עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים
אדום מבפנים

מאת עזרא דלומי, 18/3/2015

 

אז למה היו הבחירות הללו? ניסיון להשיב על כך יוביל לתשובה: נתניהו לקה בבולימיה שלטונית. באמצע הקדנציה השלישית שלו כראש ממשלה, הוא רצה לבלוע עוד קדנציה שלמה

 

סוף הסיוט

 

קשה מאוד לכתוב על מערכת בחירות סמוך לסיומה, כאשר העיתון מגיע לקורא לאחר היוודע תוצאותיה. מה שייכתב בו עלול להיקרא כמו חדשות בעתיקות. אז אפשר לוותר ולא לא לכתוב; אפשר לכתוב בלי לחטוא בניחוש התוצאות, הגם שיש מגמות: בשעת כתיבת הדברים, הדיווחים הם על עלייה בכוחו של המחנה הציוני. יותר מכך – זאת הירידה במנדטים של הליכוד.

 

אז מה היה לנו בבחירות הללו, כשאלת הגששים? ניסיון להשיב על כך יוביל לתשובה: נתניהו לקה בבולימיה שלטונית. באמצע הקדנציה השלישית שלו כראש ממשלה, הוא רצה לבלוע עוד קדנציה. דחפו אותו לכך תוצאות ההצבעה בכנסת על חוק ישראל היום, כשהתברר לו שכמה מחבריו לסיעה אינם אתו והוא רצה להקדים תרופה למכה: בחירות ילכדו את כולם - מי ברצון, מי בעל כורחו - סביבו. הם ירצו שיהיו לו הרבה מנדטים כדי להבטיח את עתידם בכנסת.

 

עם כל ההבדלים המתבקשים, נתניהו נהג כמו בן גוריון ב-1965, כשהקים יחד עם דיין פרס ואחרים את מפלגת רפ"י. כמו נתניהו הם חשבו לנצח "בעזרת השם" של דוד בן-גוריון, האב המייסד. לא במקרה סיסמתם היתה - כמה דומה לביבי - "אל תסתכלו במצעים, הסתכלו במבצעים". מפלגתו של ביבי לא חיברה מצע, אפילו לא למראית עין כמו שעשו כמה מן המפלגות האחרות. ביבי האמין שהעם אתו והוא ייקח בהליכה. אבל הציבור כבר התעייף ממנו, עם ובלי הסיפורים על הבית והבקבוקים.

 

ואם לא בזכות שמו ישי ניצחון, אז ישנו הנשק הסודי שתמיד שמור לו בנדן: האיום בסכנת שלטון השמאל. זה לא שיש כאן שמאל של ממש - אבל די בדימוי של שמאל, כך חשב, כדי להרתיע את האיש ברחוב ולהביאו לליכוד.

 

אז זהו שלא. המחאה החברתית, בעיות הדיור, המפולות בעולם של השיטה הקפיטליסטית, גם אם לא עשו מהפכה, הן שינו את סדר היום והתודעה. העובדה שהמו"מ העם הפלסטינים תקוע ודי ירד בשלב זה מסדר היום, הטתה את השיח לכיוון הכלכלי חברתי, ממנו נתניהו כמעט והתעלם. נראה שלא במקרה. הוא היה צריך לחוש בכך בעת מאמציו הכושלים למנות את יעקב פרנקל, איש ימין כלכלי מובהק, לנגיד בנק ישראל. הציבור בארץ לא רצה את האיש ואת מה שהוא מייצג.

***

בחירות שלא במועדן, בלי סדר יום - מי זוכר עוד את סיסמת "המשילות" שבשמה יצא ביבי לדרך - הן בחירות שהדיון בהן בכל יום הוא על מה שנאמר אתמול. תן איזה פרובוקציה קטנה וקבעת סדר יום. לעתים, גם מה שנאמר אתמול הוא לא בדיוק משהו שמתכוונים אליו, אלא הבלחה של פרסומאי או תוצאות סקר האומרות שעכשיו לפיד ולא ביבי הוא מאגר הקולות של המחנה הציוני ולכן צריך לתקוף אותו; או שבנט ולא לפיד הוא בנק הקולות של הליכוד ולכן יש ללכת עליו. וכך אנו מסתחררים מהצהרה להצהרה, מאמירה לאמירה, מרפליקה לרפליקה, כדי להיאחז לשווא בקריאת כיוון, משהו שהוא לא "רק לא". איראן, נושא רציני שראוי היה לדון בו, שרד זמן קצר, מרוב השימוש השחוק בו. בימים האחרונים של מערכת הבחירות הוא כמעט נעלם, כי צריך להדליק את השטח. גם כך, על נושא אחד ויחיד - חשוב ככל שיהיה - אי אפשר ללכת לבחירות.

 

***

בתקופות שבעצמי עשיתי פוליטיקה - פעילות ב"מחנה רבין" קצת ריכוז מטות במערכות בחירות, יותר כמי שנמצא על יד ומשקיף, נהגתי לתהות לגבי האופן שבו פוליטיקאים חירפו את נפשם כדי להיבחר: הריצות בין האולפנים, ההתמסרות לתדמיתנים ולפרסומאים, הגיחה מבר מצווה לחתונה, ההליכה ל"גדולי התורה", כדי לקבל את ברכת מפלגתם. שאלתי את עצמי: מאיפה הדחף הכמעט בלתי נשלט הזה? האם זהו דחף אידיאולוגי מתוך רצון לקדם השקפת עולם, או שזה דחף שמקורו רצון בכוח וכבוד? ואולי זאת פרנסה טובה, עם פנסיה יפה בצדה? ככל שעובר הזמן, נראה שזה יותר כוח וכבוד, פחות אידיאולוגיה ורעיון.

 

באין עדיין ידיעה מה התוצאות, הדבר האופטימי היחיד שאפשר לומר הוא שהעיתון הזה יופיע כשמערכת הבחירות הזאת, מהמגעילות והריקניות שהיו כאן - מאחורינו.. נקווה ל"שחר של יום חדש", כקריאת הניצחון של ברק ב-1999, אחרי הניצחון האחרון של העבודה על ביבי. כי יותר נמוך כבר קשה לרדת.

 

שמיטה לטובה

 

לאחרונה דווח (רשת ב') על יצוא של 1500 טונות ירקות מרצועת עזה לישראל. החקלאים הפלסטינים מבסוטים. סוף, סוף קצת פרוספריטי. כמו שלום כלכלי. ומה הביא את השלום הזה? לא מו"מ, לא הסכם רגיעה, לא עוד צוק איתן. מה שהביא את השלומצ'יק הזה היא שנת השמיטה. מעזה יותר זול לייבא ירקות מאשר מחו"ל. במרכולים החרדים הירקות האלה נמצאים בקטגוריה של "יבול נוכרי" שמותר באכילה. זה לא מהארץ ולא יהודים גידלו. מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע, שואל בכמיהה שיר ילדים ידוע; מדוע לא תהיה שמיטה פעם בשנתיים, בשביל שיהיו יותר חממות ופחות מנהרות.

 

 

 

מתוך הזמן הירוק

נכתב בתאריך
18/3/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו