עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אל תלכו בכוח - המשוב הקיבוצי הבסיסי הוא הידברות עם החבר ולא מנגנון ענישה כוחני
אל תלכו בכוח
מאת משה רוזן, ניר יצחק, 23.8.2005

המשוב הקיבוצי הבסיסי הוא הידברות עם החבר ולא מנגנון ענישה כוחני


פעם חשבנו שמדיניות השוק ושיטות הכוח והכפייה המאפיינות את החברה הסובבת את הקיבוץ, מנוגדות למהות הרעיון השיתופי. על כן מצער למצוא, בחלק מהמודלים המוצעים לאחרונה  כ"חלופה שיתופית", מרכיבים של התחשבנות כספית כתגמול למאמץ (או קנס על אי-קיום חובת העבודה מצד החבר).

דומני שהמשוב הקיבוצי הבסיסי, ההידברות עם החבר, חולף ונעלם, ומקומו נתפס על ידי מנגנון הענישה, או, לחילופין, התמרוץ החומרי.

לעניות דעתי, סנקציה וקנס נוגדים את מטרותיו של הקיבוץ כאגודה שיתופית המבקשת לטפח יחסי אחווה בין החברים, וספק אם מוסדותיו הם בעלי הסמכות לשפוט ולגזור עונשים.

אני מבין את מצוקתם של ממלאי תפקידים, המבקשים כלים - לרוב בדמות תיקון תקנוני העבודה - בכדי להתמודד עם תופעות מדאיגות בשוליים של חברה הקיבוצית: אומרים לי שאם לא ננקוט ביוזמה "משלנו", אזי "המציאות" תגרור אותנו ל"דיפרנציאלי", ואולי יש מידה של צדק באמירה זו.

עם זאת, אני סבור שאנו מאבדים את הצופן הגנטי של הזרם השיתופי שהוא: הניתוק בין תמורה לתרומה. לא נוכל, לאורך הזמן, להניף את דגל ההתנגדות לשכר ולתיקצוב דיפרנציאלי כאשר ארגז הכלים שלנו מתרוקן מרעיונות הליבה של הקיבוץ ומתמלא בסכיני הענישה ופטישי התגמול.

קיבוץ המתחיל ביצירת זיקה אישית וישירה  בין תקציב  אישי לבין עבודת החבר, עשוי למצוא את עצמו, מהר משהעריך, בנתיב המשכורות ושבירת השיוויון הבסיסי.

העובדה שאנחנו – הקיבוצים השיתופיים - מדגישים את השכר הדיפרנציאלי כקו הגבול בינינו לבין קיבוץ האחר, לעומת ערכי שיתוף אחרים (כגון  מימדי ההפרטה בצריכה) רק מבליטה את הסתירה בין היעד שסומן –והדרכים להשגתו.

משה מ. רוזן, ניר יצחק  moshe@chemada.com


נכתב בתאריך
23/8/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו