עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השתמטות כסימפטום - הלגיטימציה בחצר הקיבוצית להשתמטות ולסרבנות, היא סימפטום למצבה של התנועה הקיבוצית, המאמצת סולם ערכים הפוך לערכי הסולידאר

שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
השתמטות כסימפטום
25.9.2005

הלגיטימציה בחצר הקיבוצית להשתמטות ולסרבנות, היא סימפטום למצבה של התנועה הקיבוצית, המאמצת סולם ערכים הפוך לערכי הסולידאריות והערבות ההדדית

המילה הנרדפת ל"בנמשק", הייתה עד לא מכבר "יחידה מובחרת". זה היה ברור, כל בן קיבוץ מתגייס ליחידה הטובה ביותר ומשרת שירות משמעותי ככל הניתן. רבים מאוד הולכים לקצונה ולקבע. היה משהו צורם בכך, שכאשר התנועה הקיבוצית הותקפה, במקום להציג את אורח חייה כמופת חברתי, הוצג אחוז בניה בבתי הקברות הצבאיים, אך היה משהו בהצגה זו. היא לא הייתה מקרית.

 

חברה המחנכת על ערכים של שותפות וערבות הדדית, היא חברה המחנכת לאלטרואיזם, לתרומה לכלל. השרות הקרבי הוא אחד הביטויים העילאיים של ערכים אלה, כיוון שהוא מבטא מסירות נפש, פשוטו כמשמעו. אני מכיר את התיאוריות הציניות לפיהן השרות הקרבי המשמעותי נעשה למען המיצוי העצמי והקריירה. כמובן שהרצון במיצוי עצמי הוא מרכיב מסוים בהתנדבות ליחידה קרבית מובחרת, אך אדם לא יסכן את חייו רק למען מטרה זו.

 

בשבועות האחרונים הופיעו בעיתונות הקיבוצית כתבות אחדות, המספרות על תופעה של בני קיבוץ המשתמטים משירות בצה"ל. בשבוע האחרון עסקה הכתבה בקיבוץ שדות ים. סופר שם על התפטרותו של מזכיר הקיבוץ מתפקידו, אחרי שלא התקבלו הצעותיו בנוגע להתייחסות לבני קיבוץ שאינם משרתים בצה"ל. "אסור להעניש את מי שאינו משרת", אמרו המתנגדים, הרוב.  אם צה"ל שיחרר אותם משירות, הם היתממו, אל לקיבוץ להתערב. דחיית הצעתו של המזכיר, היא מתן לגיטימציה קהילתית לתופעת ההשתמטות, בקיבוצה של חנה סנש. ושדות ים אינו הקיבוץ היחיד.

 

התופעה הזאת אינה מקרית. היא סימפטום להלך רוח מסוים הקיים בקיבוצים. ראשית, מדובר בשינוי בתודעת השרות בצה"ל בקיבוצים. אחוז הסרבנים הפוליטיים מהתנועה הקיבוצית, גבוה בהרבה מאחוז חברי ובני הקיבוצים באוכלוסיה הישראלית. מעבר לחומרת מעשיהם של הסרבנים עצמם, חמורה יותר הלגיטימציה למעשיהם, ואם לא ההסכמה לפחות ההבנה למעשה, בחברה הקיבוצית. מה הפלא שאחרי 25 שנות סרבנות, במלחמת הלבנון ובשתי האינתיפאדות, אנו נאלצים להתמודד עם פרי באושים של השתמטות מגיוס לצה"ל.

 

אך יותר מכך, תופעה זו היא סימפטום למשבר הערכים בקיבוץ. תסמונת החוזרים בתשובה, היא התופעה שבה אנשים העוברים שינוי בדרך חייהם, קיצונים הרבה יותר מהציבור שאת דרך חייו הם אימצו. הקיצונים שבחרדים הם חוזרים בתשובה. חרדים שהתחלנו, הם שונאי הדתיים הבוטים ביותר. מי שקרא את הראיון עם אריאל זילבר ב"פרומו", בה גילה הבנה ואמפתיה ליגאל עמיר, יכול להיווכח בתופעה זאת.

 

וכך, ההתבטאויות הדרוויניסטיות ביותר בחברה הישראלית, נשמעות דווקא מפי חברי קיבוצים. כמו חוזרים בתשובה, מגלים חברי ובני קיבוצים דבקות יתר בערכי הרכושנות, הבצע, האינדיבידואליזם הקיצוני שאינו לא אגואיזם. מה הפלא, שבאווירה כזו, צומחת מוטציה של האגואיזם הטפילי – השתמטות משרות בצה"ל?

 

בקיבוצי, קיבוץ אורטל, קיימת החלטה חד משמעית – אדם שלא שירת שרות מלא בצה"ל, לא יוכל לחיות בקיבוץ. אדם שמסיבות אובייקטיביות (בריאותיות, למשל) שוחרר מצה"ל, מחויב בשרות לאומי חלופי, שאורכו כאורך השרות הצבאי. כמרכז קליטה, הקפדתי לברר בכל ראיון קליטה היכן שרת המרואיין בצה"ל. מרואיין שלא שרת בצה"ל – הראיון עמו הופסק מיד, הסברתי לו שלא יוכל לחיות באורטל ולכן אין טעם בראיון. בני גרעין שקיצרו את שרותם וביקשו להתקבל לאורטל, נדחו על הסף. בני גרעין שהורידו פרופיל במרמה, הורחקו מהגרעין.

 

מדוע החלטותינו כל כך "דרקוניות"? כקיבוץ שיתופי, יש לנו עניין רב בדמותם של חברינו. אנשים שהנורמות שלהם אינן עולות בקנה אחד עם הנורמות שלנו - אין להם מה לחפש אצלנו. אדם שהשתמט משרות מלא בצה"ל ולא יצא לשרות לאומי חלופי, הוא טפיל ואגואיסט. אין לאדם כזה מקום בחברה שבה הוא נדרש להתחלק עם כל חבריה בפרי מאמציו. ערכיו של אדם כזה, אינם ערכים של אדם שעמו אני רוצה לחלוק חיים משותפים.

 

יותר משתופעת הקיבוצניקים המשתמטים מעידה על המשתמטים עצמם; הלגיטימציה בחצר הקיבוצית להשתמטות, היא סימפטום למצבה של התנועה הקיבוצית, המאמצת סולם ערכים הפוך לערכי הסולידאריות, הערבות ההדדית, השוויון והשיתוף, שיחד עם ערכי הציונות הם עמוד השדרה של הקיבוץ. 

 

 


למאמר: "הקרב על הקרבי", קרני עם-עד, "הקיבוץ", 22.9.2005


נכתב בתאריך
25/9/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו