עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מפגן שיתופי
 

מפגן שיתופי

מאת עזרא דלומי, 28/10/2014

 

בניגוד לכנס המטה השיתופי האחרון, שנערך לפני שלוש שנים והסתיים בתחושת החמצה, הכנס שהיה בשבוע שעבר במשמר העמק, יצר תחושה של הפגנת כוח. השאלה אם יימצא לה ביטוי תנועתי ובעיקר פוליטי

 

זה מתחיל להרגיש כמו כלים שלובים: מצד אחד לבטי "להיות או לא להיות" בחלק מכ-60 הקיבוצים השיתופיים הגורמים לזליגה, איטית אמנם וגם לא בעצמה כפי שהייתה, לעבר תהליכי ההפרטה; מצד שני גל מתגבר של צעירים, בקיבוצים השיתופיים והמתחדשים, בקיבוצים העירוניים ובקומונות הבוגרים, המבקש לעצב חברה שיתופית שוויונית עדכנית, מותאמת לצרכיו ותקופתו. "זה שעולה וזה שיורד", כמאמר המערכון של הגשש החיוור. ניתן היה לחוש בכך בבירור בכנס השנתי של המטה השיתופי לזכרו של אמרי רון, שנערך בשבוע שעבר במשמר העמק וקיבל את הכותרת הארכאית משהו: "השיתוף כדרך חיים לעתיד".

 

https://encrypted-tbn3.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcTSu1bqG9wGlxjHFICrwszDm7FvBhQDSKbXGyMSzBwJ8xdvZFIzjw

אמרי רון ז"ל

 

צעירים רוצים שיתוף

 

בכנס עלתה לבמה שורה של צעירים לוחמניים שלימדו סנגוריה על השיתוף כדרך חיים, ראו בו מעין חזרה לעתיד: יענקלה שצ'רנסקי מקיבוץ ארז שבעוטף עזה, דיבר על השיתוף והסולידריות כבסיס לחוסן אישי - לקח ממבצע "צוק איתן"; מירב ניב מגשר ("מתחדש") קראה לחידוש מנגנונים שיתופיים בקיבוץ המופרט בתחומי הבריאות החינוך והערבות ההדדית; פיתוח הנהגה, עידוד צמיחה אישית, טיפוח התרבות הקיבוצית. בקיצור, כל מה שכלכלת השוק שהלכה על חלקנו קסם, איננה עושה;

 

לימור סגל מהקיבוץ העירוני משעול של המחנות העולים (בנצרת עלית) תיארה את תהליך הקמתו של הקיבוץ, על הדילמות שנלוו לכך, ועל איך השיתוף והחברותא מצמיחים את האנשים והפעילות ועל איך הדיון הקבוצתי בדילמות חיים מעניק את הכוח לעסוק בחינוך שהוא תחום מרכזי בפעילותם של חברי קיבוץ זה;

 

אבישי בן אהרן, מרכז תנועת החלוץ ומזכיר המשמרת הצעירה במחוז הקיבוצים תהה: "מה הקיבוץ רוצה להיות? איך אנשים יגדלו לקיבוץ שיתופי בלי מערכת חינוך אקטיבית שתטפח את הנושא הזה?" לדבריו, "אנחנו צריכים לעצור את תהליכי ההפרטה בחברה הישראלית ולהקצות לכך משאבים. לא תהיה התחדשות של התנועה הסוציאליסטית בלי התנועה הקיבוצית והמטה השיתופי במרכזה". כמי ששירת כקצין בשריון, הוא הלין על מיעוט בני הקיבוצים בקרב הקצונה בצה"ל בהשוואה להתגייסות הרבה שיש בציונות הדתית.

 

הקיבוצניקים החדשים

 

עינת לוי וגל שטייגר עזבו את העיר עם משפחותיהם והצטרפו לקיבוצים. היא לקיבוץ הדתי יבנה, הוא למשמר העמק. גם שניהם היו בין הדוברים. עינת סיפרה שההחלטה המשפחתית לעבור לקיבוץ שיתופי התקבלה כמה שנים לאחר הנישואין. "הודענו לחברינו שאנחנו עוברים לקיבוץ עם קופה משתופת", היא ספרה, "זאת הייתה בחירה דתית. החיים המשותפים מאפשרים לממש את המצוות בדרך הטובה ביותר. הדרישה לשוויון מופיעה בתורה".

 

גל שטייגר הוא (תחזיקו טוב) בנקאי שהחליט לעבור עם משפחתו לקיבוץ. הוא תוצר של מחאת מאהל נורדאו - אחיו הקטן, אך המעשי יותר של מאהל רוטשילד. גל מספר: "במאהל נורדאו היו אנשים בעלי יכולת שהגיעו למסקנה שהשיטה הקיימת בעייתית. אצלנו זה התבטא בהחלטה לעבור באמצע החיים לקיבוץ שיתופי. החברים שאלו איך זה עובד והייתי צריך להסביר: על התקציב, על האוכל על הכביסה ולאן הולכת המשכורת. חלקם הופתע. במאהל נורדאו הגענו למסקנה שאת השיטה ניתן לנצח בכלים שלה והחלטנו ליטול יוזמות בתחום הצרכני ולהקים חנות קואופרטיבית ("שלנו") בת-א ואנחנו ממשיכים בזה. אנשים מחפשים היום תשואה חברתית, לא רק תשואה להון".

 

כנס המטה השיתופי במשמר העמק. תחושה של מפגן כוח. צילום: מתי חלילי

 

חוגים-חוגים

 

אחרי פאנל הצעירים שזכה לנאום נלהב של אהרון ידלין, הוותיק-ותיק שלא מחמיץ אף כנס תנועתי, התפזרו כ-350 משתתפי הכנס לכ-12חוגים שעסקו במגוון נושאים הקשורים לשיתוף, מעורבות חברתית, שינוי תדמיתו של הקיבוץ בחברה, קידום קואופרציה, כלכלה שוויונית ועוד.

 

החוג שבו השתתפתי נקרא "השיתוף שמעבר לחומר", בהנחייתה של טל חכים מקיבוץ פלך של השומר הצעיר. טל תהתה כיצד משיגים שיתוף שהוא מעבר לחומר: בשיחה, ביחסים אישיים, בחברה, תוך שהיא מציעה סלוגן: "עומק השיתוף כעומק השיחה בין החברים".

 

המשתתפים, כ-20 חברים ממגוון של קיבוצים, דיברו כל אחד מניסיונו וחוויותיו. הייתה פריקה של מכאובים, אכזבות והוצאת קיטור בנושאים שכמעט ולא נדונים בתוך הקיבוצים.

 

רחל סבוראי מרביבים, סיפרה על כמה קיבוץ ילדותה ונעוריה, עין-חרוד מאוחד היה נפלא ועכשיו, לאחר שהופרט – סר טעמו ועל כמה המנהלים בקיבוצה שבתוך תוכם כבר לא רוצים קיבוץ, עוינים את השקפותיה; אמנון להב מגלעד סיפר שקיבוצו שיתופי ונמצא במצב כלכלי טוב, אך חסרה הנשמה החברתית; כאילו כדי לומר שזו צרת רבים, הסביר פרופסור יוסי כץ מאוניברסיטת בר-אילו, החוקר את תנועת ההוטרים, שגם בתנועה זו השיח הכלכלי מנצח את השיח החברתי וכי הגלובליזציה והאינטרנט "הרסו את המערכת". טל חכים העירה שאמצעים טכנולוגיים ורשתות חברתיות יכולים להוות גם תשתית לחיזוק השיתוף לא רק לפירוקו, השאלה היא מתוך איזו תפיסה משתמשים בהם.

 

יוסי מסמר, קיבוץ שוויוני על גבול האנרכיסטי, הציג איזון אחר בין כלכלה לחברה הקיים בקיבוצו: לדבריו, "כלכלה היא מכשיר שנועד לקיים את הדבר הזה שנקרא קיבוץ, היא לא המטרה. אך מכיוון שחייבים לשרוד, בסמר יש מרכז משק וגזבר. מנגד, מזכיר או ועדת תרבות לא היו אף פעם, אבל זה לא אומר שאין חיי חברה. החג המשמעותי ביותר בסמר הוא סיום גדיד התמרים, ענף שכל כלכלת הקיבוץ נשענת עליו. האנשים מחכים כל השנה לגיוס הגדיד כדי לחגוג בסיומו".

 

האמן יובל דניאלי מהמעפיל חרד למעמדו של היוצר חבר הקיבוץ בעת הזו וסיפר על יום עיון שיתקיים בנושא זה באפעל. לדבריו, יש להכשיר מחוללי שיח פנים קיבוצי באופן שיתאים לכל קיבוץ וקיבוץ. ליצור צוותא המעניקה חוויות אישות "שאינן רק דרך דגלים של ה-1 במאי".

 

אם לסכם בשורה את הנאמר בחוג: יש כמיהה להחזיר לקיבוץ את הנשמה היתרה שאבדה בתהליכי ההפרטה

 

ממצב צבירה כלכלי לאידיאולוגי

 

מסורת היא בכנסי המטה השיתופי להזמין אורח מן החוץ, עם אוריינטציה של צדק חברתי, כדי להעניק רוח גבית לכנס. הפעם היה זה נעם מנלה שבאחד מאתרי האינטרנט כונה "הגורו של עולם הפרסום". מנלה, מרצה לחשיבה יצירתית ומחבר הספר "הקוד היצירתי" עסק במהפכה שחוללו הרשתות החברתיות בעולמנו. לדבריו, העולם משנה מצב צבירה: בשנות השמונים העולם עבר למצב צבירה כלכלי ואז הקיבוצים התחילו להתפרק, והיום הוא עובר למצב צבירה אידיאולוגי. הרשתות החברתיות גורמות לשינוי התודעה. בני 17 מניעים מהפכות. מעשה לא אתי של תאגיד משורשר במהירות לאלפים ומיליונים. פעם מונדיאל בברזיל ריתק את המדינה, היום ההוצאות עליו הציתו גל מחאה. לאידיאולוגיה החדשה יש מטבע – הביטקוין. לפרט יש יכולת השפעה עצומה בהתנהלות מול הקפיטליזם המסואב. לקהילות שיתופיות זאת הזדמנות פז להעצמת כוחן הצרכני, לאו דווקא השוויוני.

 

הרצאתו של נעם מנלה הייתה מרתקת ומלאה תובנות. אלא שאליה וקוץ בה. עולם הרשתות החדש מקדם לא רק מלחמה בתאגידים, הוא גם מכשיר מצוין, למשל, להפצת ידע בהרכבת פצצות ובגיוס לוחמים לדאעש...

 

תזמורת המנדולינות. לנגן בלי אמרי. צילום: מתי חלילי

 

 

לזכר אמרי

 

החלק הראשון של הכנס כלל את דברי ברכה של מזכיר התנועה איתן ברושי, של שלי יחימוביץ', אורחת קבועה בכנסי המטה השיתופי, של ראשי המטה השיתופי ונציגי הקיבוץ המארח, משמר העמק, ששימש אכסניה מצוינת לאירוע. אבל עיקר החלק הראשון הוקדש לציון זכרו ופועלו של אמרי רון, ממייסדי הזרם השיתופי: במשמר העמק שבו הוא היה דמות מפתח ונשא בכל התפקידים המרכזיים; בפעילותו התנועתית, בחברותו בכנסת ובטיפוח הדור הצעיר; כלוחם בצנחנים וכנגן בלהקת המנדולינות שהנעימה במנגינותיה את החלק הראשון של הכנס. חבריו דיברו על צניעותו של אמרי, נועם הליכותיו ועל אמונתו בדרך הקיבוץ. אורה, אשתו, דיברה על אמרי כאיש משפחה ועל "היותו נטוע בעומק רגבי הקיבוץ".

 

הכנס הזה של המטה השיתופי התקיים לאחר שלוש שנים ללא כנס ומה שניכר הוא השינוי בהרכב המשתתפים. לצד נציגי הקיבוצים השיתופיים, יש מספר גדל והולך של נציגי תנועות הבוגרים, של "חובבי שיתוף" מקרב הקיבוצים המופרטים, ושל אנשים וגופים המקדמים את נושא הקואופרציה בארץ. הכנס שנערך לפני שלוש שנים הסתיים בתחושה של החמצה. הכנס הזה, על משתתפיו המגוונים והרבים, יצר תחושה של מפגן כוח. אולי זה הדהוד מתמשך של המחאה החברתית, אולי זה גילוי של כשלי ההפרטה, אולי זה רוחו של אמרי רון ששרתה על הכנס.

 

מתוך "הזמן הירוק"

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
28/10/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו