלה באפו, והחל לדבר על מלחמה בעוני). האם תמך בנתניהו כיוון שהאמין בדרכו? האם תמך בו כדי להשיג שקט תעשייתי וניטרול התנגדותו להתנתקות? כך או כך, הוא נושא באחריות.

 

****

 

מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס, ששמרה על שרון כעל אתרוג, כדי להבטיח את ההתנתקות, נתנה ידה למדיניות הכלכלית האנטי חברתית. כמי ששירתה בממשלה, שריה נושאים באחריות הקולקטיבית לכל תוצאות מדיניותה. אולם מעבר לאחריות הפורמלית – החומרה העיקרית בשתיקתם, היא אחריותם להיעדר אופוזיציה וחלופה לדרכה של הממשלה. בכך, היא היתה שותפה ליצירת מצג השווא, לפיו מדיניות הממשלה מבטאת אמת כלכלית אובייקטיבית.

עיקר חשיבות המהפך של עמיר פרץ, הוא בכך שסוף סוף יש אופוזיציה לדרכה של הממשלה. לא אופוזיציה התוקפת כל מעשה של הממשלה כמצוות חכמים מלומדה, אלא אופוזיציה המציגה קו אידאולוגי ומעשי חלופי למדיניות הממשלה. לכן, למרות שיש לי ביקורת חריפה על דרכו של פרץ כיו"ר ההסתדרות, אני רואה בעצם בחירתו בשורה רעננה לחברה הישראלית. בחירתו מעלה על סדר היום הציבורי את המצב החברתי הקשה ומחייבת את כל המערכת הפוליטית לשידוד מערכות, ולהגדרת עצמם מחדש לנוכח המציאות החברתית הקשה מצד אחד, והאתגר הפוליטי של עמיר פרץ, מצד שני.

בניגוד לניסיון הדמגוגי לצייר את דרכו של פרץ כקומוניזם נוסח קובה, פרץ מוביל מדיניות של דרך שלישית, המחייבת את הכלכלה החופשית, מתוך הכרה בכך שהתחרות היא הדלק של הכלכלה ושהשוק החופשי הוא הדרך המוכחת להגדלת העוגה הכלכלית. מצד שני, הדרך השלישית מחייבת חלוקה צודקת של העוגה, אחריות של המדינה על החינוך, הבריאות והרווחה והתערבות המדינה בצמצום הפערים ובמלחמה במציאות העוני המנוון, רב המימדים.

גם אם ההישג הפוליטי העיקרי של עמיר פרץ, יהיה הצגת אופוזיציה חברתית לקו הכלכלי האנטי חברתי והצבת אלטרנטיבה חברתית – זו תרומה חשובה לחברה הישראלית. אך אילו הקו החברתי שפרץ מציג היה הופך לדרך הראשית, השלטונית, היתה זו בשורה גדולה לחברה הישראלית.

לכן, הייתי שמח מאוד אילו יכולתי להצביע בעדו. לכן, צר לי מאוד, שלא אוכל לעשות כן.

לא אוכל לתמוך בפרץ, כיוון שבנושאי החוץ והביטחון הוא מוביל מדיניות הרפקתנית והרסנית. הרפתקאות אוסלו וקמפ-דיוויד כבר עלו במחיר דמים כבד מנשוא לחברה הישראלית. דבקותו של פרץ בדרך זו, והסכנה שילך להרפתקאות מסוכנות ומרחיקות לכת עוד יותר, מעידות עליו כעל סרבן התפכחות וכבעל תפיסת מציאות מעוותת. מי שמתיימר להיות מנהיג לאומי, אינו יכול לדבוק בסיסמאות ילדותיות נוסח "שלום עכשיו", שאבד עליהן כלח אחרי שהוכחו כהרות אסון. אני מעריך, שעמדותיו אלו של פרץ תרחקנה ממנו המוני אזרחים שהיו מצטרפים אליו בשל עמדותיו החברתיות, אך לא יתנו ידיו להרפתקנותו המדינית.

 

****

 

איני שותף לקריאות לפרץ להסתיר את עמדותיו בתקופת הבחירות. חובתו של מנהיג היא לגלות בשקיפות מלאה את דרכו ותכניותיו. הסתרתן, היא הונאת הציבור וגניבת דעתו. ניסיונו המגושם של פרץ לטשטש את עמדותיו בנאומו במרכז מפלגת העבודה, היה פתטי וחסר אמינות. במקום לטשטש את עמדותיו ולהסתירן מאחורי שפמו, מוטב שיבחן אותן מחדש.

כמי שנושא את הדגל החברתי, על פרץ להבין את הסתירה שבין סיסמאות אודות סולידריות חברתית, לדרך מדינית שעלולה לרסק את החברה, לנכר ציבורים שלמים מן המדינה, או חלילה להביא לעקירה המונית של רבבות אזרחים, שיהפכו באחת למובטלים והומלסים, כמו אלפי עקורי גוש קטיף.

מי שמתיימר לשאת בשורה חברתית, חייב להבין שהחברה הישראלית לא תוכל להתקיים ללא הסכמה לאומית רחבה בנושאים הקיומיים. אי אפשר להוביל להסכמה רחבה, דרך היצמדות לקצה היוני הרדיקאלי של המפה. הסכמה רחבה תוכל להתקיים רק בשביל הזהב, בין דרך ה"אף שעל" שעלולה לסכן את צביונה היהודי והדמוקרטי של ישראל, לבין הדרך של "שלום בכל מחיר" המביאה לנסיגות מיותרות משטחים חיוניים ביותר להגשמת הציונות, להתיישבות ולביטחון, ולעקירת התיישבות המונית. מן הראוי, שמי שחותר למנהיגות לאומית בעלת אג'נדה חברתית, יוביל מסר חברתי מלא, שיכלול בתוכו פיוס לאומי, איחוי הקרעים ויצירת הסכמה לאומית רחבה.

כיוון שפרץ אינו נושא מסר חברתי מלא, אין הוא ראוי למנהיגות לאומית. לכן, בשום אופן לא אוכל לתת לו את קולי. באמת חבל.



נכתב בתאריך
22/11/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו