עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (62) - האם זה שווה את זה?
 

לאן מכאן (62) - האם זה שווה את זה?

מאת חן יחזקאלי, 14/10/2014

 

מה ההצדקה לקיומן של מערכות חוק מקבילות בישראל? מה ההצדקה להכשרתן בחוק המדינה?

 

לאחרונה לקחתי את מאור בני האהוב במכונית לחברו שגר בשכונת ההרחבה של קיבוצנו. אמרתי לו כי אין צורך לחגור, כי אנו נוסעים למרחק קצר בתוך גבולות היישוב. אמו  נזפה בי: חוק הוא חוק, היא אמרה. אני נבוך: אני בעד שלטון החוק, אך אני נגד פנאטיות. אבל מה הקריטריון? מתי זה בסדר לעבור על החוק? אני יודע: כחלק ממרי אזרחי בלתי אלים תוך מוכנות לשבת בכלא. הערצתי לאותם ששילמו מחיר זה בשביל כולנו. אבל חוץ מזה?

 

עקרון שלטון החוק - כולל עקרון השוויון בפני החוק - הוא מעמודי התווך של הדמוקרטיה. אני יודע שכולם יודעים את זה. וגם את זה, שבישראל, לצערי העמוק, עמוד זה מעורער ביותר: אבל כמעט איש אינו שואל מדוע זה כך. אולי כי זה מובן מאליו: זה בגלל שיש לנו אנשים מושחתים בעמדות של כוח. לפחות כך אומרים רבים. ובאמת ליבי מלא הערכה ותודה לעמותות כמו תנועת אומ"ץ, והתנועה למען איכות השלטון שנאבקים בשחיתות של בעלי הכוח. אחרים אומרים כי זה לא אישי אלא מערכתי, כלומר יש גופים מושחתים. ולכן יש להעריך ולהודות גם למי שנאבקים למען חשיפת גופים אלה, כולל עיתונאים כמו אמנון לוי, אילנה דיין, דב גיל-הר, אורלי וגיא, ועוד רבים אחרים, וכמובן גדעון לוי האמיץ. וגם מבקרי המדינה לדורותיהם. הללו כולם נלחמים למען ישרת המערכת. כולנו חייבים להם תודה.

 

פרופסור אהוד שפרינצק, נכדו של יוסף שפרינצק, יושב הראש הראשון של הכנסת, הוא בין הבודדים שהלכו מעבר לכך. בספרו, איש הישר בעיניו: אי-לגליזם בחברה הישראלית (1986), הוא שואל על שורשי התרבות הפוליטית שהוא מכנה תרבות האי-לגליזם - היחס המזלזל כלפי החוק - בישראל. כל הכבוד לו על האומץ בו הוא הודה שיש לנו בעיה בתרבות הפוליטית שלנו, הרבה לפני שזה היה פופולארי, ואף שאל על שורשיה, מה שאינו פופולארי עד היום. הוא החל לעשות זאת כבר ב 1967, והמשיך כמעט עד מותו ב-2002. את שורשי האי-לגליזם הוא מצא בין השאר במסורת היהודית, ובמחתרות היהודיות של לפני הכרזת העצמאות. באשר למסורת - זו הייתה אמביוולנטית, כי הרי בצד הבוז לחוקיהם של הגויים התקבל גם פסק ההלכה המחייב כבוד לחוק, זה של "דינא דמלכותא דינא". ובאשר למחתרות, ובעיקר ההגנה והפלמ"ח - אי-הליגליזם שלהם היה גלוי ואף מוצדק: כי הם לא הכירו בשלטון הבריטי, מאחר שזה בגד במנדט שניתן לו. לכן אין בכך די כדי הסביר את האי-לגליזם של אחרי הכרזת העצמאות.

***

שפרינצק מייחס את תרבות האי-לגליזם בישראל גם לרעיון כי מי שפועל למען מטרה קולקטיבית נעלית פטור מן החוק. ובאמת רעיון זה מסכן את הדמוקרטיה, ולכן יש להצטער עליו מאוד. אלא שאפילו שפרינצק שומר על שתיקה ביחס לעובדה שאותה תרבות פוליטית עליה הוא מדבר  ממוסדת, כלומר מובנית בתשתית שיטת השלטון בישראל. לצערי אני יודע רק על אדם אחד, יוסף אגסי, ששובר שתיקה זו. לטענתו, האי-לגליזם ממוסד בישראל בכך שיש לנו שתי מערכות חוק מקבילות: זו של המדינה וזו של הרבנות הראשית (כולל בתי הדין הנקראים "רבניים"). כשחוק אחד מחייב את מה שחוק אחר אוסר, אז כולנו עבריינים. לצערי יש עוד: מערכת שירות הביטחון הכללי; מערכת הממשל הצבאי; מערכת רשות מקרקעי ישראל (כולל הקרן הקיימת לישראל); מערכת ההסדרים עוקפי החוק; ומערכת החוקים הבלתי כתובים ואף הבלתי נאמרים, כגון החוק האוסר על מכירת דירות ביישוב יהודי למוסלמים. כל אחת ממערכות חוק אלו מתירה ואף מחייבת דברים המנוגדים לחוקי המדינה. עובדה זו מוצנעת על ידי שמחוקקים חוקי מדינה שמכשירים את כל הנ"ל. כך, למשל, מכשירים את העבירות של שירות הביטחון הכללי על ידי אימוץ המלצות ועדת לנדוי, להתיר הפעלת "לחץ פיסי מתון" בחקירות; את עבירות הממשל הצבאי מכשירים על ידי החלת החוק הישראלי על החלת החוק הישראלי על הרשויות המקומיות הישראליות ביהודה ובשומרון בלבד; את עבירות הרבנות מכשירים על ידי הימנעות מאזכור סמכויותיה ב"חוק הרבנות"; את עבירות רשות מקרקעי ישראל מכשירים על ידי שממנים את הקרן הקיימת לישראל - גוף המושתת על אפליה דתית - תפקיד מרכזי בניהולו. ואת ההסדרים עוקפי החוקים מכשירים על ידי קבלת "חוק ההסדרים". וכמובן, "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", המכשיר באופן גורף כל חוק הפוגע בכבוד האדם וחירותו אם רק הוא "הולם את ערכיה של מדינת ישראל" ו"נועד לתכלית ראויה..."

 

אני אובד עצות: אני נשמע לעצמי כמטיף ומוכיח בשער. זה לא מה שרצוני להיות. במיוחד לא בשער. אולי זה נגזר עליי. אולי זה נגזר על כולנו: כל עוד בישראל יש מערכות חוק מקבילות, כולנו בשער, כלומר לא ממש חברים לגיטימיים בחברה, כי כולנו עבריינים. כולנו אזרחים במדינה שאינה מכירה בעצמה. ההגנה, בהתעלמה מן החוק הבריטי, בטאה אי-הכרה בריבונות הבריטית. באותו אופן, ישראל אינה מכירה בישראל. והיא אף דורשת מנציגי אויביה, כתנאי למשא ומתן ללא תנאי לשלום, שאף הם יצהירו כי אינם מכירים בישראל.

 

מה ההצדקה לקיומן של מערכות חוק מקבילות בישראל? מה ההצדקה להכשרתן בחוק המדינה? מה ההצדקה לכך שאין מדברים על כך? ומה המחיר של כל זה? והאם ההצדקה שווה את המחיר? מאור בני האהוב: אנא סלח לי. שוב, במקום תשובות ושמחת חיים, אני מוריש לך שאלות וכאב. ואנא גם אתה, אל תקבל את הצדקותיי, אלא תמיד תשאל אותי: אבא: מה המחיר? וגם: האם זה שווה את זה?

  

למאמרים של חן יחזקאלי
נכתב בתאריך
14/10/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו