עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (66) - מחיר ההתחכמות

לאן מכאן (66) - מחיר ההתחכמות

מאת חן יחזקאלי, 20/11/2014

 

לפעמים בא אליי מאור בני האהוב שטוף דמעות ובכי. אני שואלו מה קרה, והוא מספר. לפעמים הוא משמיט או מרכך את חלקו שלו בקטטה. כך הוא מצייר תמונה שקרית מבלי לשקר, על ידי השמטה. אני מצטער על שהוא חש כי הדבר נחוץ לו, וגם על כי הוא חושב כי הדבר נאה לו. זוהי מיומנות אחת שהייתי מעדיף שלא ירכוש... זה סוג של התחכמות, ואני נזכר בצער בימים בהם נהגתי להתחכם כדי להציל את כבודי, ומנסה ללמד את מאור שזה עולה ביוקר ולא מועיל בכלום.

 

לצערי, ההתחכמות להצלת כבודנו הפכה בישראל לאמנות לאומית. ובמיוחד צורה זו, שמשמיטים פרטים לא נעימים, ואיש אינו יכול לחשוף את השקר כי איש לא שיקר. זה מה שקרה בימים שחלפו מאז התגרה הבין-קהילתית באבו סנאן. ההסברים שניתנו כללו רק את האירועים המידיים: מישהו פרסם תמונות, מישהו שלח מסרונים, מישהו לבש כאפיה בצבעי דגל פלסטין, מישהו לבש מגן דוד, מישהו קילל... כך מצוירת תמונה בה למדיניות ישראל אין כל חלק במה שקרה. יוצא מן הכלל היה ד"ר ראובן ברקו במאמרו עקבותיו של צלאח באבו סנאן מה-17.11, שם הוא מכחיש כל קשר בין התנהגותה המדינית של ישראל למה שארע.

 

אם כבר, אז ישראל מנסה להנהיג מגמות מנוגדות לאלה שבוטאו בתגרה באבו סנאן: שוויון, אינטגרציה, כאלה דברים. ייאמר בשבחו כי הוא היחידי שמציע שבמקום לשאול מי הבעיר את אדי דלק העוינות וכיצד, נשאל מדוע היה האוויר רווי באדים אלה מלכתחילה. הוא אף מציע תשובות. ראשית, היו מתחים בין-קהילתיים מראש. אלא שהללו היו זניחים ופתירים, "אלמלא התערבותה של התנועה האסלאמית... בראשות השייח' ראאד צלאח..." שמטרתה לעורר "הקצנה דתית של האוכלוסייה הערבית בישראל בכללותה, כדי לסכל את מגמת האינטגרציה הגוברת שלה בחברה הישראלית..."

 

האוכלוסייה הערבית בישראל נהנית ממגמת אינטגרציה גוברת בחברה הישראלית, ואני לא ידעתי! אני מתנצל על הסרקזם: איני יודע איך עוד לבטא את מה שאני מרגיש. הנה, היו לנו שלושה מועמדים דרוזים לראשות הממשלה, שתי ראשי ממשלה נוצריות, שני נשיאים מוסלמיים, ורמטכ"לית בדווית אחת; הנה, הצבא מגייס את ערביי ישראל כולם, והם כולם מתגייסים ברצון, חוץ מחסידיו של השייח' ראאד צלאח, כמובן, וגם לתפקידים בכירים במשטרה, ובהנהלת רשות מקרקעי ישראל; הינה יש יותר ויותר שכונות מעורבות בערים בישראל, ובתי הספר הרב-דתיים הפכו לרוב, ואפילו בקיבוצים התקבלו לחברות מאות משפחות של לא יהודים, וכפרים לא יהודיים זכו להיכלל בשם המאדיר, "ההתיישבות העובדת"; הנה בית המחוקקים מרחיק את מי שמתבטא בגזענות נגד האוכלוסייה הלא יהודית; הנה יש לנו אפשרות זמינה לכל בני הדתות השונות, כולל היהודים, להינשא אלה עם אלה, ויש להם הגנה ציבורית מפני התנכלות הסביבה; והינה ערביי ישראל מעורבים בשיח הציבורי. או, לכל הפחות: הינה, זהו הכיוון שאנו מתקדמים אליו, ואשר המכשול היחידי לו הוא השייח' ראאד צלאח ודומיו. ורק אני לא ידעתי!

 

אני שוב מתנצל על הסרקזם. הוא מבטא כאב. חברים אומרים לי: "נכון שהאינטגרציה של ערביי ישראל לוקה - אבל ישראל היא מדינה יהודית." או: "יש לנו עוד הרבה עבודה, כמובן, אך מה אתה רוצה, גם רומא לא נבנתה ביום אחד." וגם אומרים: "מה אתה רוצה? והרי מצבם של הערבים בישראל טוב מאשר בכל ארצות ערב..." וגם: "הלו הם עצמם מתנגדים לאינטגרציה." הינה, שוב: ציור תמונה שקרית על ידי אמירת אמת. אהה, מאור בני אהובי... בוא ונסכים, אתה ואני: אצלנו לא מדברים ככה.

 

לפני דפוס: זה עתה נודע על הרצח המרובע בירושלים ועל נהג האוטובוס שהתאבד או נרצח. ועדיין אף מילה על מדיניות ישראל. ומהדהדות המילים של דו"ח ועדת אור: "ההתמרמרות ואי השקט בקרב האזרחים... נובעים במידה רבה... מיחסה של המדינה... (אוגוסט 2003, שער ראשון). וגם: "המדינה לא עשתה די... להקנות שוויון לאזרחיה..." (שער שישי). קריאה חובה למי ששאלת עתידנו קרובה לליבו.

נכתב בתאריך
20/11/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו