עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
קטנות קיבוציות

מאת אברהם שרון, 23/3/2015

 

שיעול, עיטוש, שיהוק ופיהוק - לא יפה. מתי בכלל מותר יהיה כבר אפשר לפתוח את הפה?

 

גן עדן

אוטובוס התיירים עצר מול השער. שלט גדול בירך את האורחים בעברית ובאנגלית וול קאם. ברוכים הבאים. צפוי להם אירוח מושלם. הם יסיירו בין ענפי המשק השונים, ילטפו ראשי ילדים ולחייהם. הם יתפעלו מהשקט הירוק של הדשאים, מהאוויר הצח. מהפסטורליה. ממקפא הלימון והפסיפלורה. כשהם יעלו תמונות ורשמים ברשתות החברתיות וביתר הפלטפורמות הדיגיטליות והסלולריות, הם ודאי יסכמו את הרושם שלהם - במלים או בלעדיהן - גן עדן. ואנחנו כלל לא ידענו איפה אנחנו חיים.

 

לאגף המשימות

לא בטוח כי המשימה הדחופה ביותר של התנועה הקיבוצית היא לנסות לחזור בכוח ובעצמה אל קדמת הבמה הציבורית. אולי מוטב לרכז כוח ולמקד מאמץ בגיבוש ובעיצוב הזהות הקיבוצית החדשה, בעידן ההפרטה. נכון לעשות זאת מאחורי הקלעים, בשקט. לא משום שאין - יש! במה להתגאות ולא משום שאין - יש! ועוד איך! - מה לתרום, אלא משום שהשינוי, כל שינוי בכלל ושינוי אורחות החיים בפרט, לא רק כופה פסק זמן שנכון לנצלו לחשבון נפש ולהיערכות חדשה, אלא משום שפסק הזמן הזה עשוי להיות לנו שעה של זכות, שעה של חסד ויותר מכל - שעה, שחובה לנצלה כדי לחדד זהות קיומית ולבססה.

 

נגה

גילוי נאות: אני לא מכיר את נגה בוטנסקי. מעולם לא פגשתי אותה. שמעתי על השירות הציבורי המצוין שלה בהסתדרות ואני שומע על העבודה הטובה שהיא עושה בתפקידה כמנכ"לית מכללת אורנים. מועמדותה  לתפקיד מזכירת התנועה הקיבוצית היא בשורה חדשה ומרעננת. היא ראויה לתפקיד הודות לכישוריה ולניסיון הניהולי שלה. היותה אישה היא עובדה שאינה מעלה ואינה מורידה אבל בכוכבית קטנה, מגדרית, המסומנת בשולי הדברים, ייכתב: היא ודאי לא מזיקה.

 

ארוחת בוקר קיבוצית

מדי בוקר חונות ברחבת חדר האוכל של אחד מקיבוצי העמק שטרם הופרטו עשרות קלנועיות. חברות וחברים באים לאכול את ארוחת הבוקר המועשרת, שמוצעת שם מימים ימימה. גם אם נשיבת רוח השינוי וההפרטה עדיין לא עזה מספיק כדי לערער את יסודות המוסד הקולינארי מעורר התיאבון (והקנאה?) הזה, אין ספק כי התמונה שבה נראים בעלי הקלנועיות  שועטים-נוהרים אל חדר האוכל, תיחרט ברבות הימים בתודעת חברי הקיבוץ, בזיכרונם ובגעגועיהם, כתמונתה של הסעודה האחרונה, טעימה מאין כמוה.

 

פה פתוח

כשהיינו ילדים אמרו לנו שכשמשתעלים, מתעטשים ומפהקים (מחוץ לאיסור יצאו רק גיהוקים) צריך להסתיר את הפה כי זה לא יפה לעשות את הדברים האלה בפה חשוף לעין כול. שיעול, עיטוש, שיהוק ופיהוק - לא יפה. מתי בכלל מותר יהיה כבר אפשר לפתוח את הפה?

 

שורה תחתונה

אין כוח בעולם שיכול להדיח את מלכת הכיתה מכס מלכותה. רק הזמן - העריץ, הרודן.

  

מתוך "הזמן הירוק"

נכתב בתאריך
23/3/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו