עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אדום מבפנים

אדום מבפנים

מאת עזרא דלומי, 27/11/2014

 

שני חוגי בית בירושלים של "אופק הבנק החברתי הראשון בישראל": עוד ניסיון לשכנע שבנקים חברתיים מצליחים יש בכל העולם המערבי; עוד ניסיון להסביר שסיפור עמלות וריביות הבנקים בארץ גדול מהמילקי; עוד מאמץ להפוך את טפטוף המצטרפים לזרם

 

בנק שלנו מה נחמד הוא

 

בשבועיים האחרונים השתתפתי בשני חוגי בית בירושלים של "אופק, הבנק החברתי הראשון בישראל" שנועדו לגייס חברים נוספים לבנק: האחד - בבית מרווח בגבעה הצרפתית, בהשתתפות אנשים "מסודרים", בעלי ניחוח חברתי-סוציאליסטי ורצון לתקן עולם; השני - בדירה  בנחלאות, עם צעירים שמחפשים צדק חברתי והוזלת עלויות, מתוך דאגה לעתידם  - לבית שיקנו, למשכנתא שיצטרכו לשלם.

 

בשבילי, כמי שרואה בבנקים בישראל, בעוצמה שצברו, בתלות הרבה בהם, מגזר טפילי המקיים עם רובנו יחסי אדון-עבד, הנוכחות בחוגים האלה כרוכה בסבל המהול במעט תקווה.

 

הסבל הוא למקרא ולמשמע הנתונים; התקווה היא בשל הסיכוי לשנות, למראה הנחישות  שיש לאנשים - לא רבים בינתיים - לנסות לקעקע את המבצר הפיננסי העושק שקם כאן. צריך לקרוא מה כתב הרצל בחזונו על תפקידו של הבנק הלאומי שהקים - לגייס הון כדי להציע אשראי זול לפיתוח הארץ, כהגנה מפני עריצותם של ברונים - ולראות לאן התגלגל בנק לאומי בימינו, כדי להבין שהכל התהפך כאן: הבנק נוגש במשקי הבית וביצרנים הקטנים שלהם נועד לסייע והפך ידידם-מטיבם של בעלי ההון. מאמצעי למען הציבור הרחב, הוא מעשיר את המעטים. זה הפרדוקס: הבנק נוח יותר למי שיש לו ואכזר למי שאין.     

 

הבנקים בישראל הם הסיפור הגדול של הריבוד הכלכלי-חברתי. הרבה יותר מסיפור המילקי. מבחינה זאת מחאת מחירי המוצרים בסופר היא הסחת דעת מן העיקר.

 

אופק: הדרישה להון עצמי גבוה - מכבידה

  

 

יא-יא פינק, פעם עוזר של שלי יחימוביץ', שהייתה בין הראשונים לרכוש מניה של הבנק, הוא מנהל מטה השטח של אופק. אחד מכמה חברים שרצים מחוג בית לחוג בית - 45 כאלה יש בכל חודש - כדי לגייס חברים. עכשיו הוא בנחלאות. לדבריו, קצב ההצטרפות הוא של עשרה ביום ובס"ה יש עד כה 3300 חברים - ביניהם לא מעט חברי קיבוצים - שקנו מניה ב-3000 ₪ - מי בתשלום, אחד מי בעשרה. שני שליש מערך המניה מופקדים בידי נאמן, ויוחזרו אם התכנית לא תצא לפועל, שליש משמש לתפעול השוטף.

 

זהו מספר חברים נמוך ביחס ליעד הנשאף - 25 אלף, שאמורים למלא אחר התנאי שהציב בנק ישראל למתן רישיון לבנק - הון עצמי של 75 מיליון ₪. זהו סכום דרקוני בהשוואה לנדרש מבנקים דומים - ויש המון כאלה - במערב.

 

החוג נפתח במעין חידון:

שאלה: מהו נתח השוק של הבנק הכי גדול באמריקה? התשובה לא צפויה: 2.5%.

שאלה: ומה נתח השוק של פועלים ולאומי? התשובה צפויה: 66%, שזה בעצם דואופול.

שאלה: כמה מלקוחות הבנקים באמריקה חברים בבנק קואופרטיבי? התשובה מפתיעה: 45%, כולל אחד, סטנלי פישר.

וכך הלאה: במערב אירופה 20% מהבנקים הם קואופרטיביים, שנותרו הכי יציבים במשבר הפיננסי של 2008. הם לא לקחו סיכונים, כי מטרתם אינה רווח מהיר לבעלים.

 

***

כאשר יוזמי הבנק הקואופרטיבי - שילוב מעניין של צעירי המחאה עם אנשי פיננסים בעלי עבר בנקאי מוכח - לבנק ישראל בבקשה להקים בנק חברתי, הם גילו שהסכומים בטפסי האגרה נקובים בלירות. כלומר, מאז ימי הלירה, לא קם בנק בישראל ואין מי שיאתגר את הבנקים הקיימים, חרף העובדה שמשפחה ממוצעת בישראל משלמת בשנה 3000 ₪ על שירותי הבנק, סכום עצום בהשוואה למקובל בחו"ל.

 

"אנחנו נהיה זולים", מסביר יא-יא, "כי קבענו שפערי השכר בבנק יהיו מקסימום פי עשרה: אם הפקיד יקבל 6000, המנכ"ל יקבל 60 אלף; כי רוב הפעילות שלנו תהיה באינטרנט. לא נחזיק סניף בכיכר המדינה, אלא במתנ"ס. נהיה בנק של העסקים הקטנים, לא של תשובה ודנקנר. בישראל 98% מהעסקים מוגדרים "קטנים" (מחזור של עד 25 מיליון ₪ בשנה), אבל הם מקבלים רק רבע מהאשראי הבנקאי, הרוב הולך ל-3% הגדולים. בישראל רווחי הבנקים בשנה שעברה היו יותר מ-7 מיליארד שקל, שמחולק לבעלים. אצלנו הרווחים יישארו בבנק ולכן נהיה זולים".

 

חוג בית בנחלאות. קצב הצטרפות של עשרה ביום

 

אז אם כל כך טוב, למה ההצטרפות איטית? נראה כי אף שמדובר בפיקדון, 3000 ₪ הוא סכום לא מבוטל למי שחברות בבנק כזה באמת נחוצה לו, כלומר לשכבות הפחות חזקות. בנוסף, חרף הרטוריקה החיובית, שהרי בנקים קואופרטיביים, הם אחת ההמלצות של ועדת טרכטנברג, הממסד הכלכלי לא ממש עוזר. בנוסף, לוביסטים של הבנקים מערימים קשיים, בין אם דרך העיתונות הכלכלית שקשה לחדור אליה, בין אם בלחץ על מוסדות השלטון. בקיצור - לא קל.

 

חלק מהפתרון יבוא כנראה מבנק "רבו" החברתי בהולנד, שהתגייס לעזור ולתרום מניסיונו, חלק מהקשרים שהחלו להירקם עם ארגונים גדולים בציפייה שיניבו הצטרפות מסיבית.

 

חלק מהמו"מ המתנהל עם בנק ישראל כדי להוריד את גובה ההון העצמי הנדרש. בינתיים ממשיכים בכיתות רגליים, במאמץ לשבור את הקרח בקרב שכבות שלכאורה פחות זקוקות לבנק חברתי, אלה שהבנקים מיטיבים עמן בשיטת הפרד ומשול.    

 

במחשבה נוספת נראה שהקושי לגייס מנויים טמון גם בפער שבין התלהבות המייסדים שנישאת על גלי המחאה של 2011 לבין הכיוון שתפסה המחאה לבסוף, כאשר נתכנסה לכיוונו של הפרזנטור לשעבר של בנק הפועלים. פער זה מצריך חישוב מסלול מחדש. כדי לגייס גורמים משמעותיים, כדי להעביר ציבור גדול מבנק לבנק, צריך לחבור לבנק קואופרטיבי בחו"ל ואף להיות שלוחה שלו. צריך עורף חזק. כמו אוסם עם נסטלה, כמו קרנות ההשקעה. לצאת מהאווירה הנינוחה של מעגלי שיח ולהכות את הקפיטליזם בנשקו שלו.

 

מתוך הזמן הירוק

נכתב בתאריך
27/11/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו