עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דת השיתוף - מה הסיכוי בימינו שקיבוץ של הזר"ש שנקלע למשבר קשה יישאר קיבוץ אורגינל
דת השיתוף
מאת עזרא דלומי,  23.8.2005

מה הסיכוי בימינו שקיבוץ של הזר"ש שנקלע למשבר קשה יישאר קיבוץ אורגינל


לא אחת מטרידה אותי השאלה מה יקרה לקיבוץ של הזר"ש שייקלע בימינו אלה למשבר. האם ינסה להיחלץ ממנו כקיבוץ שלוב ידיים וסולידארי,  או שייצא ממנו מופרט, עירום משיתוף ועם פערי שכר בין החברים?

 האם משמר-העמק ויזרעאל (למשל) יוכלו גם בימים אלה לצאת ממשבר, אם חלילה יתחולל, כקיבוצים קלאסיים כפי שיצאו בעבר, או שהרקמה החברתית המשותפת תיסדק ותתפורר כפי שקרה ברבים מהקיבוצים?

אינני מייחל לשום משבר, אפילו לא "ניסיוני"  – לא בזר"ש ולא ב"מתחדשים" - ואולם הדיון הזה חשוב כדי להשיב על השאלה מהו התנאי ההכרחי בימינו לקיום ערכי הליבה של הקיבוץ: האם זהו מצב כלכלי טוב המאפשר שקט רעיוני ומונע "מחשבות אסורות" בדבר שיוך נכסים, הפרטות ושאר מרעין בישין, או שנחוצה אמונה בסיסית מוצקה ברעיון הקיבוץ על ציווייו המקוריים, מתוך הכרה פנימית עמוקה שמדובר בעניין צודק שראוי להיאבק על מימושו.

אמת, יש אינטראקציה בין הרצון לקיים קיבוץ כקיבוץ לבין התמורה הבאה לידי ביטוי ברמת החיים ובתחושת הביטחון של החבר. עם זאת חשוב לדעת מה קודם למה ומה מקיים את מה: הרעיון, או התשואה הכלכלית שהוא מניב. ראוי לבחון זאת כדי לאמוד את יכולת החיות של השיתוף והערבות ההדדית בקיבוץ, לעת משבר ולאחריו. חיוני לדעת מהו הגורם הדומיננטי. מהו גלגל התנופה.

ישנו עוד גורם מכריע המשפיע על יכולתו של "קיבוץ-קיבוץ" לשרוד משבר. המדובר "ברוח התקופה". לכאורה, זהו מושג חמקמק הקשה להגדרה או לכימות. עם זאת, ניתן לחוש אותו. חברי קיבוץ יכולים להרגיש מהו יחסה של הסביבה אליהם. מתי הממשלה, החברה הסובבת, התקשורת,  ארגונים - פורמאליים ובלתי פורמאליים – מכירים ומוקירים את מעשיהם ודרך חייהם, ומתי הם נדים ובזים להם.

רוח תקופה המשדרת מדיניות רווחה, סולידאריות וצמצום פערים, תישוב בגבו של קיבוץ כמוסד המממש באופן מקסימאלי את הרעיונות הללו, ותחזק את כושר עמידתו; רוח המשדרת הפרטה, שוק חופשי ובוז להתארגנות – תישוב בפניו ותחלישו. זהו עניין שקשה להגזים בחשיבותו, משום שיש מתאם ברור בין תהליך פירוקה של מדינת הרווחה בישראל, לקריסת ההסתדרות ולהתפרקות השיתוף הקיבוצי והמושבי.

מבין שלושת הגורמים – רוח התקופה, רווחה כלכלית ורצון החבר – שניים נקבעים בעיקר מבחוץ.  רוח התקופה היא ראי של החברה הסובבת; רווחה כלכלית קשורה מאוד למצב השווקים.  בניגוד לשני אלה, רצון החבר תלוי הרבה פחות – לעתים כלל לא -  בנסיבות חיצוניות: זהו רצון הניזון ממידת אמונתו של החבר. אמונה כנה של החבר בשיתוף, צדק חברתי וסולידאריות בין אנשים, ובקיבוץ כמכשיר היכול להשיא רעיונות אלה – תאפשר לו להתקדם, גם אל מול רוח חזקה.

רוח האדם ורצונו תלויים, רובם ככולם, באדם. העובדה שבכפר-עזה ובשמיר (למשל), "רוח האדם" נסוגה מהשיתוף למרות מצב כלכלי מצוין, מלמדת עד כמה תנאים של רוח והרצון קודמים לתנאים כלכליים. 

רוח האדם הדבק באמונתו אפשרה לאנשים לצלוח משברים, כולל קיומיים; רוח חלושה ואמונה רופסת הביאה אנשים להתכופף למול אוושה נגדית קלה. השאלה הגדולה היא כיצד "מייצרים" רוח אדם ואמונה בלתי מתפשרת בשיתוף ושילוב ידיים כלים צודקים, נכונים ואפילו יעילים יותר במאבק הישרדות, מאשר מלחמתם של פרטים.

אמת, אמונה אפריורית כזו, היא עניין כמעט דתי ובדת, בעיקר במובנה האורתודוקסי, יש הרבה דברים קפואים ומרויות חיצוניות מעוררי התנגדות.

אנחנו צריכים  לחשוב על דת, כתרבות המאומצת ומפורשת מתוך בחירה אישית וציבורית, לא כעל אורתודוקסיה קפואה. שאלת מפתח היא אם ניתן לברוא ולחדש את "דת שיתוף" כתרבות הנבחרת על ידי אנשים, מעוצבת על ידם  והופכת לאמונתם. כבכל דת, גם כאן צריך שיהיו עיקרים (שכולם, אגב, יהודים) - שוויון בין בני אדם, שיתוף וערבות הדדית – אשר יזכו לפרשנות פלורליסטית בהתאם לצרכי הזמן והמקום. ואולם ברור שמדובר בעיקרי העיקרים – לא בהוראות שימוש מזדמנות.

לקיבוצים שרוב חבריהם יאמינו ב"דת השיתוף", יהיה סיכוי גדול למלא אחר התנאי ההכרחי המאפשר לקיבוץ להישאר קיבוץ כהלכתו גם לאחר משבר שהלוואי ולא יבוא.

 

המשך יבוא     

עזרא דלומי

 

כתובת למשלוח חומר לפרסום:

 memri8@memri.org

dloomy@013.net.il


נכתב בתאריך
23/8/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו