עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (67) - של מי זה?

לאן מכאן (67) - של מי זה?

מאת חן יחזקאלי, 7/12/2014

 

מה תוקפה של האמירה: ישראל היא מדינתו של העם היהודי, אם רוב היהודים בעולם לא רואים בה את מדינתם?

 

מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי בו הוא מממש את שאיפתו להגדרה עצמית על-פי מורשתו התרבותית וההיסטורית; הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי... (הצעת "חוק-יסוד: ישראל  - מדינת הלאום של העם היהודי")

 

כבר זמן מה שנראה כי מאור בני האהוב נגמל מאובססיית השייכות שמאפיינת ילדים בגיל הרך ושגורמת להם להיות בלתי מסוגלים לגלות נדיבות. אנו המבוגרים נוטים לראות את התנהגותם כחוסר נדיבות, אך באמת היא התנהגות מתגוננת שבאה כתגובה לאיום שאנו עצמנו לא פעם יוצרים בלי משים, למשל, כשאין אנו מכבדים אותם. אבל עדיין חשוב למאור מאוד שהסביבה תכיר בכך שמה ששייך לו אכן שייך לו, ואין איש יכול לאשר לאיש לגעת בדבר מדבריו של מאור זולת מאור עצמו.

 

עניין השייכוּת, או הבעלוּת, הריהו עניין מרכזי בשיח על זכויות, שהוא עניין מרכזי בתורת הצדק. תשומת לב מיוחדת במסורת שלנו ניתנת לשאלות הנוגעות להשבת אבדה. הגמרא מקדישה לכך פרק ארוך (מסכת בבא מציעא פרק ב), וכן הרמב"ם (משנה תורה לרמב"ם ספר נזקים הלכות גזילה ואבידה) והוגים חשובים רבים. המקור, כך נהוג לומר, הוא ספר דברים:

 לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ. ...וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת   אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם. (ספר דברים פרק כ"ב פסוקים א'-ג')

 

מעניין שהעיסוק בעניין השבת אבדה מקל ראש בבעיית קביעת הבעלות. היוצאים מן הכלל הם סיפור משפט הצדק של שלמה המלך (מלכים א' פרק ג') והעמידה על ההבחנה בין אבדה שיודעים של מי היא, לבין זו שאין יודעים ("לפי שאין סימן למטבע": מסכת בבא מציעא פרק ב). אך כיצד קובעים בעלות במקרים בהם אפשר? תשובת הגמרא: המוצא דבר מה מכריז (בפרק המצותת לעיל מן הגמרא מופיע המילה "מכריז" 38 פעמים!). אולי באמת אין קושי: כשמכריזים, מי שבא ואומר, "שלי היא" נדרש לתת סימנים, ואם שניים נותנים סימנים מבקשים מהם לתת עוד סימנים עד שהאחד נכשל.

 

למי שייכת מדינת ישראל? זו שאלה כאובה, אני יודע. לפעמים נראה לי כי האמירה "ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי" היא ביטוי לכאב יותר מכל דבר אחר. והרי רוב היהודים בעולם אינם רואים את ישראל כמדינתם, ואף אינם רואים את עצמם בני הלאום היהודי: אמנם הם מגדירים את עצמם כיהודים מבחינות רבות, אך לא מבחינה לאומית.

 

האם יהודי העולם הם אומה? זו שאלה כואבת. אולי זו הסיבה לכך שאין שואלים אותה. לפי הדטרמיניזם, כן: היינו אומה פעם, ועל כן אנו אומה לנצח. לפי ההלכה לא: העטרה אבדה ורק הגואל רשאי ויכול להשיבה. לפי הפונדמנטליזם היהודי כן: כי מדינת ישראל היא הגואל (יש אומרים, לא, היא אתחלתא דגאולה. אך לפי הגאולה, בוא הגואל היא אתחלתא דגאולה). לפי הליברליזם לא: כי היהודים אינם בוחרים בכך. לפי ארגון האומות המאוחדות: לא ידוע, כי דובר על "מדינה יהודית" ולא על מדינת הלאום היהודי. לפי המומחים ללאומיות: זה תלוי. לפי מדינת ישראל, כן, כי זו ההצדקה לקיומנו (אני מבקש סליחה מן הקורא על כי אני מצטט באוזניך רעיון כה מצמרר: שאנו צריכים הצדקה לקיומנו...). לפי הקונגרס היהודי העולמי, לא (אמנם הוא אינו אומר כך מפורשות. אך הוא נמנע מאזכור כלשהו של הביטוי "הלאום היהודי", או מביטוי הרעיון כי כל יהודי העולם צריכים לחיות במדינה אחת, רעיון שבישראל נהוג ליחסו בטעות להרצל).

 

אז למי שייכת מדינת ישראל? אני יודע שהיא שייכת לך מאור בני אהובי, אבל אני גם יודע שזו אינה התשובה לשאלה, כי השאלה היא, מהו ציבור הילדים האהובים שאתה שייך לו – ושמכוח שייכותך זו היא שייכת לך. הידעת כי בישראל אין שואלים אותה כי אסור, בעוד שברוב המדינות הדמוקרטיות אין שואלם אותה כי אין צורך? הידעת שבישראל יש צורך? 

 

נכתב בתאריך
7/12/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו