עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פרשת השבוע: פרשת פינחס

logo

פרשת השבוע

כ"א בתמוז, תשע"ח 4.7.2018

גיליון מס' 617

פרשת פינחס

הייתכן שאלימות היא הפתרון? - על הריצה אל הפתרונות טרם הובנה הבעיה
מאת קובי שטיין, קבוצת יבנה

 

על מעשה פינחס קראנו בסופה של פרשת בלק בשבוע שעבר: "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדֽוֹ וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ז-ח). ואילו על הגמול שקיבל על מעשה זה נקרא בע"ה השבת: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, י-יג).

האם היה מעשה פנחס המעשה הנכון? לכאורה, התשובה היא חיובית, שכן במעשה זה עצר את המגפה, וכדברי הקב"ה, פינחס קינא את קנאתו של א-לוהים. משמע, פינחס עשה את הפעולה שהא-לוהים עצמו רצה שתיעשה. אך תשובה זאת קשה. ראשית, קנאים הם אלו אשר המיטו חורבן על עם ישראל בעבר, ואני סבור כי גם היום יש בקנאות כוח הרסני שעשוי להמיט אסון, אם לא ירוסן וימוגר. לכן אני חש בוז גדול ואף כעס אל מול מעשי אלימות וקנאות. במובן זה, אני חסיד של "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם" – אותו משפט אשר קהלת (ג, יז) אמר על החכמה ואנו מסבים על התורה. לא רק שאין מעשה פינחס עולה בקנה אחד עם מעשה השלום, אין הוא עולה בקנה אחד עם אותה מנטרה שמחנכים רבים דוגלים בה, ואני איתם, "אלימות איננה הפתרון". יתרה מזאת, מעשה ראוי הוא על פי רוב גם מעשה שראוי לחיקוי. האם הינו רוצים לעודד קנאות כמודל לחיקוי? קושי נוסף לקבל את מעשה פינחס כמעשה ראוי, נוגע לגמול אשר מצווה ה' לפינחס על מעשיו. לו היה מעשהו של פינחס מעשה ראוי, הרי שראוי היה שגמולו יהיה היכולת לממש את כוחו זה גם לעתיד לבוא. משמע, היה עליו לזכות במינוי צבאי למשל, אך ודאי לא לקבל ברית שלום. ברית שלום היא האנטי-תזה למעשהו של פנחס. כיצד מיישבים קושי זה?

ניתן ליישב את הקושי דרך מיקום סיפור פינחס כחלק מרצף האירועים של פרשת בלק. אחת הנקודות החוזרות בעלילה של פרשת בלק היא הריצה אל פתרון טרם הובנה הבעיה. כך במערכה הראשונה מסרב בלעם להזמנתו המפתה של בלק משום שהקב"ה אוסר עליו, אך בלק מייחס את הסירוב להעדר חנופה וכבוד מספיקים, ולכן במערכה השניה, "וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק, שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה". במערכה השלישית, האתון תסרב לצעוד בדרך בה יוביל אותה בלעם משום שמלאך ה' נראה אליה, אך בלעם יפרש את התנהלותה כמרידה, ולכן הפתרון הוא מכות ולא נסיגה מלאה מהתכנית. במערכה הבאה, תחת הפיקוח האלוקי, תהפוכנה הקללות לברכות, אך גם כאן יציע בלק פתרון טכני של שינוי מקום (אולי ישנה מזל), וזאת ללא שירד אל שורש הבעיה. פרשת בלק, אם כן, היא כרוניקה של פתרונות שאינם עונים על הבעיה משום שלא נעשה ניסיון להבין מהי הבעיה מלכתחילה.

ההימנעות מלעצור ולהבין את הבעיה, כמעט בהכרח מולידה ניסיונות לתת מענה לביטוי הנקודתי של הבעיה בלבד, לסימפטום. למראית עין עשוי המענה לסימפטום להיראות כאילו נפתרה הבעיה אך בפועל היא נותרה בעינה ולכן יש להניח שתתבטא במקום אחר, לעיתים חמור מקודמו. כך הוא טבעם של פתרונות טכניים שאינם פועלים על התודעה של האדם; קרי, אינם נותנים מענה חינוכי.

גם פינחס, לכאורה, פתר את הבעיה, שכן בדקרו את איש ישראל והאישה המדיינית עצר את המגפה וקינא את קנאת האלוקים. אך אין מנוס מלשאול את השאלה, האם המגפה הייתה הבעיה או שמא רק הסימפטום?

ברצוני להציע סברה שגורסת שהבעיה העמוקה יותר, אשר בגינה הגיעה המגפה מלכתחילה, היא חוסר היכולת של בני ישראל לשלוט ביצריהם ולהישמע לציוויי התורה. בעיה זאת חוזרת על עצמה בתורה אין ספור פעמים מהרגע בו יצאו ממצרים. בכל פעם מקנא הקב"ה את קנאתו, עד שמישהו (משה בתפילתו, אהרון במחתתו, פינחס בחניתו) עושה מעשה ונעצר מחול הדמים. או אז, סופרים את המתים וממשיכים אל המערכה הבאה, וחוזר חלילה. ברם, נראה כי ישראל, מצדם (ואולי יש לומר מצדנו), לא משנים את התנהלותם, והסימפטומים רק מתחלפים.

אלימות קנאית כשל פינחס עשויה לדכא סימפטומים מסוימים, אך לעולם איננה הפתרון לשורש הבעיה. לפעמים מתן מענה אקוטי לסימפטום הוא מה שנדרש, כמו במעשה פינחס; אבל אם לא תגיע אחריו גם בחינה שורשית של הבעיה, הפתרון לעולם יהיה זמני ואף מסוכן. באופן דומה, עבודה על המידות היא תהליך מתמיד הדורש פעולה חינוכית מתמדת. מתן מענים טכניים בלבד לא פועלת על שינוי אופיו של האדם אלא רק מעלימה את הסימפטום ומסתירה את הבעיה, עד שתתעורר במקום אחר.

ד"ר קובי שטיין בן 36, נשוי לשרי, אב לשלושה וחבר קבוצת יבנה. בוגר תואר שלישי בפסיכולוגיה שיקומית מאוניברסיטת בר-אילן, מרצה וחוקר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב. חבר בקבוצת "משבי רוח".

 

 

 

כדי לקבל דף פשרת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 

 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  

תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il

מסמכים מצורפים

פרשת פינחס תשע"ח / ד"ר קובי שטיין

פרשת פינחס תשע"ח / ד"ר קובי שטיין

תאריך פרסום :

4/7/2018

להצגה באתר החל מ:

4/7/2018


תגובות לדף

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

הופיע ב:
הקיבוץ הדתי
נכתב בתאריך
5/7/2018



הרשמה לניוזלטר שלנו