עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (68)
לאן מכאן (68)

מאת חן יחזקאלי, 23/12/2014

 

בין יוסי, ילד שלי מוצלח, לבין סמוך הגדול

 

לפעמים מזכיר לי מאור בני האהוב את יוסי הילד המוצלח משירו של ע. הלל, או את אדון חרדון של לאה נאור. בדרכו מן הסלון לחדרו כדי להביא לעצמו מעיל, או בדרכו למקלחת להתקלח, דעתו מוסחת והוא שוכח לאן הלך ומדוע. או שהוא מתחיל משפט ואז שוכח מה רצה לומר וממשיך למשפט אחר וכך הלאה, עד שאתה חוטף סחרחורת רק מלהקשיב לו. רק כשהוא הולך לטלוויזיה, למחשב, או לארון הממתקים, הוא אינו שוכח לעולם.

 

לפעמים, כשאני שקוע במלנכוליה, נראה לי כי כולנו ככה, בישראל: לעולם איננו זוכרים מה אנו רוצים מספיק זמן כדי לנסח את הרעיון באופן קונסיסטנטי, או כדי להקשיב לעצמנו אם מה שאמרנו תואם את כוונתנו. וזה נכון בכל המחנות ממש. למשל, מכל אלה שאומרים שהם בעד שתי מדינות לשני עמים מעולם כמעט לא שמעתי איש שאומר מהם שני העמים שהוא מדבר עליהם, האם זה העם היהודי והעם הערבי, או העם הישראלי והעם הפלסטיני, או מה? וגם לא שמעתי איש שאומר, היות שאנו מתירים אזרחות ישראלית לפלסטינים, מדוע לא נדרוש שהמדינה הפלסטינית תתיר אזרחות פלסטינית לישראלים? מכל אלה שאומרים שהם בעד ארץ ישראל השלימה, מעולם כמעט לא שמעתי איש שאומר מהם גבולותיה של זו, או האם הוא מתכוון באמת לכל ארץ ישראל או רק לחלק שממערב לירדן ומדרום לרכס הסולם? וגם מעולם כמעט לא שמעתי איש שאומר האם הוא בעד לספח את אותם שטחים לישראל, ואם כן אז מה להציע לתושבים שם?

 

מכל אלה שאומרים שהם בעד הפרדת דת ממדינה, מעולם כמעט לא שמעתי איש שאומר האם כוונתו בכך להבחנה בין דת ללאום ולהפרדה בין מוסדות הדת לבין המדינה, כנהוג במערב. מכל אלה שאומרים שהם בעד להחיל את חוקי הדת על ישראל לא שמעתי איש אומר האם הוא בעד לסקול למוות נשים נואפות ומחללי שבת. מכל אלה שאומרים שהם בעד מדינת כל אזרחיה, לא שמעתי כמעט איש אומר האם הוא בעד שישראל תהיה מדינת הלאום של כל אזרחיה, או מדינת הלאומים של כל אזרחיה (ובאילו לאומים מדובר), או מדינת כל אזרחיה ללא התייחסות לשאלת הלאום? וכן הלאה וכן הלאה, עד אינסוף ממש.

 

אני יודע שההשוואה לא הוגנת: כי כאשר מאור בני האהוב אינו ממשיך את קו המחשבה שלו זה בגלל שהוא פזור דעת, ואילו אצלנו זה בגלל שאנחנו פחדנים. זה למה שאנחנו מעדיפים נוסחאות שחוקות על פני חזון, כי בחזון יש נקודות תורפה שעלולות להתגלות. אני זוכר שפעם שאלו את רחבעם זאבי, איך הוא מתכוון להסיע את אזרחי ישראל שאינם יהודים, ולאן, והוא השיב: "אל תדאגו. תסמכו עליי." זה למעשה מה שאומרים כל אלה שמוזכרים בפסקה הקודמת כשמישהו שואל אותם שאלות, הם משיבים, "אין לרתום את העגלה לפני הסוס." שזה כמו להגיד, "נחצה את הגשר כשנגיע אליו." שזה כמו להגיד: "סמוך." וגם הזמרים והמשוררים שלנו, כולם אומרים "סמוך": חיים חפר ויהורם גאון הבטיחו לילדתם הקטנה שזו תהיה המלחמה האחרונה, נעמי שמר אמרה, אם לא מחר אז מחרתיים, דיויד ברוזה מבטיח שיהיה טוב, מאיר בנאי אף מנמק כי הוא רואה עתיד וחושב תמיד שהכוונה נותנת אמונה, איילת ציוני וגילי ליבר מבטיחים שרק אם נאמין, ובלי שום דאווין, בדרך העולה (כנראה שיושרם הוא זה שמנע מהם להשלים את המשפט), מומי לוי אומר, סמוך על הלב, הוא מראה את הדרך הנכונה...

 

וזה עושה לי מחשבות עצובות מאוד על מורשת הפלמ"ח, שהיא תרבות הסמוך, הידועה. זה כואב, כי כמו כולנו גם אני גדלתי על סיפורי הגבורה של הפלמ"ח, אבל עכשיו נראה לי שגם אם שמואל רבינוביץ, הוא סמוך הגדול הידוע והאהוב, היה גיבור, הרי שאצלנו תרבות הסמוך היא בכלל לא תרבות של גבורה אלא של הפחדנות הכי גדולה שיש, כמו זו של הנהגותינו הלאומיות ולמעשה של כולנו, שמעדיפים מרחצאות דמים על פני הודאה בטעות, בין אם זו הטעות של האומר "סמוך", לבין אם היא זו של מי שסומך. מאור בני האהוב: עשה טעויות ככל שתעשה בחייך, אנא אל תעשה טעות זו: אל תסמוך על אף אחד, כולל לא עליי. וגם אל תאמר לאחרים לסמוך עליך. לפחות לא יותר ממה שמוכרחים. ותמשיך לשאול שאלות, ושיגידו כולם מה שיגידו. כי אחרת - סמוך עליי - אין לנו תקווה.

 

 

נכתב בתאריך
23/12/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו