עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

קטנות קיבוציות

מאת אברהם שרון, 10/11/2014

 

מעודה לא אמרה תודה. לא אחת אמרתי וגמרתי בלבי שלא אעניק לה עוד נדבה, עד אשר תוקיר אותה ולו גם במלה אחת, תודה. לא בגללי, בגללה. אבל אני לא מתמיד בהחלטתי

 

בוז'י

בוז'י הרצוג הוא אדם כלבבי, אבל לבבי רך כמוהו. הוא אומר דברים צודקים וחכמים. אני יכול לחתום על כל מלה שלו. הוא יכול להיות (והיה) שר רווחה מצוין, שר חוץ מעולה. אבל הוא לא יכול להיות ראש ממשלה, לא מפני שהוא אינו מסוגל למלא את התפקיד אלא משום שאין לו סיכוי להיבחר אליו. הוא נתפס לא רק כמי שאינו יכול להתמודד עם האיום האירני אלא אף לא עם הבוטן הסורי. אבל, אולי, הסיכוי היחיד להגדיל את הסיכוי הקלוש שלו להיבחר לתפקיד (אני מתחייב לייצר את הכובע שאבלע אותו כשאסיים לייצרו אם ייבחר להרכיב את הממשלה הבאה ולקינוח אבלע גם צפרדע) ייווצר אם וכאשר תקום זהבה גלאון - היא לא תקום - ותכריז הכרזה אבירית, אצילית, שהיא מטמיעה את מרצ במפלגת העבודה ומעצימה אותה בכך. אין הצדקה לפיצולו של השמאל אבל יש בו נזק ובעיקר, דלדול כל סיכוי להוות חלופה שלטונית לשלטון היחיד, המתמשך לאין קץ, של ראש הממשלה המכהן.

 

קיבוץ נדבות

יש לה הבעה שתמיד נראית לי כמו דמעה לפני בכי או דמעה אחריו, פנים אשר טיפה אחת תלחלח או לחלחה אותם בזליגתה. הטקס קבוע, מוסכם בשתיקה. היא יושבת ומקוששת צדקה, אני עומד ונותן לה. מעודה לא אמרה תודה. לא אחת אמרתי וגמרתי בלבי שלא אעניק לה עוד נדבה, עד אשר תוקיר אותה ולו גם במלה אחת, תודה. לא בגללי, בגללה. אבל אני לא מתמיד בהחלטתי. שתיים שלוש התעלמויות מבוימות והלב שלי - נכמר ונמס - לא נותן לי להמשיך כך. שוב ושוב אני שב ונופל באותו פח הקרוי פחת או, באריכות מסוימת, העדר כבוד עצמי. לפני זמן קטן שאלה, לפתע, בעודי מניח את המטבע בקופסתה, מאיפה אני. "קיבוץ", אמרתי. "אה, קיבוץ זה טוב".

 

סתיו ואביב

זו מול זו ישבו סתיו ואביב (ראיתי את שמן על דש חולצתן) ודיברו על החורף. זו אהבה אותו, וזו שנאה. בשלב מסוים אמרה אחת מהן שחבל שאי אפשר לשנות את השם כל עונה. מדוע על אדם לשאת את שמו כל חייו כאילו היה צלב שהוא עקוד עליו. חומר- רוח למחשבה.

 

עריכה וחיסול

ההורים שלנו (וילדינו אומרים "סבא וסבתא") היו תורני העריכה של הקיבוץ; אנחנו, ואחרינו, בעקבותינו, ילדינו, הם תורני החיסול שלו. השולחן הערוך מבולגן, הפוך. נותרו בו שאריות הסעודה האחרונה. איזו עדות מוסרת התמונה האילמת- על אבות המזון ועל תבליניו, על טעם האוכלים, על ההולכים?

 

אבולה

האבולה - קדחת דימומית - היא מחלה נדירה. לקראת סוף שנת 2014 היא פרצה במדינות מערב אפריקה. 50% עד 90% מהלוקים בה מתים ממנה. זה אחוז מבהיל, אבל אפשר להירגע: סכנה קיימת להידבקות בה רק בהעברת נוזלי גוף, סיבה מספיקה כשלעצמה המסבירה מדוע לא כדי לריב עם אריתראים, סודאנים ושאר מבקשי מקלט ופליטי מפלט, שוהים בלתי חוקיים, בלתי רצויים, מבקשי עבודה נואשים, או השוהים בחולות "חולות".

מתוך הזמן הירוק

למאמרים של אברהם שרון
נכתב בתאריך
10/11/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו