עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דני רוזוליו, ז"ל

דני רוזוליו, ז"ל
מאת אמרי רון, 20.10.2005
צילום ארכיון: אתר הכנסת, walla

דרכו של דני רוזוליו ודרכי הצטלבו כשהיה מזכיר הקיבוץ המאוחד (אני בקבה"א), בטרם היות התק"ם.  הרקורד של תנועת הנוער, פלמ"ח, התיישבות בבית הערבה, הקמת כברי, סייעו לו ללא ספק. בעיקר בלטה אצלו  מנהיגות נבונה, חודרת, ושקט נפשי הכובש את הזולת. בתקופה פוליטית סוערת בחיי תנועת העבודה, הייתה לדני נאמנות תנועתית שחוצה מחלוקות, ודרך התבטאות בהירה וזהירה כאחת.  היתה לו יכולת נדירה לברור את העיקר, לפשר, כמו מדריך למצות את המשותף,  מה שסייע לו לכבוש עמדה מנהיגה בתקופה לא פשוטה.


יש לא מעט מן האמת באמירה, שבאותם ימים,  רוב ההחלטות החשובות במדינה התקבלו בבית הקבה"מ, ברח' סוטין 27... 

לא קל היה לנווט ולנהל מערכת עתירת מנהיגים לאומיים, שהעמיסה על עצמה את גורל האומה, פשוטו כמשמעו. שרים, חכ"ים, וגם ראש ממשלה, ולידם שכבה  רחבה של מפקדים לשעבר,  ידידים, נאמנים ואוהדים, מנושאי עמם עלי שכם בעברם, ו"לפקודה תמיד אנחנו" עד כלותם.

זכור לי היטב, שכאשר נכנסתי, כמה חדשים אחרי דני לכנסת התשיעית – כבר מצאתי אותו במעמד בלתי מעורער בוועדת הכספים, ובסיעת המערך. אפשר היה לחוש בכבוד שרחשו לו חברים מכל שדרות הקשת הפוליטית.

אשר על כן היה מעט בלתי מובן ובלתי מקובל באופן אישי, כאשר פינה מקומו בכנסת העשירית, באמצע הקדנציה ובשיא יכולתו – ועבר למלא את התפקיד כפוי הטובה של מזכיר חברת העובדים.

לטעמי היה בכך ביטוי קיצוני מדי ל"צו התנועה", שאמנם היה בדמו ובחלבו.

כך גם סיים את חייו. באומץ, בידיעה ובשליטה מלאה על גורלו,  ובהחלטה נחושה שלא להיות לעומס על הזולת. מותו, כמו חייו, הצטרף למסכת מעוררת כבוד.

 

יהי זכרו ברוך.                                                                                  



נכתב בתאריך
20/10/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו