עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השומטים את הקרקע

השומטים את הקרקע

מאת אלישע שפירא, 9/9/2014

 

החלטת מועצת הרשות האחרונה, אינה מעניקה לנו דבר מעבר למה שיש לנו כבר היום

 

יש לברך על כל מהלך שעושה הנהגת התנועה כדי לשמור את הזכויות בקרקעות הקיבוץ בידי האגודה השיתופית. לא מפני רשות מקרקעי ישראל יש לשמור על הקרקעות, יש לשמור עליהן בעיקר מפני יצר ההרס העצמי ותאוות הפירוק שהשתלטו על חלק מאתנו. מה שמכנים אצלנו "שיוך דירות", משמעותו המלאה היא פיצול (פרצלציה) של המשבצת הקרקעות והעברת הזכויות בקרקע מהאגודה לחברים. בתחילה לחברים ובעתיד ליורשיהם, ללא קשר וזיקה מחייבת לקיבוץ. מי שחותרים לכך אינם מבינים, ואולי דווקא מבינים היטב, כי בשומטם את הקרקע מתחת לרגליה של האגודה, הם פוגעים בנכס היותר חשוב של האגודה השיתופית. מקור כוחה של האגודה עבור חבריה הם: הישוב, שטח המגורים, מבני הציבור, והמשק המשותף (במקום שהוא עדיין קיים). מעמדה של האגודה השיתופית בקרקע, הוא התנאי הראשון והחשוב לקיומו של ישוב קיבוצי, הרוצה לשמור על חיי קהילה משמעותיים, על היכולת להשפיע על מי יהיו חברי הקהילה, ועל היכולת לקיימה בניהול עצמי.

 

המשבצת הקרקעית האחודה

 

אבות ההתיישבות יצרו עבורנו מכשיר מצוין לצרכיה של התיישבות, בדמות "המשבצת הקרקעית האחודה". זו הנחלה, הכוללת את השטחים המעובדים, מבני המשק, מבני הציבור ובתי המגורים, והכל תחת חוזה חכירה אחד. אך כפי שקורה לנו בשנים האחרונות, דווקא מתוכנו עולים הספקות ונעשים המהלכים שעשויים לערער את מעמדנו בקרקע. הדבר מגיע עד כדי אבסורד, כאשר תחת הסיסמא: "להוציא את המנהל מחצר הקיבוץ", ביקשנו את הסכמת הרשות לאפשר לנו לרכוש בממון רב את מה ששייך לנו ממילא. החלטת מועצת הרשות האחרונה, אינה מעניקה לנו דבר מעבר למה שיש לנו כבר היום, כל עוד לא דבקים ונעולים על ה"עיקרון המקודש" של פיצול חלקות המגורים ושיוכן לחברים או לתושבים שיבואו בעקבותיהם. חוזה המשבצת הקרקעית מקנה לנו את הזכות המלאה לבנות ולהתגורר על הקרקע שברשותנו. הכל כמובן בכפוף לחוקי התכנון והבניה התקפים במדינה. מי שמבין זאת אינו יכול להיות שותף לחגיגות ולתרועות הניצחון, בעקבות ההחלטה שקיבלה לאחרונה מועצת הרשות. זאת בנוסף לעובדה, הגלויה לכל, כי במחירים המדוברים רוב הקיבוצים ייאלצו לוותר על "הזכות" לכאורה שקיבלנו מהרשות. דווקא בנושא היותר רגיש ויותר חיוני למרבית הקיבוצים, "הפיקדון", נדחה הדיון ועדיין לא התקבלו החלטות. מאחורי שם הקוד "הפיקדון", עומד ההסדר הנכון והצודק, המאפשר לדרוש ממי שרוצה להיקלט בקיבוץ לשלם דמי קליטה שיבטיחו לו, בין השאר, את זכות הדיור בקיבוץ, ולהבטיח לנקלט שיוכל לקבל את הסכום הזה בחזרה, אם וכאשר יעזוב את הקיבוץ, או שיקבלו אותו יורשיו כאשר ילך לעולמו ודירתו תתפנה. הסדר הוגן שאינו משייך את הדירה והקרקע לחבר או ליורשיו. הסדר שיכול להתאים לכל סוגי הקיבוצים, בכל אופני התנהלותם. הסדר שנכון וראוי להיאבק עליו בנחישות רבה.    

 

רשות מקרקעי ישראל

 

רשות מקרקעי ישראל (לשעבר "המנהל") היא גוף בירוקרטי שבמקרים רבים מכביד ומקשה מאוד. אך ככל שקשה עם הרשות, היא חיונית כדי לשמור על אדמות המדינה, למען האינטרס הציבורי. ללא רשות כזו אנו חשופים למציאות המוכרת לנו במדינות מסוימות, היכן שבעלי הון מעטים השתלטו על חבלי ארץ שלמים. פקידי הרשות אינם בעלי הקרקע. רוב הקרקעות בארץ ישראל שייכות לציבור, באמצעות המדינה או הקק"ל. לא במקרה אנו מתייחסים אליהן כאל "קרקעות הלאום". אנו מגדירים אותן כקרקעות הלאום, היות ואנו רואים אותן כמכשיר להגשמת המטרות של אזרחי המדינה, ולא רק עבור מי שהם תושבי ישראל כיום. הן אמורות לשמש אותנו לצמיחה ולקליטת העלייה, כפי שהיה בעבר וכפי שהיה כאשר הגיעו גלי העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר, העלייה מאתיופיה וכל עלייה שתגיע בעתיד. צריך ונכון להיאבק בתופעות ההסתאבות, הבירוקרטיה והאטימות, האוחזות לעיתים במנגנון, אך חלילה לפגוע בעקרון המהותי לשמו הוקמה הרשות. צבא המפריטים, על פי האידיאולוגיה הרווחת היום במקומותינו, אורב ומוכן להעביר את כל הקרקעות למרבה במחיר ולמי שירצו להרוויח מהן על חשבון האינטרס הציבורי בעתיד.  

 

מתוך "הזמן הירוק"

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
9/9/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו