עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הערבות ההדדית זקוקה לקאמבק - הולך רגל שנפגע ממכונית חוזר ללכת וחוצה את הכביש בזהירות - אצלנו, בעקבות תאונת הערבות ההדדית, יש הסבורים שהכי בטו

הערבות ההדדית זקוקה לקאמבק
מאת עזרא דלומי, 20.9.2005
עזרא דלומי

הולך רגל שנפגע ממכונית חוזר ללכת וחוצה את הכביש בזהירות.

אצלנו, בעקבות תאונת הערבות ההדדית, יש הסבורים שהכי בטוח

זה להינעל בבית ולזרוק את המפתח לים


פעמים רבות אנשים מבטלים רעיון מסוים, לא משום שהרעיון רע, אלא בגלל ביצוע רשלני שלו. בלא מעט מן המקרים הללו מתברר, לעתים בדיעבד, שהשוללים את הרעיון בעצם לא רצו בו מלכתחילה. הכשלים בביצוע רק נתנו הכשר לפסילה.

מי עוד יכול לספור את כמות החברים הטוענים ש"השיטה הקיבוצית נכשלה, כי אפילו ברוסיה הקומוניזם קרס...?" ומי יכול לספור את מספר המצהירים שניהול ציבורי זה גרוע "כי ממשלה לא יודעת לנהל ותראו מה קרה להסתדרות...?"

אנשים כאלה לא מאפשרים לעובדות לבלבל אותם. בשבילם קלאב-מרקט, גד זאבי, מניות הבנקים, בועת ההיי-טק הם ליקויים "טבעיים" ונסלחים בשיטה קפיטליסטית אידיאלית, שהיא "הכרח המציאות".

אם נסיר כמה קליפות ממובילי ההפרטות בקיבוצים, נגלה שרבים מהם לא אהבו אפריורית את "השיטה", ומשאובחנו בעיות בביצוע וכשהסביבה החיצונית נעשתה אנטי-קיבוצית והחלה לירות בליסטראות ברעיון השיתופי, הם הרגישו מספיק בטוחים כדי לצאת מהארון ולקרוא: "אמרנו לכם"...

לא תעזור העובדה שיש גם קיבוצים מצליחים וגם לא תעזור העובדה שבדור הצעיר יש רבים הכמהים לאורח חיים יותר סולידארי. עבור המפריטים רק הפירוק יביא שיקום ורק פערי השכר יניבו מוטיבציה.

צריך להודות, היו בעיות בניהול "השיטה": מערכות החלידו, אנשים נרדמו בשמירה, נורמות ונהלים עוותו. אבל זה לא בגלל השיטה אלא בעיקר בגלל עקיפתה, ובגלל חוסר המיומנות בניהולה. 

הדברים הללו נכונים גם לשאלת הערבות ההדדית. כאשר התברר שאנשים מובילים - בקיבוצים ובתנועה - ניצלו את הביטחון המוחלט שזו העניקה כדי לנהוג בקלות דעת, אזי במקום תיקון הליקויים ודאגה לניהול ערבויות מבוקר ואחראי, הוחלט לזרוק את כל הערבויות לזבל. את סדין הערבויות קרעו ראשי התנועה דאז לבלי השאר ממנו ולו רצועת בד אחד שממנה ייארגו רשתות הביטחון. היום, כשכבר יש  קצת מקורות לחידוש הערבות ההדדית, הנחוצים כדי לסייע בשיקומם של קיבוצים שעוד לא קרסו ולהעניק סיכוי לצמיחתם המחודשת, האפשרות לחדש את הערבות ההדדית במתכונת מדודה ואחראית, מעוררת בעתה.

"הערבות שוב תגרום להתנהלות בלתי אחראית ותאפשר לבטלנים לאכול מידי החרוצים", היא טענה העולה מעת לעת. ראוי לציין כי נימוק כזה משרת גם חלק מהאנשים ומהקיבוצים ששפר גורלם והיום אין להם עניין להסתכן במתן ערבויות לחלשים.

רעיון הוא גם ובעיקר האנשים העומדים מאחריו. משפחה יכולה להיות מוסד המעניק חום ואהבה; חיי משפחה יכולים גם להיות גיהינום...אבל גם כשמפרקים משפחה, בדרך כלל מקימים אחרת במקומה. ישנה מדינה המווסתת את עשרה בין חזקים לחלשים, ישנה מדינה העושה בדיוק את ההיפך. זו מדינה וגם זו מדינה...אותו רעיון מניב תוצאות הפוכות.

קיום ערבות הדדית הוא אבן יסוד בחיי קהילה שיתופית ובחיי תנועה קיבוצית המתיימרת לקיום סביר של קיבוציה. היה ברור שהצורך בחידוש ישוב ויעלה כאשר יכלו כל הקיצין וכשקיבוצים יגיעו אל עברי פי פחת. הולך רגל שנפגע במעבר חציה, לא ימהר לחצותו שנית...

השאלה היא כיצד לחדש את מוסד הערבויות מבלי להיכנס למלכודות העבר. כיצד יפקחו נותני הערבות על אופן התנהלותו של המקבל. עם זאת, חשוב לדעת שאין ערבות חינם. הערב תמיד לוקח סיכון. נוטל הערבות יכול להיכשל גם אם עשה הכול כשורה.

ואגב, חלק מפעולות הסיוע הנעשות היום בקיבוצים חלשים מכילות מרכיבים של ערבות הדדית גם אם לא אומרים את "השם המפורש".

מצבנו בנושא הערבות ההדדית אכן דומה למצבו של אותו הולך רגל שנפגע. הפתרון הוא לחצות את הכביש בזהירות, לא להישאר לכל החיים בבית ובלבד שלא תהיה עוד סכנת היפגעות.

לעניין הערבות ההדדית יש יתר חשיבות בקיבוצי המעגל השיתופי. שהרי מי שמלין על הפערים האדירים הקיימים בין חברי הקיבוצים הדיפרנציאליים, איננו יכול להיות אדיש נוכח פערים גדולים בין קיבוצי "המעגל".

החכמה, כמו בהרבה דברים, תהיה בביצוע.

ערבות הדדית היא אימננטית לחיים שיתופיים. כלומר, היא חלק בלתי נפרד מהם. היא מסוג הדברים שגם אם תקבור אותם מאתיים מטר באדמה, סופם שיצופו מחדש ויאמרו: "אנחנו אבן יסוד, בלעדינו הבית המשותף לעולם לא יהיה יציב."



נכתב בתאריך
20/9/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו