עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אף אחד לא רוצה להיות פועל

אף אחד לא רוצה להיות פועל

מאת עלי קדם, 2/11/2014

 

במדינה שבה כל אחד חולם לעשות אקזיט וגיבוריה הם בעלי הממון, מלאכת כפיים הפכה לדבר נחות

 

בימי נעורי פעלו אצלנו בעמק הירדן  שני בתי ספר תיכוניים: עיוני (בית ירח) ומקצועי. לפי מה שזכור לי, במקצועי למדו רק בנים, וזה היה חסרונו היחיד (והגדול). חוץ מנקודה כאובה זו הלימודים שם לא נפלו ברמתם מאלה שלנו (אני, כפי שכבר הבנתם, למדתי בעיוני, ועד היום כשצריך לתקן משהו בבית אני קורא לאשתי). תלמידי המקצועי לא זכו לפחות כבוד או יוקרה מאתנו, וגם עם הבנות הלך להם מצוין. המוכשרים שבהם נעשו מהנדסים, אדריכלים ומומחי מחשבים (שנכנסו לעולם מספר שנים לאחר שסיימנו את בית הספר), אחרים השתלבו במשרות של טכנאים ומכונאים.

 

חלפו כמה שנים, ויצאתי לשנת חופש בהולנד. אחד הדברים שהדהימו אותי שם היה הרצינות התהומית והמקצועיות שבהן התייחסו שם לכל עבודה, כולל לג'ובים שבארץ כבר מזמן נחשבו לנחותים. המבקר ברכבת היה לבוש במדים מצוחצחים ללא רבב. הבנאים - בהולנד כל הזמן בונים - נינוחים בסרבלים שלהם, לא ממהרים, עובדים ביסודיות ובמיומנות, כך שאף מרפסת לא תיפול פתאום. ככה כן בונים חומה. אגב, הם היו מקומיים, לא עובדים זרים.

 

קשה לשים את האצבע על נקודת הזמן שבה החינוך המקצועי קיבל תדמית שלילית, ובעלי מקצועות כמו פחח או רתך ירדו לקצה סולם העדיפויות. דומה שהשינוי השתלב עם ירידת קרנה של העבודה בכלל, ובעיקר של עבודה פיסית, שכרוכה במגע עם העולם האמיתי - שמן , גריז, צבע, ריח, רעש של מכונות הייצור. זה הרבה מעבר למהפכת השירותים, פיננסיים ואחרים.  פעם כל אם עברייה הייתה מאחלת לעצמה שבנה יהיה רופא או עורך דין. דומה שהיום היא מסתפקת בכך שיישב במשרד ממוזג, והכי חשוב שלא ייצא לשטח - למפעל או לאתר בנייה. מובן מאליו שיחס זה נובע גם מהשכר הנמוך של רבים מהמקצועות הלא נחשקים. נוצר פה מעגל קסמים. הכלכלה מענישה את מי שבוחר לעבוד בתעשייה בעונש של משכורת רעב, וזה גורם לכך שמגיע לשם רק מי שאין לו בררה אחרת. כך קורה שמצד אחד מתלוננים על כך שקשה למצוא עבודה, ומצד שני התעשייה זועקת לבעלי מקצוע.

 

אפשר גם אחרת. הנה ציטוט מדה מרקר (27.10) מפיו של לוק מולר, מנכ"ל קבוצת "אוטו גרופ" הגרמנית:  "הסיבה שגרמניה מתפקדת יותר טוב משאר אירופה היא מערכת החינוך שלה. לא נותנים לכל אחד ללמוד באוניברסיטה עד הנצח. מי שרואים שאין לו יכולת אינטלקטואלית מספקת נשלח כבר בתיכון למסלול של הכשרה מקצועית. ומשום שגרמניה היא מדינה תעשייתית, יש לה דרישות מאוד ברורות לגבי הכשרה טכנית מקצועית. מדובר באחת מנקודות החוזק של גרמניה". למותר להוסיף שבניגוד למצב בארץ, עובד מיומן בתעשייה בגרמניה מתפרנס היטב וחי ברמת חיים הוגנת.

 

וכך, במדינה שבה החלום הרטוב של כל אזרח הוא "לעשות אקזיט", "להביא מכה" כמה שיותר מהר, כל אחד מייחל להתעשרות קלה, וגיבורי התרבות הם  העשירים ובעלי הממון - מי שסתם מתפרנס כפחח או כרתך הופך לפראייר. הפירמידה של בורוכוב התהפכה: יש המון פקידים, מתווכים, מרצים, מנהלים, פרסומאים, חשבונאים וסוחרים - ואף אחד לא רוצה להיות פועל.

למאמרים של עלי קדם
מחבר
נכתב בתאריך
2/11/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו