איך אתה מעז להשוות סרבנות למלחמת וייטנאם שלשם נשלחו חיילים לארץ בצד השני של הגלובוס מרחק אלפי מיילים לסרבנות של חבורת אפסים המביישים את עצמם ואת אזרחי המדינה. הרי הרעות החולות במרחק עשרות קילומטרים ואף פחות.

קל לדבר. גם באירופה,בין 1933 ל-1939 היו המפשרים,המחפשים את דרכי הנועם והשלום,אלו שלא נאה ומתאים להם להתמודד עם הרוע לפני שהוא פוגע בהם. "ללכלך את הידיים". אבירי הלב והנפש המסתייגים,במקום לתמוך באלו המנסים לעמוד בפרץ הזדון והטירוף. מה יש לבדוק? האם באמת חלק מהפעילות,או כולה,של 8200 אכן תומכת ומסייעת לשליטה בפלשת' בכלל ולפגיעה מדי פעם,בחפים מפשע? הדברים ברורים מעצמם ואין צורך לבדוק במיוחד שמדובר ביחידה כמו 8200. המימסד דוחק אנשים נורמטיביים בעלי רצון טוב,הזדהות איכפתיות ומסירות לפינות בהן הם מרגישים לכודים;הם כנראה סבורים/מרגישים שזה המוצא היחיד מהפינה שלהרגשתם המימסד דחק אותם אליה;שלהרגשתם היא חסרת מוצא וזה הפתרון שבחרו כמוצא למצוקתם. בסה"כ מדובר באנשים חיוביים בכל פרמטר,שהגיעו להחלטתם לאחר לבטים,ספקות ואולי גם ייסורי נפש על כך שאינם רואים לעצמם מוצא הגון ונכון לבד מהמוצא הזה. סביר,לדעתי,שכולם או רובם הגיעו להחלטתם אחרי הרבה מחשבה והיטלטלות בין הלב והראש ולא בקלות ופזיזות. מי יכול לשפוט את צעדם באובייקטיביות? אין ויכוח שעל פי החוק היבש הם עברו עליו. אין ספק,לכן,שמי שצריך להישפט זה מי שמאלץ אנשים כאלה להגיע לתהומות יאוש שלהבנתם המהלך שנקטו בו יחלצם מהם. הטעות שלהם ושל כל מי ומה שנקרא השמאל, על כל פלגיו ופלגי פלגיו,שהם מציגים עצמם כ"אוהבי" הערבים במקום להציג עצמם כאוהבי המדינה והעם. אני לפחות סבור שהכיבוש והרוע ההכרחי הנילווה אליו רע וסופני עבורנו ושכנינו מעניינים אותי רק לאור ובהקשר למה נכון/לא נכון לנו ביחסינו עימם. אני סבור שתפקידנו וחובתנו לדאוג בעיקר ולפני הכל לעצמנו. אין זה מחובתנו ולא מתפקידנו לדאוג לשכנינו מעבר למה שמתחייב מדאגתנו לעצמנו. אם כדאי וטוב יהיה לנו לסייע ולדאוג להם אז נדאג. וזה לא אומר שברמה האישית הלב דואב וכואב על המצב הנורא בו הם מצויים,על החיים האובדים או נפגעים,על הסבל והמצוקות שלהם. לצערי חל שיבוש חמור בהבנת מציאותנו והבנת המתחייב ממנה.

אני שולל את השימוש ב"נשק הסרבנות" והדבר חמור ופסול בעיני שבעתיים, כאשר מדובר בהתארגנות לסרבנות קבוצתית. אך מכאן ועד לסגנונן ולתוכנן של חלק מהתגובות, המרחק רב. חברה בריאה וצבא חזק ובטוח בדרכו, יכולים לשלול את הסרבנות ולפעול כנגדה בהחלטיות, ויחד עם זאת לבדוק ברצינות ולעומק את הטענות שהועלו. התגובות התוקפניות, עד כדי גסות רוח, מעידות על חולשה ואינן תורמות דבר. הן אינן תורמות לרוח צהל ולמחויבות של לוחמיו, והן אינן תחליף לבדיקה מעמיקה של הנסיבות שהביאו קבוצת אנשים איכותיים לבחור בדרך פסולה.

שמנו לב שחלק גדול מהתגובות מועתק לכאן מתוך אתרים אחרים (חדשות בן-עזר,news1 ועוד). אין בכוונתנו להמשיך לאפשר זאת. לידיעתכם

המעתיק מדביק של כל דברי ההבל הפשיסטיים שהוא מוצא בבטאוני הימין למיניהם, היהודון הגלותי שלעולם לא יצליח להיחלץ מתעלת הביוב המנטלית של גיטו ורשה בה הוא שרוי, החמור עם הר' בקצה מגיח שוב עם 'האויב הערבי' ו'המחבל ערפאת' שהחליפו אצלו את 'החיה הנאצית' ואת 'הצורר אדולף היטלר'.. "אנחנו שולטים על הערבים?" הוא מיתמם, הרי בעזה שולט בהם ארגון טרור שהם בחרו בעצמם.. אם כך אז מה זה עניינה של ישראל אם הם יבנו לעצמם נמל ימי או אווירי?

רוב הערבים ביו״ש נמצאים תחת שלטון רשות הטירור הערבית, פרי בטנם של כנופיות השלום השונות ושל המחבל ערפאת, ובהסכמה בינלאומית בכתב של ארה״ב ואירופה. למרות זאת, הוא טוען בחוצפה כנגד אחרים שהם מחזיקים את הערבים ללא זכויות, בעוד שמצבם הנוכחי, אם אכן עגום כפי שהוא מתאר אותו ברמייה אופיינית, הוא תוצאה בלבדית של פעולות המחנה ממנו הגיע. זאת ועוד, בחוצפה טיפוסית לאיש הכנופיות הוא כורך את ערביי עזה עם ערביי יו״ש, כשהוא יודע שהראשונים נתונים בכלל תחת שלטון ארגון טרור שנבחר ע״י האויב הערבי ברוב קולות, ועפ״י הסקרים האחרונים היה עולה לשלטון גם בעזה לו שליטיו של האויב הערבי (ובני הברית של כנופיות השלום) היו מאפשרים לקיים בחירות חופשיות. אז מה אתה מספר מעשיות?

ב-NEWS1 http://www.news1.co.il/Archive/003-D-96038-00.html כנ"ל ה"תגובה" של חיים שטנגר http://www.news1.co.il/Archive/003-D-96019-00.html כנ"ל גם ה"תגובה" של יוסף שטח http://www.news1.co.il/Archive/003-D-96034-00.html מי טרח להעבירם לכאן?

העתקה של מאמרו מאתר NEWS 1 של יואב יצחק. http://www.news1.co.il/Archive/003-D-96015-00.html גם ההבלים של עמי דור און הם העתק של מאמרו באותו אתר http://www.news1.co.il/Archive/003-D-96038-00.html

ההייטנרים למיניהם המקבלים בהבנה וברצון את השתמטותם של מאות אלפים צעירים וצעירות מחובתם להחוקית לעמם ולמדינתם. זו צביעות מחליאה ובעיקר סופנית. סביר שחלק מהחותמים פשוט יגיבו לצונמי הצביעות וההתחסדות סיפורי השקרים והמניפולציות בכך שיטוסו מהמקום המטורף וההזוי ששמו מדינת ישראל.מקום שהפך, בגלל הצבועים והמשתמטים בחסות הדת והימנוניות הטרמינלית, למקום שאי אפשר לנשום בו אויר ראוי. מי צריך לשרת את הטירוף הזה? תישארו עם אחיכם האמיתיים שיגנו עליכם ויעשו עבורכם את שאר המטלות הנחוצות לקיום מדינה. זו אשמת ההיטנריזם הדוחק אנשים הגונים לפינות ההופכות אותם לשבויי המערכת אם ברצונם לנהוג בהגינות והמוצא היחיד שנותר להם זה לפוצץ את הבועה. האשמה בפאשיסטים הדוחקים את המדינה ואזרחיה ההגונים והמסורים לדילמות לא אנושיות.

תגובות ארכניות משעממות שנראה שמישהו עשה העתק-הדבק והמציא שמות.. מבלי לטרוח לקרוא את הבליהם הצדקניים של 'שטנגל לאופרט דור-און דרורי' ובטח שלא את של הייטנר אני מנחש שהם מאוד חרדים ל'דמוקרטיה' הישראלית מהנזק שהסרבנות עלולה לגרום לה.. והחזקתם במשך 50 שנה תחת עריצות של שלטון צבאי או בתנאי מצור של למעלה מארבעה מיליון בני אדם נטולי זכויות האדם הבסיסיות ביותר כמו חופש התנועה שלא לדבר בכלל על זכויות אזרחיות ועל חופש ההתארגנות והביטוי, זה לא פוגע קצת ב'דמוקרטיה' המחורבנת שלכם?

הסרבנים הגדישו את הסאה ואם עברו על החוק יש להעמידם לדין; הלכנו רחוק מדי בסובלנות כלפי מי שפועלו משרת את אינטרס האויב החמאסי, שיזם מלחמה נגדנו. יש ליזום שיח בינלאומי לבדיקת דיני המלחמה הכובלות ידי המדינות והמנוצלות לרעה ע"י הטרוריסטים ▪ ▪ ▪ בפתח דברי אדגיש, בכל הענווה הראויה, שאני אזרח הגון ושומר חוק, דמוקרט ולא פשיסט, מכבד כל אדם, שכן בצלם אלוהים נברא, נגד שימוש באלימות ובעד פעולה רק במסגרת החוק. הסרבנים מ-8200 הגדישו את הסאה. לכאורה הם עבריינים שעברו על חוק השיפוט הצבאי האוסר על כל חייל ובכלל זה איש מילואים, לספר על יחידתו, היכן שירת ומה עשה, וודאי ודאי כשמדובר בחיל המודיעין. עבריינים צריך להביא לדין. כאן מדובר בנזק ביטחוני ומדיני למדינת ישראל. יתר על כן, האנשים האלה מתנהגים כאנרכיסטים שרוצים להרוס הכול מסביבם. מניעיהם אינם מעניינים אותי. מעשיהם שגויים, כמו נשתבשה דעתם. הם אינם יודעים את הכללים הבסיסיים המקובלים בעולם כולו? שאנשי מודיעין הם אנשי סוד, ומטבעם עוסקים בדברים שאסור למערכת האזרחית לעסוק בהם. המדינה עוסקת בהם באמצעות המוסד השב"כ וחיל המודיעין. הם עושים זאת על-פי החוק הישראלי כשחלה עליהם ביקורת מערכת הביטחון, ביקורת המדינה ופיקוח ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. בכך די לי כאזרח. ההבלים האלה של שימוש מטעה ומכובס ב"זכויות אדם" דוחקים את זכות האדם הבסיסית ביותר: זכות ההגנה העצמית של אזרח על חייו. המדינה היא שמקיימת את הזכות הזו ואני אמור לסמוך עליה שעושה זאת על-פי החוק הישראלי. בכל העולם קיימים שירותים חשאיים והם פועלים על-פי אותם קודים של המדינה. גם הסי.אי. אה, גם האף.בי.אי וגם הסוכנות לביטחון לאומי בארה"ב פועלים על-פי אותם קודים וכללים. ההדלפות מגופים אלה הסבו נזקים אדירים לארה"ב, לפי עדות מנהיגיה וראש הסי.אי אה לשעבר. אי-אפשר להתייחס בפומבי לטענותיהם המטופשות של הסרבנים כי זה מחייב חשיפת שיטות חשיבה וביצוע. יש טמטום בחשיפת תכנים, ושיטות פעולה. לצערי זה אינו פוסח על דרגים בכירים לשעבר. הם כותבים ספרים, הם מנתחים את חולשות המדינה ומגישים על מגש כסף ניתוחים אסטרטגיים. החברה הישראלית הלכה רחוק מדי בסובלנותה כשזה נוגע להגנה על בטחונה, על חייליה ועל אזרחיה, באי הגנה על הדמוקרטיה, באפשרה לקבוצות שוליים קיצוניות והזויות לפעול ולפגוע במדינה. אין כל בעיה בהבעת דעה פוליטית במדינה, כי אנו דמוקרטיה אמיתית. לשרת את אינטרס האויב, שיורה עליך טילים על-מנת להורגך ולהשמידך- זו אינה דמוקרטיה. זה אינו מתקבל על הדעת בשום מדינה בעולם. נדמה שלאויב החמאסי אין סנגור טוב מאשר אנשים שדבריהם מחזקים את המגמות האנטישמיות ואת הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם. באים אזרחים מדושני עונג ואוספים חומר נגד המדינה?!עד כאן. צריך לקיים בירור ושיח רציני עם האנשים האלה. זה לא יכול להימשך כך. התקשורת, בחיפושיה אחרי החריג הקיצוני ששה לא פעם לפרסם או לראיין אנשים כאלה ובכך לצערי ניתנת להם מעט לגיטימציה, למרות שאין זו הכוונה. ממשל אובמה חלש. לצערי גם ממשל ביבי חלש. אין די בגינוי. אם נעברו עבירות, צריך להעמיד לדין. המודיעין צריך לשאול עצמו כיצד הגענו עד הלום ולבדוק כיצד הייתה ההתארגנות. זה לא קשור לעמדה פוליטית, זה קשור לחוק. זה נוגע גם למחוקקים. גם המערכת המשפטית צריכה להיות זהירה, כי המציאות והנסיבות השתנו. עם החבר'ה האלה כבר צריך לאזן אחרת, כי זה לא מידתי ולא צודק לספק או לאסוף חומר עבור וועדה שרוצה לחקור "פשעי מלחמה" שלנו. בעוד שהפושעים האמיתיים הם אנשי החמאס שהתחילו בירי טילים על אזרחים שלווים ומתוך בתי חולים ובתי אזרחים. הרי כל זה נעשה באין כיבוש, כשישראל נסוגה לחלוטין מעזה. לו העזתים היו נבונים, לא היו מייצרים טילים ולא היו מצהירים על כוונתם להשמידנו -אז עם הזמן הרי היינו מסירים את הסגר. ונקודה האחרונה לעניין דיני המלחמה. איני יודע מתי וכיצד שונו דיני המלחמה בעשורים האחרונים. ברור שאנו כציבור לא היינו מודעים לשינויים, שאם כן, היינו צריכים להתייצב ולהביע עמדתנו המשפטית שיש קודם כל לקבוע כללים נגד הטרור ונגד השימוש באזרחים כמגן אנושי, בבתי חולים, בבתי ספר ובמקומות תפילה. אפשר היה ליזום דיון כזה כבר אחרי מלחמת המפרץ הראשונה. מה שקורה היום, על-פי פרשנות חד-צדדית, הוא כבילת ידי הטוב במלחמתו ברשע וברוע. את הפרשנות והעמדות המשפטיות החד-צדדיות מנצלים הטרוריסטים היטב לטובתם. על כן טוב יעשה ממשל ביבי אם יזום דיון בינלאומי מחודש על דיני המלחמה ועל כללי הלחימה בטרור. השעה טובה לכך במיוחד נוכח התפשטות דאעש והבנת העולם את סכנות הטרור.

ההתארגנות, הפרסום, העיתוי, עכשיו מסתבר שרובם בכל לא עשה מילואים מעל 4 שנים..., המנהיגה שלהם.. כל זה מביא אותי לחשוד שיש מישהו שארגן את זה - וזה לא המצפון שלהם שהרי הם אוספים מיידע שיגן גם עליהם. לדעתי על מח"ש לבדוק איזה גוף/עמותה עמד והפעיל ושילם!! [משלמונים] עבור הפעולה הזאת - יש לי הרגשה שנופתע מן המיידע הרגיש הזה - לא פחות.

עצם העובדה שאותם 40 אנשים מיחידת 8200, נטלו לעצמם מעמד של מוכיחים ומבקרים בשער, דווקא היא מחייבם להעמידם לדין באשמה של בגידה, שכן איש לא שם אותם להיות דברה ודובריה המוסריים של מדינת ישראל ▪ ▪ ▪ דומה, כי כל דבר שמכיר טירון זוטר וטירון בן יומו, בקשר למשמעת הצה"לית והחובה לשמירת סוד, נאלם - לחלוטין - מידיעתם של 40 חילי יחידת האיסוף, המחקר והמודיעין, בכללותו, של צה"ל. באים 40 חיילים וקצינים, בדרגות מדרגות שונות וקוראים תיגר על מפקדיהם ועל שיקול הדעת של מפקדיהם. כל עוד הדבר נעשה בתוככי המסגרת הצבאית, כל עוד הדבר נעשה בתוך מסגרת היחידה, הרי אין רע בכך. להפך, הדבר ראוי ורצוי. ביחידות מודיעין, הפריה הדדית ומתיחת ביקורת הינה ממושכלות היסוד של המודיעין והמשרתים ביחידות מודיעין, אינם אמורים להיות עושי דבריו של הממונים עליהם, אלא מותר להם להרהר ולבקר הוראותיהם ופקודותיהם - כל עוד, כל עוד הדבר נעשה בתוך המסגרת הצבאית ובהתאם להוראות חוק השיפוט הצבאי. שונה הוא הדבר - שונה הוא, בתכלית השינוי - כאשר 40 חיילי וקציני יחידת 8200, רואים רשות לעצמם לפנות אל התקשורת ולהביע מחאתם - באופן ציבורי ופומבי - לאחר שמחאתם הפנימית, בתוככי צה"ל, לא הועילה. אם אין הדבר מהווה עקיפת סמכות ואם אין הדבר מהווה הפרת חוקים שוליים, המנויים בספר חוק השיפוט הצבאי, איני יודע הפרת שמעת ועקיפת סמכות, מה היא. אולם הדברים חמורים - חמורים בהרבה - מעניין של הפרת משמעת צה"לית ועקיפת סמכות, גרידא. הדברים נוגעים בשוליה של העבירה החמורה המוגדרת בספר החוקים של מדינת ישראל של כ"בגידה", כמו-גם בחוק השיפוט הצבאי - עבירה שהעונש עליה הוא מספר לא מועט של שנות מאסר בבית כלא צבאי וגם/או בבית כלא אזרחי. איני יודע במה גרועים מעשיה של ענת קם, שריצתה חודשים ארוכים של מאסר, בגין הדלפת חומר מסווג לעיתונאי הארץ, אורי בלאו, ממעשיהם של 40 סרבני יחידת 8200. אין כל סיבה שהיא - שום סיבה שהיא בעולם! - שהציבור הרחב ידע, שיחידת 8200, מקליטה שיחות פרטיות של אזרחים פלשתינים, כולל שיחות בזמן נטיותיהם המיניות ועושה שימוש בכך לצרכים צבאיים, או - לפי שיטתם של "הסרבנים" - לצרכי סחיטתם של אזרחים פלשתינים אלה, גרידא. כאן, כבר אין מדובר יותר בהפרת משמעת צבאית והפרת פקודות החלות על מי המשרת בצה"ל, אלא מדובר בניסיון לכפות תפיסות עולם פוליטיות, אם של שמאל ואם של ימין, על שלטונות הצבא. דברים כאלה אסור להם שיתרחשו, במציאות היומיומית של מי המשרתים בצה"ל אם בסדיר ואם במילואים, כאשר מי שעושה דברים שכאלה, אחת דינו - להישפט במשפט צבאי על עבירה חמורה של בגידה, הדלפת ידיעות מסווגות, שלא כדין והדחה, באופן מיידי ובקלון, משירות צבאי בצה"ל, אם כחייל סדיר או כקצין בסדיר ואם בחייל וגם/או כקצין בשירות מילואים. ידע העם, תדע הסביבה, ידע כל הסובב והנסבב, כי אותו חייל, אותה חיילת, אותו קצין וגם אותה קצינה שמרהיבים עוז בנפשם לדבר גבוהה גבוהה בתקשורת, בשם "סירובם לפגוע בפרטיותם של האזרחים הפלשתינים וניצול ענייניהם הפרטיים לצרכי סחיטה וגם/או לצרכי ריגול", הם פשוט קבוצה של בוגדים (שמתאפק אני שלא להוסיף יחד עם מילה זו גם את המילה עלובים), שכדי לקדם מטרות פוליטיות עכשוויות ואישיות שלהם, אינם בוחלים לפגוע בבטחון המדינה. אותם בוגדים, חייבים להיות מוקעים ומוקאים אל חוץ, יש לפרסם שמם ברבים, למען ידעו הכל - והכל! - מי הם אותם שורת בוגדים ובוגדות המוכנים במחיר הרגשה אישית טובה ונוחה להם, לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל ולפרסם הליכי איסוף חומר מודיעיני ושימוש בו, גם אם האיסוף והשימוש בחומר מודיעיני זה, אינו לרוחם. דווקא ממי שמתייהרים ונושאים את דגל זכות הציבור לפרטיות, דווקא ממי שמתייהרים וטוענים שהם באים להגן על חופש הפרט, יש לצפות שלא יתראיינו כשהם מצולמים מן הגב או שפניהם מטושטשים. יבואו שלטונות צה"ל, ידיחו אותם, קבל עם, עדה, טלוויזיה ושאר כלי התקשורת מתפקידם המודיעיני וככל שאין בחשיפת זהותם משום פגיעה בהם, תיחשף זהותם ותוצמד להם התווית הפשוטה - תווית של בוגדים! אם סבורים הם שמעשיהם וגם/או סבורים הם שמחדליהם אלה, אינם מעשה של בגידה, אדרבה, יתייצבו הם - בפנים גלויות ואל מול מצלמות טלוויזיה ווידאו - ויאמרו את דברם, תוך שהם מוכנים לשאת במלוא האחריות ובמלוא המשמעות הנובעת מחשיפה שכזו. חשיפת מידע תוך מתן ראיונות אנונימיים לכלי התקשורת, הכתובה והאלקטרונית, תוך שהם מצולמים מגובם וגם/או תוך טשטוש פניהם, הינם מעשה של פחדנות לשמה. אדרבה, תתעלה הצנזורה הצבאית על עצמה, תמצא מתוך אותם 40 בוגדים את אותם מספר נושאי דברים שלא יוכלו להתחבא עוד תחת אנונימיות של פגיעה בבטחון המדינה וגם/או פגיעה בהם ויישאו הם במלוא המחיר - באומץ הראוי וכל המשתמע מכך - הנובע מחשיפה שכזו. ידע העם וידעו חייליו, מי הם הבוגדים בשירותיו. אף פעם אין שעה "מתאימה" כדי לפרסם עניינים בוערים ודחופים, שרואה מישהו מקום להעלות אותם על סדר היום. במדינת ישראל, שהינה מדינה טזזנית ונמהרת, מעצם מהותה ומיהותה, תמיד ממתינה לנו בבוקר העולה "הפתעה" מתחדשת, אם בחטיפת מטוס ובו אזרחים ישראלים, אם בירי פצמ"ר בגבול הצפון או בגבול הדרום ואם בכל פעולת חבלה מתוכננת, מצד אויבינו, זו או אחרת. עם זאת, התזמון הבלתי מוצלח של מספר שבועות לאחר תום מלחמת עזה, שבה עשה צה"ל שימוש מושכל, מוצלח ומדוד ביותר במידע המודיעיני שסיפקה לו - בין היתר יחידת 8200 - הינו עיתוי אומלל ובעייתי במיוחד. המידע שסיפקה יחידת 8200 לצה"ל, הביא לכך שצה"ל ידע שבבניין רב מגורים, בקומה, זו או אחרת, נמצאת מפקדה של חמאס, מידע שהביא לכך, שככל הנראה חוסל מוחמד דף, שלא נראה מאז הפצצת הבית שבו שהה הוא, עוד בציבור. אין ספק, כי מי שעוסק בהאזנה, בריגול ובאיסוף מידע, אינו יכול שלא להיחשף למידע פרטי ואישי, שלא תמיד הינו לב ליבו של הרצון לאסוף מידע מודיעיני. מי שאוסף מידע מודיעיני, נחשף גם לעניינים אישים ופרטיים של נשואי איסוף מידע מודיעיני זה. מי שחושף מידע מודיעיני, יכול לעשות שימוש - לפי שיקול דעתו שלו - גם במידע פרטי ואישי, שלחייל או לקצין מן השטח, נראה כפולשנות לשמה וניצול האפשרות לאיסוף מידע, לצרכים, שדבר וחצי דבר, אין להם עם צרכים צבאיים. עדיין, בכל הכבוד הראוי, לא חייל מן השטח ולא קצין מן השטח, תהה דרגתם אשר תהה, יחליטו מה ישמש את צה"ל לצרכי מודיעין ומה מהווה פלישה לפרטיות נשואי המעקב ואולי אף "לסחיטתם". עצם העובדה שאותם 40 אנשים יחידת 8200, נטלו לעצמם מעמד של מוכיחים ומבקרים בשער, דווקא היא מחייבם להעמידם לדין באשמה של בגידה, שכן איש לא שם אותם להיות דברה ודובריה המוסריים של מדינת ישראל. עצם החוצפה וההעזה במתיחת מידע זה על קהילת המודיעין, בפרסומו ברבים, מהווה עבירת בגידה. כל מילה נוספת - מיותרת!

הבעיה העקרית בדיון מהסוג שמעלה כאן עמי דור און, היא שמדובר בנושא מורכב ובעל רבדים אחדים, שחלקם נסתרים מן העין. צודק עמי שגם הפעם אין מדובר בסרבנות פציפיסטית מטעמי מצפון, אלא בסרבנות כשיטה פוליטית, שבאה להחליף את הדמוקרטיה באנרכיה. תרצו, זו דמוקרטיה של הרחוב – שיטה אופיינית לשמאל הקיצוני שאצה לו הדרך להשיג את המטרה וכל האמצעים כשרים. למעשה אין בנמצא סרבנות "נסבלת", בוודאי לא בצבא. סרבנות היא ניסיון להחזיק את המקל בשני קצותיו – לחיות מחוץ לנורמה החברתית המקובלת בדמוקרטיה, ולהשתמש ביתרונות הדמוקרטיה כחולשה בכדי לחתור תחתיה. הטכניקה הבסיסית בשיטה זו, היא לקבוע תחילה מיהו "פוסק הדור" (או מיהם פוסקי הדור) ולפרסם את פסיקותיו, בבחינת כזה ראה וקדש. פוסק הדור קובע מה מותר ומה אסור, מה צודק ומה קלוקל, מה מוסרי ומה אינו מוסרי וכו'. ומשום שהוא פוסק הדור, הוא אינו חייב להוכיח דבר הוא אינו חייב לשכנע את שומעיו והוא אינו חייב לנמק את פסיקותיו; כי מה מבינים הדיוטות בדברים שברומו של עולם?! ומשפסק הפוסק את דברו, השאלה היחידה הנותרת היא מי וכיצד יוציא אותה לפועל – כל האמצעים כשרים... לאחר שגויסו "הגרופיס" שיוציאו לפועל את המהלך בדרך של הונאה, שטיפת-מוח או פיתוי, בא השלב השני בו משליכים המוציאים לפועל (כמו בדאע"ש, רק בלי סכיני מתכת...) עושי דבר ה"גורו" הפסיקה על "המטרות הנבחרות", והופכים את המשך המהלך ל"מסע צלב" מתוזמן ומתוזמר היטב. כך טיפלו בהתישבות ביש"ע, כך טיפלו במלחמת לבנון הראשונה, כך בהתנגדות לפינוי עזה, כך בשאלות דת ומדינה וכך גם במסע להפיכת מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה, ועוד. קופת השרצים של "פסקי הדור" – חבורת מעצבי דעת הקהל "המתקדמת" - גדולה ורחבה ולכל אחד מהם "תרומה סגולית" משלו. משקל מיוחד בחבורת פוסקי הדור יש לאוונגרדיה הישראלית ולאקדמיה. שתי מסגרות אלה הפכו תחליף ל"אורקל מדלפי" אף על פי המציאות מוכיחה שאם חסר לקבוצות אלה משהו באופן קיצוני, הרי זו גישה "לאבן חכמים" של ממש. שתיהן מדגרות של רעיונות הבל ואימרות שפר שאינן מחזיקות מים, וככל שהן מייצגות זרמים פוסט-מודרניים יותר, כך הן הזויות ומצחינות יותר. גם במקרה מכתב נוער השוליים של 8200, פעלו פוסקי הדור ושליחיהם באותה שיטה. וצודק עמי ששלוחה טיפוסית של מדגרת החתרנות המקומית הוא ארגון "בצלם" ודומיו. וראוי לזכור שבאופן סמלי "צלם בהיכל" היא אמירה קשה ביהדות, מן הקשות שיש, ואין זה מקרה. זהו חילול קודש של ממש, הכנסת מוקצה מחמת מיאוס למקום של קדושה. לפעול כגיס חמישי במדינה שמצויה במאבק קיומי, זהו "צלם בהיכל". מאחר ואירגונים חתרניים מסוגו של "בצלם" הם כמו טרמיטים המכרסמים בהתמדה את יסודות הבית, והם שלוחיהם של אויבים ומתנגדים חריפים, מונחים על ידם וממומנים על ידם, ראוי הפעם לא לעסוק רק בש"ג – בשוטים או בצבועים שחתמו על מכתב הסרבנות, שברור לכל קורא בעל אינטליגנציה מינימלית שניסח אותו "קטגור מקצועי", אלא גם במי שארגן אותם, הסית אותם, הטעה אותם, דחף אותם ואולי אפילו הכשיל אותם בכוונת מכוון. אולי הגיע הזמן שישראל כדמוקרטיה מתגוננת אמיתית, תסיר את הכפפות, תקשיח את ליבה ותנהג בנחשים שבגן העדן כדברים שמספרת לנו התורה אך בסדר הפוך כנדרש – אתה (המסית והמדיח) תשופנו עקב והוא (מי שנפגע על ידך) ישופך ראש – הגיע הזמן לטפל בראשי הנחש באופן יסודי.

התהודה הרחבה שעורר מכתב הסרבנות לא נולדה מאליה. ברור לחלוטין כי יד מקצועית בחשה בקלחת. ולכן כל כך חשוב שהציבור שוחר האמת יקבל את התשובות האמתיות לתהיות לגבי נסיבות הולדת המכתב ▪ ▪ ▪ הפעם לא מדובר בסרבנות שמאלנית לבצע מטלות צבאיות. הפעם מדובר באקט פוליטי שעל-פי תוכנו נראה שחובר בידי תועמלני השמאל הקיצוני של "בצלם", במטרה להוביל את אזרחי ישראל להתנגדות פעילה למדיניותה של הממשלה הנבחרת. לא צריך להיות מומחה בתורת הנסתר כדי להבין את מקור השנאה העצמית הזו של השמאל. הדברים כתובים במכתב הסרבנות, בפירוש ובמדויק, כך: "מיליוני פלשתינים חיים תחת השלטון הצבאי הישראלי כבר יותר מ-47 שנה. שלטון זה שולל מהם זכויות בסיסיות ומפקיע מהם קרקעות נרחבות כדי ליישב בהן יהודים שכפופים למערכת שונה ונפרדת של חוקים, שיפוט ואכיפה. המציאות הזו איננה תופעה בלתי נמנעת של מאמצי המדינה להגן על עצמה אלא תוצאה של בחירה. "להרחבת התנחלויות אין דבר עם הגנה עצמית וכך גם להגבלות בנייה ופיתוח, לניצול הכלכלי של שטחי הגדה, לענישה הקולקטיבית של תושבי רצועת עזה ולתוואי גדר ההפרדה... איננו מסוגלים מצפונית להמשיך ולשרת את המערכת הזו ולפגוע בזכויותיהם של מיליוני בני אדם". על-פי הדברים האלה מסתבר כי במסגרת תרבות השקר של השמאל הישראלי כנראה מותר לסלף בזדון את המציאות, להתחפש לסרבני מלחמה פטריוטים-כאילו, ולעשות כול מעשה נפשע כדי להשחיר את פני המדינה ולהתוות לה תדמית שטנית. סרבנות היא סוג מסוים של פשע וככזה היא עבירה שצריך להישפט בגינה. סרבן הוא אדם המסרב, בכוונה, לציית לפקודה או לצו חוקי. הסרבנות יכולה להתקיים בהקשר של מאבק פוליטי המגיע עד כדי מרי אזרחי. לעתים הסרבנות משמשת ככוח פוליטי כאשר הסרבנים מנסים לפרסם את סיפורם בתקשורת, לעורר דעת-קהל חיובית לדעותיהם, ולהביא להתחזקות הזרם הפוליטי המייצג את דעתם. כיוון שברור לחלוטין באיזה זרם פוליטי המדובר הפעם יש הכרח לפרסם מספר שאלות שיוזמי מכתב הסרבנים מנסים להעלים מידיעת הציבור כדי שלא תיחשף האמת שהמדובר באקט פוליטי ולא במהלך מוסרי. בראיונות מתוזמנים לתקשורת סיפרו מובילי המהלך הפוליטי הזה כי "הרעיון למכתב התבשל במוחם במשך שנה. זה התחיל בשיחת סלון שגרתית של חברים מהיחידה שנשארו בקשר אחרי השירות הצבאי. הכול התנהל בצורה מאוד זהירה. דיברנו על המחשבות שלנו ועל סימני השאלה וחשבנו על דרכי פעולה שאנחנו יכולים לבחור בהן. היה חשוב לנו שהמכתב יהיה חד וממוקד, כדי שתהיה לו הסכמה רחבה ככול האפשר. חשוב היה לנו לחדד שאנחנו מסרבים רק בגלל שאנחנו לא יכולים, מבחינה מצפונית, להמשיך ולהיות כלי להעמקת השלטון הצבאי בשטחים". לאחר שניסחו את המכתב החלו לשתף אנשים אחרים ביחידה, בשיטת חבר מביא חבר. ההתנהלות הייתה דיסקרטית, "כדי שזה לא יגיע למי שלא צריך לדעת מזה". התהודה הרחבה שעורר מכתב הסרבנות לא נולדה מאליה. ברור לחלוטין כי יד מקצועית בחשה בקלחת. ולכן כל כך חשוב שהציבור שוחר האמת יקבל את התשובות האמתיות לתהיות לגבי נסיבות הולדת המכתב והן: מי יזם את המכתב ומי ניסח את הדברים הכתובים בו, מי היה איש הקשר לתקשורת שניפחה את המעשה, מי מימן את העלויות, מי החליט לשגר את המכתב לראש הממשלה ולא אל שר הביטחון למשל, איזו מפלגה הייתה מעורבת בהולדת הסרבנות. שאלות לא חסרות. פרסום תשובות האמת על השאלות האלה יוכיח בעליל דבר אחד. המדובר באקט פוליטי שסיבת הולדתו, לקראת בחירות אפשריות בזמן הקרוב, להסית ולהבעיר אש כנגד מדיניות ההתנחלות של הממשלה. התגובות כנגד מכתב הסרבנות והסרבנים עצמם היו חריפות ביותר והן נעו כמטוטלת דקת להב בין טיעונים הגיוניים לבין טיעונים אמוציונליים. למשל: "את ה-43 הללו צריך לשפוט, להכניס לכלא ולזרוק מהיחידה; סירוב פקודה הוא גידול ממאיר, שיש לכרות אותו בעודו באבו; הגיע הזמן שכל המפגינים בע"פ בכתב וברגליים, שעוברים על החוק, ייענשו בכל חומרת הדין, ואלה שנוהגים בנורמות פסולות ובמוסר סלקטיבי, יוקאו מהחברה הישראלית, וילכו לעזה; כפי שנערכים אל מול אויבים מבחוץ, צריך לנהוג מול אויבים מבית; אין שום הבדל בין מי שפוגע בישראל בנשק, למי שפוגע בה במעשים שגורמים נזק לציבור רחב ולאינטרסים לאומיים חיוניים; החותמים האלה צריכים להיכנס לרשימה השחורה של חשודים בחוסר נאמנות למדינה; יש למנוע מהם שירות בצבא ולשחררם בקלון; חייבים לשים סוף אמתי ומוחלט לאנרכיה לפיה כל אחד מנסה להחליט אילו חוקים ותקנות הוא מקיים ואילו "אינם בשבילו". דבר אחד חייב להיות ברור וחד-משמעי: אסור שהמדינה תשב באפס מעשה ולא תפעל מידית כדי למגר את התופעה הפסולה הפוגעת ביסודות הקיום הדמוקרטי, אולי מחשש שהתקשורת השמאלנית תשלוף את ציפורניה כנגד השלטון ובעד המתמרדים בו.

* מי שמתקבל ל-8200 הוא בהכרח אדם חכם ומוכשר. חבל שמערכות המיון אינן מצליחות לאבחן באופן אמיתי את רמתם המוסרית של המתקבלים ליחידה. ארבעים ושלושה החותמים על מכתב ההמרדה והעריקה הם תופעה מדאיגה מאוד. העובדה ש-43 אנשים התגלו כסוציומטים בוגדניים, מחייבת בדק בית רציני בתהליך המיון והסיווג הביטחוני. התהליך חייב לזהות את המנוולים האלה מראש, כדי שלא יתקרבו ליחידה כזאת. מפחיד לדעת שאנשים כאלה נחשפו לחומר סודי כל כך. עובדה זו צריכה להדיר שינה מעינינו. * למרות עמדתי העקרונית, שאין לקיים דיון על טענות של מי שמורד בדמוקרטיה, כי דיון כזה נותן לגיטימציה לדרך האנטי דמוקרטית שבה הוא העלה את הטענות, אתייחס לטענת "חוסר המידתיות" בהאזנות, של עריקי 8200. בכל שנותיי בצה"ל, בסדיר ובמילואים, השתתפתי במאות מארבים, אלפי שעות שכבתי במארבים. ובכל המארבים הללו, רק פעם אחת היתה היתקלות. המארב של אנשי 8200 הוא האזנה לטלפון. אני בטוח שזה מביך ולא נעים להאזין לשיחות של בני המשפחה. אבל אם הפרי של שנת האזנות מתסכלת תהיה הצלת חייו של ילד אחד, בזכות פיגוע שנמנע, זה מוצדק. העריקה מהגנה על מדינת ישראל ואזרחיה מפני טרור, בשל עמדה פוליטית, ולכאורה בשל איסטניסטיות של מי ש"לא נעים להם" לחדור לפרטיות, היא עמדה בלתי מוסרית. היא מעידה על אובדן מצפן ערכי, על דה-הומניזציה של אנשים שאינם מבינים מהם סדרי עדיפויות של מי שמופקדים על חיי אדם. המוסר הוא היכולת להבחין בין טוב ורע, לבחור בטוב ולהילחם ברע. מי שעורקים מן המערכה הזאת, הם אנשים חסרי מצפון. מתאים להם הביטוי "סרבני מצפון". הם מסרבים להפעיל את המצפון. מצפונם נקי, מחוסר שימוש. קראתי כמה תגובות על עריקי 8200, בנוסח "צריך להעביר אותם ליחידה קרבית, שילמדו מה זה לשבת בנגמ"ש." ואני תמה. האם אלה שאומרים דברים כאלה היו רוצים לשבת באותו נגמ"ש עם סוציומטים כאלה? הרי הא"ב של יחידה קרבית, הוא הרעות, אחוות הלוחמים. הקוד הבסיסי של אמון מלא ביני לבין חבריי; הידיעה שהם יהיו מוכנים להקריב את חייהם למעני ואני מוכן להקריב את חיי למענם. אני סבור שהתרומה הגדולה ביותר שלהם לביטחון, היא סיוד אבנים בכלא 6. מה קרה? תוהים סניגורי העריקים, המנסים לטהר את השרץ. אסור להשמיע ביקורת? אסור שתהיינה דעות אחרות? לא רק מותר, אלא רצוי להשמיע ביקורת. לא רק רצוי, אלא חשוב ביותר שיהיה מגוון דעות. הבעיה אינה של דעות אלא של מעשים. בשבוע שעבר פגשתי את חבריי הוותיקים למילואים, חברים לנשק במשך שנים רבות. היה בתוכנו כל מגוון הדעות – ממפלגת ר"צ (היתה פעם מפלגה כזאת) ועד "מולדת" (היתה פעם גם מפלגה כזאת) ובחזרה. בכל שירות מילואים, היו בינינו ויכוחים עזים, לעתים בגרון ניחר, לעיתים אל תוך הלילה. והיו לא רק כבוד הדדי וסובלנות, אלא גם אהבה וחברות. זאת, כיוון שסמכנו אחד על השני. ידענו שחרף כל חילוקי הדעות, כולנו מחויבים למשימה, מחויבים למדינה, מחויבים לצה"ל, מחויבים ליחידה ומחויבים זה לזה. הבעיה בחבורת עריקי 8200 כלל אינה עמדתם הפוליטית הלגיטימית, אלא מה שהם בחרו לעשות עם עמדתם – פוטש. התארגנות של חיילים להפר פקודות חוקיות, להסביר לצה"ל באיזו גזרה ונגד איזה אוייב הם מוכנים לפעול ובאיזו לא. הבעייה אינה ביקורת ואינה דעות אלא מעשים – מעשה ההמרדה, מעשה העריקה. אלה מעשים בלתי מוסריים בעליל. ועל כן יש להוקיע אותם. * בכל שנות המאבק על הגולן, שלא היה רק מאבק נגד עיקרי אמונתי שאותם הגשמתי בעלייתי להתיישב בגולן, אלא היה זה גם מאבק על הבית שלי, על אדמתי, על משפחתי, על חיי, שירתתי במילואים עם אנשים שתמכו בנסיגה מהגולן. זה לא היה קל, אך מעולם לא חשבתי עליהם מה שאני חושב על עריקי 8200 ומעולם לא דיברתי עליהם כפי שאני מדבר וכותב על עריקי 8200, כי הם היו אזרחים נאמנים, חיילים טובים, שיש להם דעה אחרת. ידעתי שהם טועים. הצטערתי שזו דעתם. כעסתי על הדברים שהם אמרו. אך לא היו לי טענות. אגב, כשנפגשנו בשבוע שעבר, שמחתי לשמוע אותם מודים בגילוי לב בטעותם. מי שמתעקש לא להודות בטעותו, הוא האיש שדחף יותר מכל אחד אחר את רעיון הנסיגה מהגולן, אורי שגיא. בלקסיקון של שגיא, כך נראה, לא מצויה המילה "טעיתי". בראיון ל"הארץ" הוא שוב מאשים את ברק בהחמצת ההזמנות לשלום עם סוריה, וטעם ההחמצה עדין מר בפיו. אז טעם ההחמצה מר בפיו. העיקר שהיום המאבק בין דאעש לחיזבאללה הוא מי ישלוט בקונייטרה ולא מי ישלוט בכינרת. כי אז הטעם בפי כולנו היה מר כלענה. בראיון עמו מתלונן שגיא על כך שהציונות הדתית עולה מדי שנה לחניתה ומנכסת לעצמה את החלוציות של תנועת העבודה. אלא שבניגוד לדבריו, הציונות הדתית עולה מדי שנה לביריה, לא לחניתה, וביריה הוקמה בידי אנשי הציונות הדתית. ומה ההבדל בין חניתה וביריה? שום הבדל. לעומת זאת, יש הבדל אדיר בין הערכים שהעלו את חניתה על הקרקע, לבין גישתו של אורי שגיא. האובססיה של שגיא לעקור אותנו – ממשיכי דרך חניתה, מהגולן, היא היפוכה המוחלט של דרכה הערכית והאידיאולוגית של תנועת העבודה. * השבוע לפני עשרים שנה, הייתי אחד מ-12 מתושבי הגולן, שפתחו בשביתת רעב בגמלא. במשך 19 יום שתינו רק מים (מעטים מתוכנו שתו גם נוזלים אחרים). במהלך השביתה הצטרפו שובתים נוספים. במשך 19 יום הנושא שלנו עמד בראש סדר היום התקשורתי, וזכה לסיקור עולמי נרחב. רבע מיליון איש עלו לרגל להזדהות עמנו. אני זוכר את שביתת הרעב כאחד האירועים המכוננים בחיי, ואחד מרגעי השיא במאבק המוצלח על הגולן, שבו הצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי. באופן אישי, שביתת הרעב החלה בדיוק חודש אחרי חתונתי. בשביתת הרעב יעל, אשתי, סיפרה לי שהיא בהריון. וכך, בניית הבית והמשפחה הלכו בד בבד עם המאבק על קיום הבית, שהיה שילוב בין האישי והמשפחתי לבין הלאומי – והרי זאת משמעות המושגים הגשמה וחלוציות. הופתעתי כאשר עמוס, בני הבכור, סיפר על כך כאשר רואיין לכתבה בערוץ הראשון בשבוע שעבר, כאומר שהוא נולד לתוך הוויית המאבק על הגולן, שכוננה את תמונת עולמו. * אובמה אוסר מלחמה על דאעש, וזהו הצעד הראשון המצדיק את פרס נובל לשלום שבו הוא זכה עם כניסתו לתפקיד. האמת שהיו עוד כמה צעדים, פחות משמעותיים, שהצדיקו בדיעבד את הפרס – חיסול בן לאדן, והאיום המוחשי לפעול נגד אסד, שהביא להשמדת חלק ניכר מהנשק הכימי שהיה ברשותו (איני מאמין שכל הנשק הושמד). אולם רוב פועלו המדיני של אובמה, לא קידם כהוא זה את השלום בעולם, אלא רק הסיג אותו אחור. מדיניותו הפייסנית כלפי האסלאם הקנאי קידמה את השלום בדיוק כמו מדיניות הפייסנות של קודמו, צ'מברליין. מדיניותו הפייסנית לא התפרשה בידי הקנאים האסלאמיים כהושטת יד לשלום, אלא כהרמת ידיים לכניעה. הם התחזקו, ארה"ב נחלשה, בנות בריתה וידידותיה של ארה"ב נפגעו, העולם החופשי ניזוק, שלום העולם התרחק. בדיוק כפי שאובמה מבין שאין מקום לפייסנות כלפי דאעש, כך עליו להבין שאין מקום לפייסנות כלפי איראן, כלפי האחים המוסלמים במצרים ובכל העולם המוסלמי. בדיוק כפי שהמלחמה בדאעש מוצדקת, על אחת כמה וכמה שהמלחמה בחמאס, שפגיעתו בישראל חמורה יותר, מוצדקת שבעתיים. המלחמה בין הג'יהאדיסטים השיעים והסונים אינה הופכת אחד מן הצדדים לגורם חיובי. מלחמה בין חיזבאללה ודאעש, היא מלחמת בני חושך בבני חושך. כמו מדיניות הבלימה הכפולה, שארה"ב נקטה כלפי איראן ועיראק כאחד, כך יש מקום למדיניות בלימה כפולה היום, כלפי הג'יהאדיסטים השיעים והסונים, שכן אלה שני צדדים של אותו מטבע. בראש תמנון הקנאות הג'יהאדיסטית עומדת איראן. כל עוד ארה"ב מנהלת מו"מ עם איראן, על לגיטימציה להיותה מדינת סף גרעינית, אין משמעות אמתית, במובן הגלובלי, למלחמה נגד דאעש. * לספר בפומבי לפני מלחמה כיצד היא תֵּעשה ולבטל את מימד ההפתעה, זו טעות. לספר כיצד היא לא תעשה – זו טעות גדולה הרבה יותר. כאשר אובמה מצהיר ומתחייב שלא תהיה פעולה קרקעית, הוא מעביר מסר לאוייב שהוא חסין מפני פעולה קרקעית. במקום לומר לאוייב שכל האופציות נשמרות ושכל ארסנל האפשרויות העומד לרשותה של מעצמת העל עשוי להיות בשימושה על פי הצורך, והיא תשתמש על פי בחירתה בכל אופציית פעולה בזמן ובמקום שהיא תבחר, הוא כובל את ידי עצמו ופוגע במערכה שהוא עומד בראשה. * נתניהו לא הודיע עדין על תמיכתו בזכותה של ארה"ב להגן על עצמה. * בית המשפט העליון קיבל עתירת תושבים בכפר ורדים לחייב את המועצה המקומית להקים מקווה ביישוב. בתור יהודי שמעולם לא ביקר במקווה (למעט סיורים ארכיאולוגיים במקוואות עתיקים) ושקרוב לוודאי לא יבקר גם בעתיד, חשתי צער ובושה על כך שבמדינה היהודית, יהודים דתיים נדרשים להגיע עד בית המשפט העליון כדי שיינתן להם לקיים את מצוות הדת. בית המשפט הגן על התושבים מפני כפיה חילונית. * כמה מאזרחי ישראל מודעים לכך שכבר שבועיים תושבי המגזר הכפרי בישראל אינם מקבלים דואר? העובדים בעיצומים והשביתו את הדואר הנע. בערים הדואר מגיע. ובהתיישבות הכפרית? במועצות האזוריות? נאדה. וכנראה שזה ממש מזיז להנהלת דואר ישראל. * ביד הלשון: אני קורא כעת את הביוגרפיה של יוסקה רבינוביץ', מראשי הקיבוץ המאוחד לאורך עשרות שנים ותלמידו המובהק של מנהיג הקבה"מ יצחק טבנקין, שכתב ברוך כנרי. זו ביוגרפיה מרתקת, שיותר משהיא מלמדת על יוסקה, היא מספרת את הסיפור המופלא של תנועת הקיבוץ המאוחד, תנועת האוונגרד של האקטיביזם החלוצי, הציוני והסוציאליסטי. דבר אחד מפריע מאוד להנאתי מקריאת הספר. עשרות פעמים חוזר המחבר על שגיאה גסה בעברית, וכנראה הוא לא זכה לעורך לשוני קפדן שינכש את העשב השוטה הזה. במקום "שָׁם" הוא כותב שוב ושוב "שמה". משמעות המילה שם היא – במקום ההוא. משמעות המילה שמה, היא אל המקום ההוא, לשם. הה"א בסוף המילה שמה, היא ה"א המגמה, ומשמעותה – ל... אל... למשל, הביתה – אל הבית, הימה – אל הים, ירושלימה – אל ירושלים. אנו משתמשים בה בעיקר לסימון כיוון – ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, ימה, קדמה, צפונה ונגבה. לא זו בלבד שכנרי משתמש ב"שמה" במקום "שם", הוא אף כותב "לשמה", שזה כמו לכתוב "אל לשם". השימוש בה"א המגמה כלפי מקום המורכב משתי מילים בסמיכות, הוא בצירוף לנסמך. למשל – בארה שבע – לבאר שבע, ארצה ישראל – לארץ ישראל, רמתה גן – לרמת גן, תִּלה אביב – לתל אביב.

הם שירתו באחת מזרועות המודיעין במדינה, הם התחייבו לסודיות מוחלטת – אבל מנהיגות השמאל החתרני במדינה הורתה להם לפתוח את הפה להשמיץ ולקטר – וכך הם עשו השבוע, ובכך ירדו הכי נמוך שאפשר לרדת, כאזרחים נאמנים למדינה. מדינת ישראל התברכה בשירותי מודיעין מהמעולים שבמדינות המפותחות בעולם. המודיעין הזה אינו מיועד רק לתת מפת-מטרות בעת לחימה, הוא מיועד בראש ובראשונה למנוע פעילות חתרנית וטרוריסטית נגד המדינה. לפיכך, מתקני חישה, ריגול-פנימי והאזנה הינם החלק החשוב במניעה של טרור נגד אזרחי המדינה, ובזאת גם עוסק הגוף הנקרא 8200. פעילות מסוג זה מן הסתם "פוגעת בצנעת הפרט" ומנוגדת ל"דמוקרטיה האנרכיסטית" אשר בה מאמין השמאל. ולכן, מאז הטרור הנורא במגדלי-התאומים בארה"ב, המדינה הכי דמוקרטית בעולם קבעה שכל האמצעים כשרים כדי למנוע טרור ופגיעה באזרחים. אין הדבר מתבטא רק בחיפושים מדוקדקים (ואף פולשניים) על גופם של נוסעים בשדות תעופה, כמו הקמתה של מערכת ציטוט והאזנה לפעילות רחבה ומשמעותית – ולפי מספר עריקים (שעסקו בכך) הממשל בארה"ב מאזין לכולם. מצד שני, גורמי ממשל בארה"ב טוענים כי בצורה זו נמנעו לא מעט מעשי טרור בארה"ב ובאירופה – וכך הסנגורים של הטרוריסטים שנלכדו טרם ביצוע מזימתם, עומדים חסרי אונים בבתי המשפט מבלי היכולת להבין, ולקבל מידע, כיצד נודעה לממשל כוונת הטרוריסטים שלהם, אלא שהם לא רוצים לדעת רק בשם ההגינות במשפט כמו שהם רוצים לחשוף לקבוצות הטרור את האמצעים המופעלים נגדן שעליהן להיזהר מהם! מכתב חבורת הזבל השמאלנית ששירתה בעבר ב-8200 מדבר על זכויות של הטרוריסטים, שנפגעות בגלל הניטור והאזנות הסתר, אלא שחוק זכויות האדם וחירותו כלל אינו תופס לגבי טרוריסטים! אין זכויות לאלו המנסים לפגוע באזרחים, ואם אתה אדם הגון וישר אין לך מה לחשוש שמא מישהו האזין לך, או על מה ששמע בשיחותיך. מיספר ה"לשעברים" הללו של 8200 מהווה אחוז אפסי ממיספר משרתי העבר ביחידה זו, שאגב אף לא אחד מהם התלונן בעבר ולא התפטר מתפקידו (כמצופה מאנשים"בעלי מצפון"). המיספר הזה, ככל שהוא אפסי, הינו גם קרוב כיום למספרם של חברי השמאל הקיצוני הפעיל במדינה (אלו שלפני שבועיים ערכו הפגנת ענק בעד עזה ובעד ה"שלום" בכיכר רבין בתל-אביב ועל-פי המשטרה הגיעו רק 100 איש להפגנה...) התיסכול הזה של השמאל בגלל איבוד כוחם הפוליטי מביא אותם למעשים עלובים מסוג זה של "לשעברי 8200"... ומה יהיה הצעד הבא שלהם? האם ילכו בצעדיו של אהוד אדיב ויצטרפו לחמאס להילחם בנו?... אולי באמת רצוי להשגיח עליהם מקרוב... אהוד: אמנם הם מעטים אבל הם תופסים כותרות בעיתונות ארה"ב ואירופה המערבית. בעיקר בזכות המהדורה האנגלית של עיתון "הארץ", שהוא כנראה הסרסור לדברי עבירה שכאלה.

1,500 ישראלים נרצחו בפיגועי הטרור בעשור שאחרי הסכם אוסלו. בעשור שאחריו לא היו כמעט פיגועים. הסיבה לכך אינה שינוי באמונה ובמוטיבציה של הפלשתינאים. היא תוצאה של מאבק יומיומי בטרור הפלשתינאי – מאבק מבצעי ומודיעיני. המאבק הזה חסך חיי אדם. אלמלא המאבק הזה, סביר להניח שעוד 1,500 איש היו מוצאים את מותם באותה דרך: באוטובוס, בקניון במסעדה. מי היו הנרצחים? אולי אתה, הקורא. אולי אני. אולי הילדים שלך. אולי שלי. המחבלים ממשיכים לפעול בדרכים אחרות, כמו ירי טילים, חפירת מנהרות תופת, והמאבק נגדם נמשך, מאבק קשה, מאבק יומיומי, מאבק שרובו אפור. משתתפים בו אלפי חיילים ואנשי כוחות הביטחון, חלקם לוחמים קרביים, חלקם אנשי מודיעין. יחידה 8200 היא אחת הזרועות החשובות בהגנה על מדינת ישראל בכלל, ובין השאר במאבק נגד האויב הפלשתינאי. בפעילות יומיומית שוחקת ואפורה, של האזנות ויירוט מידע, הם אוספים פרט לפרט והמידע שהם מביאים מסכל פיגוע, מביא את כוחות צה"ל לעצור מחבל, לחסל פעיל טרור. הם עושים מלאכת קודש. מדינת ישראל חייבת להם הרבה ומעניקה להם הרבה. הם נהנים מתנאי שירות טובים לאין ערוך מאלה של הלוחמים. הם אינם מסכנים את חייהם. והידע והניסיון שהם מקבלים, בהשקעת עתק בהכשרתם, פותחים להם את דלתות עולם ההיי-טק הישראלי והעולמי ותפקידי הניהול הבכירים ביותר במשק הישראלי. והנה, קמה לה חבורה של מילואימניקים חסרי מצפון מן היחידה, והחליטה לשבור את הכלים, ולערוק מן המלחמה בטרור. אנשים שמדינת ישראל השקיעה הון רב כל כך בהכשרתם ושחררה אותם מתפקידים שיש בהם סכנת חיים, מתוך הבנה שהם דרושים להגנה על ביטחונה ועל חיי אזרחיה, בוחרים לפתע לא להחזיר למדינה את השקעתה, לערוק מן המלחמה, לנטוש את המשמרת, לעמוד על דם רעיהם אזרחי ישראל, ילדי ישראל, ולהמשיך ליהנות מהפירות הכלכליים של השקעתנו בהם לצורך התעשרותם הפרטית. מדובר באנשים חסרי תודעה דמוקרטית בסיסית. אנשים שאינם מבינים שבמדינה דמוקרטית האזרחים בוחרים את השלטון, הדרג המדיני מקבל את ההחלטות צה"ל מבצע את מדיניות הממשלה והחיילים מבצעים את הפקודות החוקיות שניתנות להם. הם מנסים להפוך את הפירמידה הדמוקרטית על צירה – לנסות כחיילים למרוד בצה"ל מתוך רצון לכפות את עמדתם הפוליטית על הדמוקרטיה הישראלית. 43 חיילי מילואים מ-8200 הודיעו על עריקתם מהמלחמה בטרור, על עריקה מהגנה על חיי אזרחי ישראל. ובחוצפתם הם אומרים שהם מוכנים להמשיך לשרת, אך לא נגד הפלשתינאים. חיילים דה-לוקס. הם יחליטו, בהתאם לדעותיהם הפוליטיות, לא להילחם באוייב היורה טילים על אזרחי ישראל, החופר מנהרות תופת כדי לבצע טבח המוני באזרחים ובילדים ישראלים. איזו חוצפה! לפני כל תגובה אחרת, יש להדיח כל אחד מהם לאלתר מהיחידה ולא לתת לו להתקרב אליה, כי מדובר באנשים בוגדניים שאי אפשר לסמוך עליהם. מעשה העריקה הזה הוא מעשה בלתי מוסרי, של אנשים חסרי מצפון. אני סולד מהביטוי "יפי נפש" שבהם נהוג לכנות את האנשים האלה. אין שום דבר יפה בנפשם של עריקים, של מי שלא נאה להם להגן על חיי אחיהם. צדקנות אינה צדק והתחסדות אינה חסידות. הצדקנות הזאת היא צביעות. לא, אלה לא יפי נפש. אלה מכוערי נפש.