עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (71)

לאן מכאן (71)

מאת חן יחזקאלי, 15/2/2015

 

בין מי למי הסכסוך הזה בכלל? ועל מה?

 

בני מאור האהוב אומר - כמו ישראלים רבים כיום - "שתי כיסאות" ו"שלושה כורסאות". אני עצמי עוין לדקדקנות, ובכל זאת עליי להודות כי שיבושי המין במספרים גורמים לי לכאב פיזי ממש, אני יודע שזה מטומטם, כאילו אני אחד משומרי החומה של הדקדוק העברי. בסך הכל ההבחנה המינית במספרים אינה משרתת שום מטרה: שום אינפורמציה אינה הולכת לאיבוד בגלל השיבושים הללו.

 

זה לא תמיד כך. יש שיבושים שבאים בחינם, ויש שמחירם כואב. למשל, זמן ארוך תמהתי מדוע קוראים ליהודים שהיגרו ממדינות ערב והסהר הפורה "מזרחיים" למרות שמרוקו יותר מערבית מכל אירופה זולת פורטוגל וחצי מספרד, ופולין יותר מזרחית מכל אפריקה. או מדוע קוראים להם ספרדים למרות שאחוז מגורשי ספרד ביניהם אינו עולה על אחוזם בקרב התפוצות האחרות. והרי הכינוי הנכון להם הוא "ערבים", או "יהודים ערבים" (כמו שיש יהודים צרפתיים או פולנים וכולי) או "יהודים יוצאי ארצות ערב". זמן רב חשבתי שזהו שיבוש תמים שממילא אינו עולה לנו במאום ולכן אין להקפיד. עד שהבנתי: קוראים להם בכל מיני שמות לא נכונים בדיוק מסיבה זו, שאין רוצים לקרוא להם בשמם הנכון. וזה משום שהאתוס הישראלי מנגיד "יהודי" ל"ערבי", ולכן הביטוי "יהודי ערבי" מאיים על עצם האתוס. כאילו שהאתוס קדוש. וזה לא עוזר שאישים כמו ששון סומך, סמיר נקאש, יהודה שנהב, ואפילו המורה שלי מהחוג לפילוסופיה, עובדיה עזרא, כולם מעידים על עצמם כי זה בדיוק מה שהינם: יהודים ערבים.

 

האתוס המנגיד "יהודי" ל"ערבי" הוא האתוס שרואה את היהודיות כמגדירת דת-לאום, ואת הערביות כמגדירת דת-לאום-שפה, ואת הסכסוך באזורינו כסכסוך בין שתי הדתות-אומות האמורות, היהודית והערבית. מזה יוצאים דברים משונים ביותר, למשל שהדרוזים, בשל נאמנותם למדינה, אינם ערבים, וכמו זה, שהאומה הפלסטינית, שאתה יש לנו את הסכסוך המר והכואב ואף המסוכן ביותר, אינה קיימת כלל, ובמקומה רק "הפלסטינים" או "הרשות הפלסטינית", או "רצועת עזה", או "פת"ח", או "שלטון החמס":

 

בכל הישויות הללו אנו מכירים, רק לא באומה הפלסטינית, כי אם תהיה אומה פלסטינית, אז הפלסטינים יהיו שייכים לה ולא לאומה הערבית. וזה פותח דלת לכל ערביי העולם להשתייך לאומותיהם ולא לאומה הערבית. מה שאולי יוביל להכרה בכך שהאומה הערבית באמת אינה קיימת, ואז האתוס מתמוטט, ואתו אולי גם האומה היהודית, וממילא תתמוטט גם התמונה המקובלת לפיה הסכסוך באזורינו הוא בין האומה-דת היהודית לבין האומה-דת-שפה הערבית, כי איך ייתכן סכסוך בין אומות שאינן קיימות? ואז נצטרך להודות שאלפי בני אדם נהרגו, ומאות אלפי בני אדם סובלים סבל בל ישוער, בגלל סכסוך שאנו אפילו לא יודעים: בין מי לבין מי הוא? וממילא גם לא: על מה? ואז אולי נצטרך לשאול לגמרי מחדש: בין מי לבין מי הוא הסכסוך באזורינו? ועל מה?

 

זה כבר לא שיבוש לשוני מן הסוג של "שתי כיסאות" ו"שלושה כורסאות". זה שיבוש לשוני הרה גורל. כי אמנם זה נכון שלא תמיד ברור מה אפשר ומה אי אפשר ללמוד מן ההיסטוריה, אבל נראה לי שכולם מסכימים שאת זה אפשר: שסכסוכים לאומיים קשה ליישב; שסכסוכים דתיים קשה מאוד ליישב, אולי בלתי אפשרי; וסכסוכים לאומיים-דתיים אי אפשר ליישב נקודה. ולכן, אם הסכסוך הוא בין האומה-דת היהודית לאומה-דת-שפה הערבית, כי אז אכן אבדה תקוותנו. אבל אם האתוס האמור שגוי, והסכסוך הוא אחר, אז אולי יש לנו תקווה, מי יודע. ולכן צריך לעשות את מה שהאתוס אוסר לעשותו, ולשאול את מה שהאתוס אוסר לשאלו: בין מי לבין מי הוא הסכסוך באזורינו? ועל מה?

 

ואני מבקש להציע תשובה לשאלה השנייה: על מה הסכסוך? ואני יודע שתשובתי מטורפת. אבל בכל זאת אני מבקש. אתם הרי יודעים שכולם תמיד אומרים שבלב הסכסוך שלנו נמצאת שאלת הזהות. ואף פעם לא אומרים מהי שאלת הזהות. זוהי כמובן השאלה: מי אנחנו? ומי אתם (או הם)? מיהן, במילים אחרות, שתי הישויות הלאומיות המסוכסכות ביניהן? אז ההצעה המטורפת שלי היא שזה נכון מה שכולם אומרים. רק שאני מציע לומר זאת מפורשות: שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא על השאלה, מיהם הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. וזה אפילו ידוע בפסיכולוגיה שמי שיש לו משבר עם הזהות של עצמו, מקווה לא פעם לפתור את המשבר על ידי שמסתכסך עם אחרים. ואפילו ראש הממשלה שלנו אמר מפורשות, אתם בטח זוכרים, שהוא יהיה מוכן לקיים משא ומתן עם הפלסטינים רק אם הם קודם יעזרו לנו לפתור את משבר הזהות הלאומית שלנו. וגם ההנהגה הפלסטינית אומרת כל פעם דברים כאלה ממש: עד שלא נדע מי אנחנו, אינינו יכולים לסיים את הסכסוך אתכם... מאור בני האהוב: תמשיך לומר "שתי כיסאות" ו"שלושה כורסאות" כל חייך רק לעולם אל תירתע משאלת זהותך, ואל תאשים אחרים בכך שאין לך אומץ להשיב עליה.

נכתב בתאריך
15/2/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו