עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

קטנות קיבוציות

מאת אברהם שרון, 16/2/2015

 

אבא היה בטוח שהקיבוץ - כצורת החיים הכי צודקת - נצחי יותר מאלוהים, שבו לא האמין

 

גיוסים

גייסו אותנו למשלוח עופות, לקטיף הדרים, לעישוב כותנה, לשטיפת כלים. גייסו אותנו ככוח עבודה זול, חינמי. לא שאלנו שאלות. לא התקוממנו. קמנו והתגייסנו. גם ממרחק הזמן אין לי תלונות. כך היה מקובל, כך היה נהוג. קיבלנו המון וגם נתנו לפי צרכי הקיבוץ. היינו ילדים מגויסים בחברה מגויסת ומגייסת. פה ושם יש עוד קיבוצים שחבריהם מקבלים בתאי הדואר שלהם פתק על גיוס זה או אחר. אני לא יודע כיצד הם מגיבים, כאשר הם רואים וקוראים את הפתק המגייס. אני מעז לשער, כי בלבם של מי מה מתגנבת תמיהה או ספק ואולי אף שמץ טרוניה - עד מתי?

 

לחיים

ברכות ואיחולים לחיים ילין, שיהיה אחד מ- 120 חברי הכנסת הבאה. חיים הוכיח כי הוא ניחן בכל התכונות והכישורים ההופכים אותו לאיש ציבור הראוי מאין כמוהו לאמונו .הוא נכנס אל לבבות הרואים אותו בטלוויזיה וכובש אותם - אותנו - בלהט ובכנות שבו. האמת? אין מתאים ממנו להיות השר לענייני פריפריה, אבל מאחר שאין משרד כזה וממילא גם אין שר כזה נכון וטבעי יותר לאחל לו שיעשה בכנסת מה שהוא עשה במועצה האזורית שהוא עומד בראשה - לא להניח לנו לא להישיר מבט אל המציאות, אל האמת, אל הפצעים הכי פתוחים והכי מדממים בחברה - אל המקומות שבהם אנחנו, בפריפריה, מופקרים.

 

אנשים שונים אנחנו

אנחנו שונים זה מזה "כשוני האש מן המים", כלשונה של המשוררת זלדה, יראת שם שמים. אנחנו שונים בכל מובן, בכל היבט. אין לנו תכונות זהות ולא אותם כישורים, אין לנו אותם רצונות, אף לא אותם צרכים. ועדיין, בהינתן השוני, אנחנו דומים מאוד זה לזה, ובשורש הנשמה של כל אחד מאתנו מצטנף לו ילד קטן, מפוחד, מבועת, שחש וחושב, שעוד מעט תבוא מפלצת.

 

אבא

אבא היה בטוח שהקיבוץ נצחי יותר מאלוהים, שבו לא האמין. הוא היה בטוח, כי קיבוץ היא צורת החיים האנושית והצודקת ביותר, חרף פגמיה. אני חושב כמוהו. היו דברים שחשבתי בדיוק כמוהו והיו דברים שחשבתי ההיפך ממנו. הוא כיבד את זכותי לנקוט ולהביע דעות שונות משלו, אבל בתוך תוכו - הוא לא אמר לי אבל חשתי וניחשתי - הוא היה משוכנע כי אני טועה. הוא נפטר לפני שהחלו לנבוט ראשוני ניצניה של ההפרטה. אילו היה עד להם, הוא היה בטוח שמדובר בסטייה זמנית מתקן נצחי, ושהקיבוץ ייוותר על כנו השיתופי וייכון לעד כמקום שוויוני מאין כמוהו.

 

המקימה

בוקר טוב, כולם לקום/ תכף רותח כבר הקומקום/ אין עוד חמש דקות, נחום/ אני לא רוצה חוכמות על הבוקר/ כי מי שיתחכם זה יעלה לו ביוקר/ אין כזה דבר, יובל, שאתה לא מרגיש טוב כמו אתמול/ תקום עכשיו, בשביל זה יש אקמול.

 

המשכיבה

לילה טוב/עכשיו לישון/ תכף יאיר אור ראשון/. לילה טוב/ ליל מנוחה/ עוד מעט יכבה אחרון הכוכבים/ .לילה טוב/ ילדים חמודים/ לא, יואבי, עכשיו זה תכף/. לילה טוב, תמר/ את יודעת שכבר כמעט מחר? / לילה טוב, עודדי, בחוץ אין שום שודדי/. לילה טוב, ברור?/ ועכשיו אני עושה שקט וחושך.

 

מתוך הזמן הירוק

 

 

נכתב בתאריך
16/2/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו