עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מזל'ט, יש תמיכה בשינוי

מזל"ט, יש תמיכה בשינוי

מאת גדעון שפירא, 4/12/2014

 

רבים מהחברים שנרתמו להתחדשות רואים עצמם אנשי קיבוץ נאמנים ועושים לתיקון וחיזוק יישובם

 

לאחרונה אנחנו רואים, שהדיבור על סוף הקיבוץ מפנה את מקומו להכרה, כי יכולים להיות מספר דגמי קיבוצים. זוהי חדשה טובה, כיוון שהניבוי הקודם יצא משוללי ההתחדשות וגרם נזק לא קטן הן בציבור הישראלי והן במוסדות רשמיים. לחברים אשר הבינו את הכורח בשינויים הודבקו כינויי גנאי במטרה לפגוע, לגחך, להוציא מהקשר ולנקום וביניהם דימויים שלא מכאן ואף שמות מושאלים מעולם החי. דווקא בובר, שאוהבים להיתלות בו לעיתים קרובות גרס בזמנו, כי: "אי-כישלונם של יישובינו השיתופיים נעוץ בחופש הגמור בו הסתעפו צורות חדשות מתוך צרכים סוציאליים ונפשיים מיוחדים ורכשו לעצמן אידיאולוגיות משלהן. הכל בחופש גמור" (סוף ציטוט)!

 

ממעקב אחר הנוסחים המופיעים ב"קצרים על הקיבוץ", מאמרים שונים וכנסי "המטה השיתופי" ניתן ללמוד, כי יש בהם התעלמות מהמצב לאשורו ובמקום זאת נכתבים טקסטים מנותקים, כאילו הולכים לייסד את התנועה הקיבוצית. זאת, במקום לבחון ולנסות להבין את תהליכי התפתחותם והתגבשותם של הקיבוצים והאוכלוסייה החיה בהם ב-100 השנים האחרונות.

 

לדוגמה: בסקר עמדות שנערך בעין השופט לפני כ-6 שנים, גרסו מעל 90% מהנשאלים כי אין שוויון בקיבוץ. האם נחוצה להם כעת תיאוריה על שוויון, או ניתוח משותף, מעמיק וכנה של השאלה, מדוע הם חשים, כי השוויון נעדר מחווייתם הקיבוצית הממשית?

 

ובאמת, כיצד קרה, שדווקא בתנועה הקיבוצית נזרק לקרן זווית הרעיון החברתי אנושי על מרכיביו השונים מיסודו של הליברליזם, שהוא אולי החשוב ביותר בעת החדשה לצד החירות והדמוקרטיה ומדוע הוא אינו נתפס יותר כדרך המלך למימוש חירות האדם, ייחודו, התפתחותו וקידומו? אין זאת, אלא שהצלחנו להפוך את השוויון למכשיר שליטה, שביטל את חד פעמיות האדם ואחד הניסוחים שסייע לכך במיוחד היה ככל הנראה גרסת "טובת-הכלל". אבל מיהו ומהו אותו "כלל" שתפס אצלנו את מקום האדם והועלה למרום הסולם? הרי רק ליחיד המיוחד יש פנים, אישיות, רצונות וערכים, בעוד ה"כלל" בתור שכזה, איננו אלא מטפורה אנונימית, חסרת תוכן, צורה, אופי ומחשבות. וכדי לחסוך במילים אוסיף רק, שמושג ה"כלל" דימה את השוויון ללול תרנגולות. רק בודדים מזכירים שוויון כיום ומי שדן בעתיד הקיבוציות מעלה על נס בצדק רב, נושאים כגון חירות, אחריות אישית, בחירה, יוזמה, ערבות הדדית וסוגי שותפות. נושא נוסף שתרומתו רבה להרס השוויון הקיבוצי הוא רעיון "שיקול הדעת" המאפשר לממלאי תפקידים להעדיף חברים על אחרים ואף לבטל לגביהם החלטות אסיפה שהם בעצמם יזמו.

 

תמצית רעיון השוויון בין בני אדם היא הזכות שיש לכל אדם להיות ולהישאר מי שהוא באין מפריע, כל עוד הוא אינו חודר לתחומם של אחרים ולא פוגע בשוויון שלהם. שוויון ערך האדם מוליד את שוויון השונים, השוויון בין המינים, בהזדמנויות, בדתות, בפני החוק וכד'. יש ברעיון הקיבוצי סממני שוויון מעשיים רבים ויכולת של החברים לקיים אותם, בעוד תפקיד הארגון החברתי הוא לשמור על המרכיבים הללו, לדון בהם ולדאוג להימצאותם.

 

והנה מסתבר, כי דווקא מהלכי השינוי וההתחדשות מחזירים למרכז הבמה מאפייני שוויון וחרות שנפגעו בשיטה הריכוזית. האנשים משיבים לעצמם חירויות אישיות ומוכנים לקיים חברת רווחה של חופש יוזמה וערבות הדדית, בניגוד לערבות הקודמת, שלא היו לה קריטריונים ומוציאים לפועל מוכרים. רבים מהחברים שנרתמו להתחדשות רואים את עצמם אנשי קיבוץ בכל רמ"ח אבריהם ועושים לתיקון וחיזוק יישובם. הם נמצאים על רצפות הייצור במפעלים, על המכונות החקלאיות, בחינוך ובתפקידים השונים.

 

ומילה על דמוקרטיה: רוב בדמוקרטיה נחשב למה שמעבר ל-50%. רוב מיוחס יכול להגיע עד כ-60%. לאחר מכן זה הופך לעריצות המיעוט ולשיבוש הרעיון הדמוקרטי. דוגמה לעריצות ממין כזה היא היכולת של מעט למעלה מרבע בעלי זכות הבחירה להיעדר מההכרעה ובכך לסכל אותה לחלוטין. יש גופים חברתיים שנתקעו במצבים מעין אלה ומתקשים להיחלץ.

 

נכתב בתאריך
4/12/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו