עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

קטנות קיבוציות

מאת אברהם שרון, 26.2.2015

 

אחת הסיבות האפשריות לשתיקותיי היא כמויות שמן הדגים שלעלעתי ובלעתי בילדותי

 

דם שחור

הלעג שספג, הבוז, העלבון, ההשפלה - ארסם  של כל אלה  ייטמע בו ויטמא אותו בעיני עצמו. הרוע ללא סיבה הזה יימהל בדמו. הוא יגדל להיות מפוחד, מבועת, ללא ביטחו עצמי, עם דימוי עצמי תת-רצפתי. הוא יבין הבנה איומה, כי חטאו היחיד הוא צבע עורו.  הצבע שיחרוץ את גורלו וידון אותו לחיים שבהם ייתקל בתזכורות פוגעניות על אודות מה שאין כל צורך להזכיר לו, מה לעולם לא יניחו לו לשכוח - היותו שונה בשל צבע עורו. במקום שבו הוא אמור להיות מוגן, הוא מותקף. במקום שבו הוא אמור לחוש את משמעות המושג כבוד האדם וחירותו - יירמסו השניים ברגל גסה, בבוז, בעלבון, בהשפלה, ביריקה, בחבטה. לא רק על  המבוגרים אלוהים לא מרחם כלל - אף לא חס ולא חומל - אלא גם "על ילדי בית הספר", כמו שכתב, יפה ונוגע, המשורר יהודה עמיחי:

אלוהים מרחם על ילדי הגן
פחות מזה על ילדי בית הספר.
ועל הגדולים לא ירחם עוד
ישאירם לבדם
ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע
בחול הלוהט כדי להגיע
אל תחנת האיסוף
והם שותתי דם.

הספק ילד ספק נער "ממוצא אתיופי" - במירכאות ובלעדיהן - שהייתי עד לביזויו ולהשפלתו בחצר אחד מבתי הספר באחת הערים הגדולות, יהיה, כצפוי, אדם מבוגר, אשר דם כל מה שעשו לו בהפסקה אחת (אחת?) בחצר בית הספר ישתות ממנו עד עולם. ואני תהיתי: האם ייתכן כי נער כזה עלול להימצא, חלילה, גם במי מבתי הספר שלנו?

 

דג

כששואלים אותי למה אני כל הזמן שותק אני לא יודע מה להשיב. אחת התשובות האפשריות היא כמויות שמן הדגים שלעלעתי ובלעתי בילדותי. כף (לא היה די בכפית) ועוד כף,  ים של דגים. התשובה, אכן, טמונה בי, עמוק בפנים. ואם דגים - אין דבר שאני אוהב לצייר יותר מאשר דג, משום שגם אי-צייר כמוני יכול לציירו בפשטות: אני עושה שקט ומקיף אותו בקו.

 

מודד הגשם

בקיבוצים רבים יש מי שרושמים בקפידה, מדי חורף, את כמות ה"ממטרים" או ה"משקעים" שירדו בקיבוץ. בנאמנות רבת שנים ובמסירות ראויה לכל הוקרה, הם מעדכנים את הטבלה, יום אחר יום - גם אם טפטפה טיפה - בדיוק מילימטרי. רשימת הגשמים תלויה, על פי רוב, בשולי לוח המודעות הקבוע בחדר האוכל. זה מכבר נכנסתי לאחד מחדרי האוכל של אחד הקיבוצים המופרטים. הלוח היה כמעט ריק, אבל  בשוליו בלטה רשימת הגשמים. אחד מחברי הקיבוץ היותר ותיקים נכנס, ממלמל לעצמו - נראה כמה ירד, נראה כמה ירד. הוא קרא את הנתון, שפשף את עיניו כמי שלא מאמין למספר. איזו  ברכה הגשמים האלה, אמר, רק שיימשך ככה. מודד הגשם מזוהה כמוריד הגשם. מרגש היה להיווכח עד כמה עשויים  מילימטרים אחדים מעל הממוצע השנתי בפרט ומעל הממוצע הרב שנתי בכלל לרגש גם אנשים מבוגרים, ריגוש שהופך את תפקידו של מודד הגשם לתפקיד חשוב וראוי לברכה. כמו הגשם.

 

מאחורי הקלפי

ב-17 במרס, אתייחד עם עצמי בדקת-דומייה, מחפש את צירוף האותיות או המלים של דעת המיעוט, שאותה אביע, חסויה וחשאית, כשאשלשל את המעטפה אל חריץ התיבה, ובלבי אגיד - ברוך שפטרני.

 

 

 

מתוך הזמן הירוק

 

 

נכתב בתאריך
26/2/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו