עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

סיפורים מן הגבעה

סיפורים מן הגבעה

מאת עלי קדם, 28/8/2014

 

בספרה של זיוה ליש "בת כנרת, סיפורים והגדות", נחשפים סיפורים קשים מן הקיבוץ, שבשנים של אז הסתירו והדחיקו אותם

 

זיוה ליש נולדה  בשנת 1934 בקבוצת כנרת, לישראל ובלה זמירין, שהכירו עוד לפני עלייתם לארץ, בעיירה על גבול פולין-רוסיה. שמונה שנים חיכה ישראל – לימים מרכז הבננות -  לבלה עד שזו הגיעה לפלשתינה וכאן התאחדו והקימו את ביתם בכנרת. כבר בפתיחת הספר חושפת זיוה  ביקורת על הקיבוץ, שחוזרת אחורה אל חייהם של הוריה: "לזכותם של הורי ייאמר שעל אף חוקי הקיבוץ שהשתלטו על חיי המשפחה, השכילו שניהם להקים קן משפחתי אינטימי משלהם. הם עשו ככל יכולתם כדי לגדל אותי ואת אחיי בפרטיות" (עמ' 33). ביקורת זו עוברת לאורך הספר שהיא מוציאה בשנתה ה-80, כשהיא כבר אם לילדים בוגרים   וסבתא לנכדים.

 

הספר כולל זיכרונות אישיים, סיפורי מקום והגיגים, והכל בגילוי לב ובנכונות לחשיפה עצמית, שהיא לעיתים כואבת ומייסרת. המחברת משתפת את הקוראים בסבל ובתסכול שחוותה כילדה בלינה המשותפת, וגם בשלבים מאוחרים יותר כמו למשל בשירות הצבאי. בספר נחשפים סיפורים קשים מן הקיבוץ, שבשנים של אז הסתירו והדחיקו אותם, כמו הסיפור מימי מלחמת השחרור (שנמסר מסיבות מובנות ללא שמות הגיבורים), על  חברה שהתאבדה לאחר שהאחראי על הביטחון בקיבוץ הכניסה  להריון.  או אותה אסיפה מפורסמת שבה, אחרי דברי התוכחה של האם השכולה שרה מאירוב-אביגור, אישרו חברי כנרת לנעמי שמר (אז עדיין נעמי ספיר) ללכת ללמוד מוסיקה באקדמיה. כבת הדור השני, הדור שהכניס סדר ושיטה לעניינים, היא ניהלה ויכוחים עם האידיאליסט הנצחי אהרון שידלובסקי, שגער בה על שנעלה את דלתות האקונומיה בפני החברים. "הדלת צריכה להישאר לא נעולה. סמכותך צריכה להיות כזו שאין נכנסים בדלת, אפילו כשאינה נעולה", הסביר לה שידלובסקי  בלהט (עמ' 235).

 

את השכול פגשה לראשונה במלחמת העצמאות, בה נהרג הדוד שולם. במלחמות של העשורים האחרונים  מערכת צה"לית שלמה מטפלת בהודעות למשפחות ההרוגים והנפגעים, תוך רגישות רבה ושימת לב לכל הפרטים. במלחמת יום הכיפורים , כמו שאר התחומים, גם הקשר עם המשפחות  לקה באי סדרים. ימים ארוכים ישבו זיווה ומשפחתה ללא מידע על האח האהוב, דני, מורה למתמטיקה ולפיזיקה בבית ירח ופעיל שלום, שלחם כקצין שריון בקרבות הקשים ברמת הגולן. התחילו להגיע שמועות שנפל, אך לא נמסר מידע רשמי. הם חיו עם הידיעה הנוראה שהבן-האח איננו, מבלי לדעת דבר לאשורו, עד שהגיע מפקדו של דני וסיפר. רק שנה אחרי המלחמה הובא דן זמירין לקבורה בכנרת.

 

הספר מתחיל במחווה לבית סבא , השוחט הרב מנחם-מנדל סמירין, ומסתיים בביתם המרווח של זיוה ואליהו ליש  בכנרת, מוקפים בילדים ובנכדים, מסכמים  עשורים של עשייה ותרומה. וכך חותמת זיוה: "מבעד לעיני העצומות אני רואה את הדרך העולה בהר, ההולך ומתמעט ככל שאני עולה בו כאשה וכאם, שלא ויתרה על אהבה ועל הקמת בית משפחה, והצליחה להכיר עולם ולטייל בו, לעסוק וללמוד נושאים רבים שעניינו אותה, להקים לחדש ולהוביל מפעלים רבים בחיי הפרט והקיבוץ, נחלצת לסייע לזולת ...ותורמת גם בפעילות האזורית, ...אישה שהצליחה לגדל את ילדיה ולטפח משפחה גדולה, מלוכדת ואוהבת".

 

זיוה ליש ניחנה בכישרון סיפור וכתיבה, ויפה עשו בני משפחתה  שטרחו והוציאו את הדברים לאור, בספר שיש בו עניין גם לקוראים שהם מעבר למשפחה המורחבת. הערה אחת: חבל שלא נכללו בספר גם תמונות, שהיו יכולות להוסיף הרבה למי שאינם מכירים מקרוב את סיפורה של זיוה.

בת כנרת, סיפורים והגדות, הפקה עריכה והוצאה לאור - אורי ליש, עריכה לשונית - לידר ארצי, איור ועיצוב הכריכה - אורית זוהר.

 

 

למאמרים של עלי קדם
מחבר
נכתב בתאריך
28/8/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו