עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

קטנות קיבוציות

מאת אברהם שרון, 30/11/2014

 

חוסן חברתי של קיבוצים נכון לבחון בימים של רגיעה, כיום, כאשר זריקת החיסון היעילה ביותר היא המשפחות החדשות המצטרפות אליהם

 

שלב השאלה המתבקשת

יותר מכל אחד אחר, או אחדים אחרים, ארבעה אנשים עתידים לקבוע את עתידה של מדינת ישראל - לגזור אותה לשבט או לחסד. יצחק (בוז'י) הרצוג, ציפי לבני, זהבה גלאון ויאיר לפיד. אם יוותר כל אחד מהם על האגו שלו, או שלה, יתאחדו ויקימו מפלגה אחת, המפלגה הזו תזכה, כצפוי וכמשוער, בבחירות הבאות, אבל כדי שתסריט הזוי כזה יתממש, יידרש כל אחת ואחת מהם לעשות מה ששום פוליטיקאי לא יעשה לעולם - לוותר לזולתו. ובכל זאת, מי ימצמץ ראשון לפני שיפקח עיניו אל הסיכוי היחיד לחולל שינוי במקומותינו?

 

זריקת חיסון

בניגוד לכל היגיון ולכל צפי, משפחות חדשות מצטרפות באחרונה אל הקיבוצים הנמצאים בעוטף עזה. יש בכך ביטוי מוחשי עז, מרשים (ואותי גם מרגש) לכוח החיים. ליכולת להגשים גם חלומות שהמציאות מנפצת. המשפחות האלה מערות דם חדש במקום זה שהוקז בקיץ האחרון, הארור. כאשר מדברים על חוסן חברתי של קיבוצים, נכון לבחון אותו בימים של רגיעה, כיום, כאשר זריקת החיסון היעילה ביותר היא זו שמעניקים לקיבוצים המשפחות החדשות המצטרפות אליהן.

 

מלח דמעות הארץ

עד היום, גם כיום, אפשר לשמוע אנשים רבים מכנים אותנו, הקיבוצניקים, מלח הארץ. מחקרים עשויים להוכיח, כי הקיבוץ לא פחות מלוח מהים. תמיכה לקביעה זו מוצאים, בין השאר, התומכים במספרם של בני הקיבוצים בקרב הנופלים במערכות ישראל, אות וסימן ל"ראשונים תמיד אנחנו", שמספרם רב לאין שיעור האחוז הזעום, הכמעט אפסי, שמהווה אוכלוסיית הקיבוצים באוכלוסייה הכללית של המדינה. מלח הארץ? אולי. מליחותן של הדמעות? בוודאי.

 

אהבה אפליקטיבית

מצערת ובעיקר מטרידה היא המחשבה על כך שגדלים כאן ילדים שעשויים לחשוב כי אהבה היא גם אפליקציה או, מחשבה שלא רק מטרידה אלא גם מדאיגה, כי אהבה היא רק, בעיקר ובסך הכול אפליקציה.

 

סוף הענבים

תחילת סוף הענבים היא סימן שבא לקיץ סוף. אני רואה את שאריתם במרכולים וברשתות השיווק - מצומקים, מצו'קמקים, צימוקיים. רובם אינם ראויים עוד למאכל. כמי שמנסה לזקק מהם טיפות אחרונות של עסיסיות, אני רוכש את האחרונים שבהם. המוכרים מחייכים אליי כשאני בא אל הקופה עם הקופסה האחרונה שנותרה על המדף. יש משהו יפה ביופי סתווי בסוף הענבים, שהוא גם סופו של קיץ. האחרונים בעונה שאני קונה הם יותר מחוות תודה לכורמים, לבציר שהסתיים, מפרעה על חשבון היבול שאקנה בעונה הבאה, כשהענבים יתחילו להפציע בשווקים.

 

חזון ההעצמות היבשות

היא לא פנויה לשיחה. היא מעצימה. הוא לא מחוזק. הוא מועצם. רבות מדובר באחרונה במקומותינו על עצמה ועל העצמה. יש מומחים להעצמה שיודעים, מתברר, איך לגרום לאנשים להתעצם. מה זו העצמה, בעצם? העצמה היא חיזוק, אולי גם חיבוק, כשם שבשורה התחתונה של כוח אדם ושל הון אנושי ניצב בן אדם. כשם שהרחבה דמוגרפית היא ריבוי טבעי, העצמה היא חיזוק אבל חיזוק נשמע יבש ופשוט והעצמה נשמעת לחלוחית ומשכילית.

 

מתוך "הזמן הירוק"

נכתב בתאריך
30/11/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו