עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

קטנות קיבוציות

מאת אברהם שרון, 10/8/2014

 

פטור אותי מהשעה ההיא, מן המאכלת. בבקשה, אפשר לי להוריש אמונה, תקווה, שלום. שמחת חיים. אופק. עתיד. אהבה. חיים. נתץ את המזבח, פזר לכל רוח את הזרדים, השלך לעזאזל את המאכלת. הותר את הפרחים

 

ירושה

הלב לא יצוּק מעופרת יצוקה. הלב אינו צוק איתן. לכל היותר - אולי עמוּד, אולי ענן.

 

*ירושה/ חיים גורי

 

האיל בא אחרון.

ולא ידע אברהם כי הוא

משיב לשאלת הילד,

ראשית אונו בעת ימו ערב.

 

נשא ראשו השב

בראותו כי לא חלם חלום

והמלאך ניצב-

נשרה מאכלת מידו.

 

הילד שהותר מאסוריו

ראה את גב אביו.

 

יצחק, כמסופר, לא הועלה קורבן.

הוא חי ימים רבים,

ראה בטוב, עד אור עיניו כהה.

 

אבל את השעה ההיא הוא הוריש לצאצאיו.

הם נולדים

ומאכלת בליבם.

 

* "הם נולדים ומאכלת בלבם", כתב המשורר חיים גורי.

 

לא. סליחה. לא אעקוד אותך בני, הו לא. אם אי מי צריך להיעקד - אנא עקוד אותי. עכשיו, כשניצלת מגיא העקידה.

 

גורי כתב "והמלאך ניצב- נשרה מאכלת מידו. ". תיקון קטן, אם יורשה לי (הקטן): אמנם, כידוע, מיטב השיר כזבו, אבל לא בשיר זה, שמיטבו- קסמו. ובכל זאת, המלאך הזה, אינו מלאך המוות.

א.                  כי למוות אין מלאכים.

ב.                  כי מלאך המוות לא מותיר חיים.

 

אם מותר לי לשאול משאלה ולבקש אותה מאת מי שמופקד על מילוי משאלות- אנא, פטור אותי מהירושה הזו ("אבל את השעה ההיא הוא הוריש לצאצאיו. הם נולדים ומאכלת בליבם"). פטור אותי מהשעה ההיא, מן המאכלת. בבקשה, אפשר לי להוריש אמונה, תקווה, שלום. שמחת חיים. אופק. עתיד. אהבה. חיים. נתץ את המזבח, פזר לכל רוח את הזרדים, השלך לעזאזל את המאכלת. הותר את הפרחים.

 

טע אור בקצה המנהרה. שתול את פרחיו. הנח להם להנץ וללבלב. תן להם זמן לפרוח. אפוף אותי ברוח טובה, בריח נעים. תן את השקיעה- יפה, אטית. אני מבקש לראות את השמש הכתומה יורדת לטבילה אחרונה מעבר לים. ולדעת, כי גם מחר היא תזרח.

 

 

המתנדבת

בוקר בוער של יולי. סניף של עמותת 'יד שרה' באחד מבתי החולים במרכז הארץ. הגענו לשם כדי לשאול ציוד מסוים. המנהלת – "היפה באמת היא תמיד ביישנית"- המתיקה סוד על אוזני. היא אמרה לי שהיא יכולה לבצע את הרישום בתוך חצי דקה אבל שאלה אם אסכים לייחד עשר דקות מזמני כדי לאפשר למתנדבת הקשישה לעשות זאת "כדי לתת לה הרגשה טובה" נתתי לה. היא אמרה לי שהמתנדבת עובדת לאט מאוד. זו היתה לשון צמצום והמעטה... האצבעות שלה ערכו מסע ניווטים על מקשי המקלדת. לפעמים קלעה, לפעמים החטיאה. כל אות שמצאה, מילאה אותה סיפוק. תוך כדי הקלדת הנתונים היא בירכה אותנו והתפללה למעננו "שהכול כבר ייגמר". אישה אחת קטנה ושקדנית, מתנדבת עמלנית, שמבצעת עבודת נמלים, בשולי מבצע אחד גדול. אחת מרבים- רבים המהווים את פניה היפים של המדינה הזאת, אשר דווקא מבצעים ומלחמות מזהירים אותם באור יקרות.

 

מתוך "הזמן הירוק"

נכתב בתאריך
11/8/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו