עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

ביתן השמירה

ביתן השמירה הקטן, הישן, המתקלף. הוא מסמל את היות הקיבוץ "מחנה" מקום שבו השומר התורן קם לפתוח את השער, אשר כל הבאים בו והיוצאים ממנו מוכרים. אותו בניין ניצב שם, כמו מאז ומעולם, אבל עכשיו בשער הנפתח ונסגר לאטו, נכנסים ויוצאים אנשים רבים, תושבים שהשומר מן הסתם לא מכיר, ודאי את כולם. הם שואלים מי הוא, הוא שואל מי הם. לא נדרשים להראות אישורים, אין כרטיס תושב. לפעמים השומר קם ומתקרב לרכב, מזהה או לא מזהה הוא מהנהן בראשו, מתיר כניסה. מהביתן הקטן רואה השומר את התנועה ההולכת וגדלה ממחישה את השינוי הגדול.
  
מוטב מאוחר
אפשר ולגיטימי להגיד על השמאל דברים רבים, אשר יש בהם לבטא את רפיסותו ואולי אף את אפסותו. את רובם הוא הרוויח ביושר. אבל כאשר ענת אדלר, מייחסת לו, במאמרה "להתחיל מהאמצע", שנדפס לפני חודשים אחדים (לא עבר זמנו, לא בטל קורבנו) במדור "דעות אחרונות" , עמדה לפיה "צריך לחבק גם את זה שיוצא בבוקר בהחלטה נחושה לדקור בגב כמה שיותר אנשים", היא חוטאת ליושר ולהגינות ומחטיאה: במקום לחדד את המסר שלה ולהבהירו, היא מחלישה את הטיעונים התומכים בו. אפיון כזה מפקיע את השמאל מהשיח הציבורי תוך כדי הצגתו כמי שלא רק תומך בטרור אלא אף מחבק את הטרוריסטים. זה תיאור מקומם ומופרך. תיטיב הכותבת, שנסחפה טיפה בים ההכללה, כשכתבה, בין השאר, במאמר זה "בשמאל, לעומת זאת, נושמים ונושפים מלוא אף את אדי האידיאולוגיה של השוויון המוחלט ואחוות עמים", שאף הוא מופרך, לעשות אם תחזור בה מהדברים השגויים והחמורים האלה, המשמשים, למרבה הצער והכזב, נקודות ציון במסלול ההכפשה והדה- לגיטימציה שעורכים לנו, השמאלנים, מי במירכאות ומי בלעדיהן.
  
לא שוברים שתיקה
לא. לא שוברים. לא שוברים שתיקה. מדברים. דיבור סדור, שבו דבר דבור על אופניו. לא שוברים שתיקה. השם הזה מחטיא את המטרה של מי שנמנים עם "שוברים שתיקה". זה שם דווקני, לעומתי. הוא מתריס. הוא משסע. לא שוברים שתיקה. לכל היותר פורמים את קשר השתיקה. מדברים. אפשר לדבר. מותר לדבר. צריך לדבר. על טעם וריח, שהם פשוטים הרבה יותר מאשר הנושאים שעליהם מתקוטטת לה תגרת "שוברים שתיקה" ובגינה נשלפות חרבות, אין הכרח להתווכח; אפשר, פשוט, לשוחח, אבל נושא הליבה שעל אודותיו מתגלעת מחלוקת, נפער פער ונקרע קרע, אין סיכוי לשוחח וגם להתווכח ספק אם ניתן. מה עושים? קובעים קו אדום- קו דם – שעד אליו השיח, קשה וחריף ככל שיהיה, הוא לגיטימי ומעבר לו - לא. אין סיבה להחרים את אוהדיה, נאמניה, נציגיה או כל מי שחשים ורואים עצמם קשורים אל "שוברים שתיקה". דווקא מההקשבה עשויה לצמוח ידיעה נכוחה של עובדות, אשר רק על בסיסן נכון וראוי לנהל עמם ויכוח. מותר לצדד, מותר לחלוק. מותר גם להחרים אבל החרם הזה לא מועיל אף לא לצד מהצדדים. החרם מנציח החמצה. ואת הסיכוי להבין את מניעיו של הזולת, אשר אפילו התנגדות נחרצת להם לא אמורה לגרום לנידויו ולהחרמתו. אחרי הכול- קלישאתי ככל שזה יישמע או ייקרא – גם אם חורגים, אחים אנחנו.
  
פינת הילדים
לשבת יפה וזקוף
מי זו עושה פרצוף?
מי זה קרא קריאת ביניים?
להקשיב זה (וזו) גם עם העיניים.
  
מתוך הזמן הירוק
 
הופיע ב:
הזמן הירוק
נכתב בתאריך
12/4/2016



הרשמה לניוזלטר שלנו