עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עת לערכים חיוביים - עשרים שנה לאחר 'תכנית הייצוב' של פרס ומודעי מיולי 1985, עת להכריז על התכנית לייצור ערכים כלכליים, תרבותיים, חברתיים וגם פולי
עת לערכים חיוביים
מאת אודי מנור, 6.10.2005

עשרים שנה לאחר 'תכנית הייצוב' של פרס ומודעי מיולי 1985,

עת להכריז על התכנית לייצור ערכים כלכליים, תרבותיים, חברתיים וגם פוליטיים


לא מזמן אמורים היינו לציין מלאת עשרים שנה לתכנית ה"ייצוב הכלכלי" של פרס ומודעי, שבאה לאוויר העולם ביולי 1985. בעת ההיא משמעותה של תכנית זו לא היתה ברורה למרבית הציבור. הוא היה מוכן לשלם כל מחיר, אבל כל מחיר, כדי שהאינפלציה תודבר, כולל מחירים שכלל לא היו קשורים להדברתה, כגון: הפרטות, קיצוצים דרקונים בתקציבי הרווחה, במחקר ופיתוח וביצירת אווירה של עוינות כלכלית בין גופים עסקיים, בינם לבין עובדיהם, בין ארגוני עובדים חזקים לחלשים ובין מרכז לפריפריה.

לא מדובר היה בתכנית-על, מתוכננת לפרטיה של פרס ומודעי, אלא ביצירת תהליך ותנאים שהבליטו את החלק השלילי בטבע האדם שנאלץ מעתה להתמודד על קיומו בחברה פחות סולידרית והרבה יותר "זאבית". תהליך זה, בתוספת מקדמות היסטוריות של חברת מהגרים ישראלית - רב-תרבותית במוצאה ומקוטבת באופן התנהלותה -  כבר עשה את שלו ביצירת המתחים והשסעים.

עשר שנים אחר כך נרצח ראש ממשלה וכעבור עוד שנה עולה לשלטון האטד אבימלך, אחד הסיוטים הגדולים שידעה הציונות. סיסמת "הם מפחדים" של נתניהו מהדהדת חזק והיא תוסיף להדהד אצל כל מי שסיוטי המחצית הראשונה של המאה העשרים מוכרים לו, אם כחוויה אישית ואם כחלק מתלמודו.

 היתה זו צביה גרינפלד שבחיבורה המבריק הנושא את סיסמתו זו של  'ביבי' מ-1999, עמדה על קואליציית האימה שעומדת מאחורי הפרוטו-פשיזם האולטרה-קפיטליסטי של האיש. אולטרה-חרדים שונאי מודרנה, ימנים קיצוניים הרואים בחיים טפל ובמוות עיקר ואולטרה-מתנחלים הרואים רק את עצמם.

ובכל זאת נוע תנוע

יום השנה ל'תכנית הייצוב' של 1985 עבר בלי תופים ומחולות, וטוב שכך. כיום  מתנהלת מערכת בחירות על קביעת דרכה -  לחיים או לנכות - של מפלגת העבודה. נכון לעכשיו היא ראויה לתואר "מפלגת ההון". הייתי מצפה שפרס, אדריכל תכנית 1985, ינפנף גם "בדגל" הזה, תוך כדי פיזור המליונים שלו לקבוצת הגליל העליון או למועצות אזוריות בפריפריה. אבל פרס חכם מדי מכדי לעשות זאת. כפוליטיקאי מנוסה מאוד, הוא סומך הן על הזכרון הקצר של הציבור והן על מורשת נתניהו שהשתרשה כל כך בלבבות. "הם" כלומר "אנחנו", אמנם "מפחדים". ואנשים מפחדים לא מתלהבים. לא מאמינים בשינוי. לא מוכנים לראות שלמרות כל ההספדים, קבורות החמור ומיתות הנשיקה כביכול של הקבוץ, הייצור הזה, שוד ושבר, עדיין חי, קיים, נושם ויוצר. יוצר ערכים כלכליים, יוצר ערכים תרבותיים, וחשוב משני אלו, יוצר ערכים חברתיים.

רק ערכים פוליטיים הוא איננו יוצר, כי הוא מפחד. על הפחד הזה בונה פרס, ולכן הוא מסתובב כמו הפריץ בעיירה ומחלק מתנות.

מדוע, בכל זאת, שיתוף, שוויון וסולידריות? קודם כל, למה לא. זה יותר נעים. גם כשנכשלים במגע עם חבר, עם ארגון, עם שותפים. אז מה? נכשלים. קמים וממשיכים הלאה. שנית, כי זה - גם זה - הוא חלק מטבע האדם. "הנה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע" אמר משה בשם אלהים. "ובחרת בטוב". אז נבחר בטוב. פעם ביום. מה יש.

שלישית, כי אופי החברה המודרנית המתועשת הדינמית עתירת הבעיות מחייבת שיתוף פעולה. שיתוף פעולה אפשר לעשות על ידי שעבוד ההמון לטובת אינטרסים של בודדים - הנה לפני מונח כרגע מדור הספורט של הארץ. ממנו אני למד שאזרחי ישראל, באמצעות האגרה ששילמו לרשות השידור, העבירו בשש השנים האחרונות 154 מליון שקל לכיסם הפרטי של אנשי מכבי תל אביב, סמל הקפיטליזם האינדיבידואלי המצליח. אבל שיתוף פעולה אפשר לעשות על ידי חלוקת אחריות, נכסים ותוצרים בין כמה שיותר אנשים. זה מסובך, זה דורש המון מרץ, אבל זה הגון, זה נכון יותר וזה מצליח. מצליח חלקית במערב אירופה, מצליח חלקית בתנועה הקואופרטיבית והקומונלית שרק גדלה בעולם כל הזמן, וזה מצליח באופן חלקי כאן, בקבוץ, בתנועה, בהסתדרות.

ומה שמצליח חלקית, יכול להצליח יותר. צריך רק לא לפחד, וקצת יותר להאמין.

20 שנה לאחר 'תכנית הייצוב' של 1985 הגיע הזמן להכריז על 20 השנים הבאות כעל 'תכנית הייצור'. ייצור, כאמור, של ערכים כלכליים, תרבותיים, חברתיים וגם פוליטיים.



נכתב בתאריך
6/10/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו