עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים / לא לטרכטנברג ולדרכו
 

אדום מבפנים / לא לטרכטנברג ולדרכו

מאת עזרא דלומי, 3/2/2015

 

 

פרופ' דני גוטוויין היה בין אלה שעודדו את קריאות המחאה נגד פרופסור טרכטנברג בוועידת העבודה. לדבריו, תחת המעטה של "שקט בחירות", הופקד התחום הכלכלי חברתי של המפלגה בידי אדם שדרכו זרה לדרכה, צעד שעלולות להיות השלכות קשות על מצעה של המפלגה ועל כיוונה בעתיד. ראיון

 

"התמכרותה של מפלגת העבודה לפרופסור מנואל טרכטנברג ואימוץ תפיסותיו הכלכליות-חברתיות היא פשיטת רגל רעיונית ונסיגה מעמדותיה הסוציאל-דמוקרטיות", כתב פרופסור דני גוטוויין מחוג יסו"ד (ישראל סוציאל דמוקרטית) בפוסט שהועלה בדף של צירי ועידת העבודה בעקבות שיריונו של פרופסור טרכטנברג במקום ה-11 ברשימת המחנה הציוני לכנסת והצגתו כמועמדו לשר האוצר.

 

"כל עוד היה טרכנטנברג משוריין של לבני במקום ה-16", הוסיף גוטוויין, "הסבירו לנו שצריך לבלוע את הצפרדע לשם האיחוד עם 'התנועה'; עתה, הצבתו במקום ה-11 המשוריין למפלגת העבודה, מסמנת כבר קבלה של העבודה לדרכו, ולזה אסור להסכים"

   

מה הבעיה שלך עם דרכו של טרכטנברג?

"טרכנטנברג הוא ניאו-ליברל שבתפקידיו השונים משרת מזה עשור את קידומו של משטר ההפרטה הישראלי. כך, הוא סייע לנתניהו לקבור את המחאה החברתית, תמך ב'תכנית ויסקונסין', פעל להפרטת ההשכלה הגבוהה, והצדיק העסקה קבלנית, אם למנות כמה מעמדותיו שעיקרן חיסולה של מדינת הרווחה הישראלית והמרתה במדינת סעד.


תמצית השקפתו של טרכטנברג באה לידי ביטוי במסמך שחיבר כבר כראש המועצה הלאומית לכלכלה בממשלת אולמרט שבו קבע, כי 'ההשקפה הבסיסית המנחה אותנו היא לא שהמדינה צריכה לדאוג לכל צרכי הפרט על פני חייו, אלא שהיא צריכה להעמיד לרשותו של כל אחד את הכלים הבסיסיים הדרושים כדי שהפרט ידאג לעצמו'.


בקיצור, קבלת דרכו של טרכטנברג פירושה נסיגתה של מפלגת העבודה לתפיסה הניאו-ליברלית של 'חכות ולא דגים' בנוסח אהוד ברק, תפיסה שדחייתה ואימוץ סדר יום סוציאל-דמוקרטי היו הבסיס לשיקומה של המפלגה".

דבריו של פרופ' דני גוטווין, מורה שאוזניהם של רבים מחברי המחנה הסוציאל דמוקרטי כרויים לרעיונותיו, היו בין אלה שעודדו את קריאות המחאה לפרופסור טרכטנברג בוועידת מפלגת העבודה.רוב המוחים באו ממחנה זה, הפועל לקידום רעיונות של צדק חברתי ומדיניות רווחה במצעה של מפלגת העבודה. עתה, עם הצגתו של טרכטנברג כמועמד לשר אוצר והעדפתו לתפקיד על ח"כים חברתיים כיחימובץ' ופרץ, חש המחנה הזה שתקעו מקל בגלגליו. לא פלא שהוא שרק בוז.

 

דני גוטוויין. טרכטנברג סייע לביבי לקבור את המחאה

 

מצע כלכלי-חברתי במיקור חוץ

 

לדברי גוטוויין, "משיקולים אלקטורליים, שעד כה נראה שהם מוכיחים את עצמם בבחירות 2015, מפלגת העבודה החליטה לרוץ במסגרת המחנה הציוני. ברור שהרחבה כזו כרוכה בוויתורים, אך אלו נעשו - בעיקר בתחום הכלכלי-חברתי - באופן שהיסוד הסוציאל-דמוקרטי שבעבודה דולל ועם מינויו של טרכטנברג אפילו נמחק. מהלכים אלו מעוררים את השאלה עד כמה מוותרים בסוגיות שהן בליבה הרעיונית של העבודה כמו מדינת רווחה ומאבק בהפרטה, אם להזכיר שתים מן הסיסמאות של מחאת 2011 שהעבודה מתיימרת לשאת את דגליה.

 

הדילמה הזאת מתמצית בטרכטנברג שמינויו בעייתי, כיוון שעד כה הוא שירת בנאמנות את המשטר הכלכלי-חברתי הניאו-ליברלי. יש לזכור שבתקופת המחאה טרכטנברג הוציא לנתניהו את הערמונים מן האש תוך שהוא מקפיד שלא לחרוג מהנחות מדיניותו של נתניהו במיוחד בכל מה שקשור לשמירת מסגרת התקציב.

 

לא רק אחד מכלכלני המחאה כמו פרופסור יוסי זעירא אמר שיש לטרכטנברג נאמנות כמעט דתית ל"כלל ההוצאה"; גם מזכיר ההסתדרות דאז, עופר עיני, שגילה בשעתו פרגמטיות מופלאה ביחסיו עם הממשלה, חשב שהדוח הוא בלתי קביל בגלל תמיכתו בהפרטת שירותים חברתיים ועמדתו בסוגיית עובדי קבלן. הנחותיו ומסקנותיו של דוח טרכטנברג היו מנוגדות לאלו של דוח ועדת המומחים של המחאה בראשות הפרופסורים יוסי יונה ואביה ספיבק. לכן זה בלתי קביל שמפלגת העבודה עשתה מיקור חוץ של כתיבת המצע הכלכלי-חברתי שלה לידיו של אדם שהשקפותיו נמצאות הרחק ימינה מהשקפותיה. הבעייתיות שבמינוי טרכטנברג הולכת ונחשפת ככל שהוא נותן ביטוי לדעותיו. כך, לאחרונה, בהופעה בכנס של התנועה הליברלית החדשה - המצויה בקצה הרחוק של הימין הכלכלי - הוא גילה הזדהות מופלגת עם התקפה של אחד מראשיה על עמדותיה של שלי יחימוביץ'; ולא עוד אלא שכדי לרצותו הוא חזר והדגיש שהוא ולא יחימוביץ' יכתבו את המצע. בדומה, בראיון מקיף ברשת ב', הוא הכשיר את מדיניות ההפרטה שננקטה בעבר, שרבים בעבודה רואים בה את מקור האי-שוויון בחברה הישראלית. תחושת אי הנוחות הזאת מהפקדת ניסוח עמדותיה הכלכלית של מפלגת העבודה בידי מי שרק אתמול היה יריבה, מדאיגה רבים במפלגה וקריאות הבוז לטרכטנברג בוועידה הם חלק מן המאבק במגמה זו".

 

פרופ' יוסי זעירא. נאמנות כמעט דתית של טרכטנברג לכלל ההוצאה

  

אולי אלה עמדותיו של הרצוג עצמו?

"אין זה סוד שבמפלגת העבודה קיים מתח פנימי באשר לדרכה הכלכלית חברתית שאמנם הוצנע לנוכח הצורך להיאבק בנתניהו, אבל כדאי לזכור שהתחייה המחודשת של מפלגת העבודה בשנים האחרונות קשורה קשר הדוק לניצחון הקו שתבע אימוץ השקפות סוציאל דמוקרטיות וצביעתה באדום, לכן הטרכטנברגיזציה של מפלגת העבודה היא נסיגה מדאיגה. דילול היסוד הסוציאל דמוקרטי במפלגת העבודה נעשה ללא שום דיון פנימי והמאבק בטרכטנברג היא ניסיון לקיים דיון כזה וסירוב לקבל מחטפים ועובדות מוגמרות. בבית היהודי, למשל, הייתה מהומת אלוהים כשאנשים הבינו שהשיריון של אוחנה מסמל דרך שאליה בנט מתכוון להוביל, שהיא איננה דרכם. במפלגת העבודה, תחת המעטה של 'שקט בחירות' הופקד התחום הכלכלי-חברתי בידי אדם שדרכו זרה לדרכה. למהלך הזה עלולות להיות תוצאות קשות לא רק על מצעה של המפלגה ועל דרכה לעתיד, אלא גם על סיכויי ניצחונה בבחירות: כדי להסיט את הקמפיין לנושא הכלכלי-חברתי, שבו טמון יתרונה של העבודה, נחוץ בידול ברור מנתניהו; טרכטנברג אינו מספק את הבידול, להפך, ולכן הקמפיין של המחנה הציוני מקרטע".

 

 

טרכטנברג ונתניהו. בשירות משטר ההפרטה

 

למה אתה מצפה?

"בתוך מפלגת העבודה ניתן לזהות מגמה רחבה של הסתייגות מטרכטנברג ודרכו וחשש שבחסות האיחוד עם ליבני יוקרבו השקפותיה הסוציאל דמוקרטית של המפלגה. לא נראה שטרכטנברג עצמו הפנים את עוצמת ההתנגדות, שכן, הוא עצמו ביטל את תוכן הקריאות נגדו בוועידה באמרו "ככה זה בדמוקרטיה", משמע - הוא ראה בהתנגדות לו ולתפיסותיו פרוצדורה ולא מהות. לכן נחוץ שהגורמים הסוציאל דמוקרטים במחנה הציוני יתארגנו לציר שהדמויות הבולטות שבו אמורות להיות יחימוביץ' ופרץ, אשר יאבק על דרכה של המפלגה לפני הבחירות ולאחריהן. כמהלך ראשון על הציר הסוציאל-דמוקרטי לתבוע את ביטול הבלעדיות של טרכטנברג על ניסוח המצע הכלכלי חברתי של המחנה הציוני והפקדתו בידי פורום שבו יהיו שותפים גם פרץ ויחימוביץ'".

 

מתוך הזמן הירוק

 

 

 

נכתב בתאריך
2/2/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו