עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ש"ס החילונית - בתמיכתם של רוב חבריה בפרס פעלה התנועה הקיבוצית כפי שפועלת ש"ס. היא ציפתה לטובות הנאה סקטוריאליות במקום לחשוב על עתידה, כחלק מהח

ש"ס החילונית
מאת דני גוטווין, 17.11.2005

בתמיכתם של רוב חבריה בפרס פעלה התנועה הקיבוצית כפי שפועלת ש"ס. היא ציפתה לטובות הנאה סקטוריאליות במקום לחשוב על עתידה, כחלק מהחברה הישראלית 


ניצחונו של עמיר פרץ חולל בציבור הישראלי גל הדף שהשפעותיו חורגות בהרבה מגבולותיו של האגף השמרני של הליכוד, שהיה ידוע בכינויו "מפלגת העבודה".

גמגומי הכן ולא של פרס, הלהיטות החמדנית של דליה איציק, המכובדות הנפוחה של מתן וילנאי והקריצות הערמומיות של חיים רמון, שהיוו את מצע ההישרדות של מפלגת העבודה כחלק מממשלת האחדות, פינו את מקומם למסר חד וברור של עמיר פרץ שתורגם לתכנית פעולה המכתיבה מאז את סדר היום של הפוליטיקה הישראלית.

איומי וילנאי על כך שפרץ יהפוך את העבודה ל"מפלגת נישה", נראו ממשיים כמו סיכוייו  להיות שר הביטחון בממשלתו של פרס. בניגוד לפיהוקים שעוררה העבודה בסגנון פרס-איציק-וילנאי-רמון, בחירתו של פרץ הפכה את המפלגה לרלוונטית  ולחוד החנית של מהפך חברתי המעמיד במרכזו שוויון אנושי ואזרחי, וצדק חלוקתי הממוסד במדינת רווחה, כתנאים הכרחיים לקידומו של שלום יציב.

התנועה הקיבוצית העדיפה שלא להיות חלק מן המהפך הסוציאל דמוקרטי. שני שליש ממצביעיה דבקו בפרס וברק, שלאור הניגודים המדיניים העמוקים ביניהם, את חבירתם המוזרה תסביר רק תמיכתם במדיניות ההפרטה, כמשת"פים של ההון.

הבחירה בפרס היא כמובן לגיטימית, אלא שהיא חושפת את תהליך הפיכתה של התנועה הקיבוצית תחת הנהגתה הנוכחית לעוד סקטור בחברה הישראלית. הנימוק המרכזי שניפקו מי שהריצו את פרס בקיבוצים, היה שהדבר יתבטא בתקציב המדינה. התמיכה בפרס נעדרה כל שיקולו ממלכתי, או מעמדי רחב. היא התמקדה בטובות ההנאה הסקטוריאליות שניתן יהיה - כך קיוו התומכים - להפיק מרביצתה של העבודה בממשלה במשך עוד כשנה.

תמיכת הרוב בקיבוצים בפרס, הביאה לשיא את העדפת השיקול הסקטוריאלי על הראייה המעמדית. שוב הפגינה התנועה הקיבוצית את כישרונה המופלא שלא לקרוא את המפה. מרוב חשבונאות ולהיטות להבטחת האינטרס הצר, היא פגעה בעצמה על ידי הזנחת האינטרס הרחב.

קיומה של התנועה הקיבוצית היה אפשרי רק כחלק מהסדרי מדינת הרווחה. נפילתה התחוללה בד בבד עם שחיקתם. שיקומה העתידי של התנועה יהיה אפשרי רק במסגרת חידושם של הסדרים אלה. רק במדינת רווחה יש כדי ליצור את התנאים לחוקי המשחק היכולים להבטיח את קיומם של שיתוף ביצור ובצריכה, של סולידאריות ושל ערבות הדדית.

ואולם למן תחילת משבר הקיבוצים בשנות השמונים – שכאמור, לא היה אלא היבט נוסף של פירוק מדינת הרווחה - בחרה התנועה הקיבוצית להתמודד עימו על ידי החרפתו. במקום לראות בהפרטה את סיבת המשבר, החלה להתפשט דת חדשה שראתה בהפרטה את התרופה. ככל שתרופה זו יושמה במינונים גדלים והולכים, כך הלך והעמיק המשבר.

המסקנה שאמורה היתה התנועה להפיק ממצב דברים זה, היא שכדי לשקם את עצמה עליה לחבור לאותם כוחות בחברה הישראלית שנאבקו בהפרטה. עמיר פרץ נתן לקיבוצים אפשרות לחבור למהפך במפלגת העבודה שיציבה כראש חץ למאבק בהפרטה, במקום שתהיה גרורתה. מהלך כזה היה לא רק משרת את האינטרס הישיר של התנועה הקיבוצית, הוא היה מחבר אותה אל זרם מרכזי בציבור הישראלי, כפי שהיתה במיטבה.

הקיבוצים התמכרו להגיון הסקטוריאלי שעיוור את עיניהם מלראות את האינטרסים הפוליטיים הממשיים שלהם. מנהיגי התנועה, ממש כמו עסקני ש"ס, עשו את חשבון השקלים של הטווח הקצר.

מה שדרוש היום לתנועה הקיבוצית הוא מהפך כמו זה שחולל פרץ בעבודה. כשם שזניחת עגל ההפרטה והחזרה לערכי הסולידאריות והשוויון הפכו לפתע את העבודה לרלוונטית, מהפך דומה בתנועה הקיבוצית עתיד לשרת את האינטרסים שלה, אך הפעם בשותפות עם חלקים רחבים ממעמדות הביניים ומהמעמדות הנמוכים שאליהם משתייכים מרבית חברי הקיבוצים.    

 


לתוצאות ההצבעה בקיבוצי התק"ם


נכתב בתאריך
17/11/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו