עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (57)
 

לאן מכאן (57)

מאת חן יחזקאלי, 13/7/2014

  

 

ושיודע שלא להניח לשאלותיו

 

כמו ילדים רבים בגילו, אולי כמו ילדים בכלל, למאור בני האהוב תכונה זו שאנטואן דה סנט אקזופרי מצא אצל הנסיך הקטן: מרגע שהוא שואל שאלה הוא אינו מניח עד שדעתו נחה. אני מודה שלפעמים זה מעצבן: אין זה מתפקידי להניח את דעתו של איש, גם לא של בני, ועליו לדעת שאם הוא רוצה להמשיך לחקור אין פירושו שאני חייב לרצות להמשיך ולהיחקר. אבל אני מודה שאני מעריץ את עצם התכונה הזו של עמידה על שאלות גם אם אחרים אינם שואלים אותן, והסירוב לנהוג כאילו דעתך נחה רק בגלל שכך עושים כולם.

 

גם לי יש שאלות שמטרידות אותי מאוד, ולמרות שכולם נוהגים כאילו התשובות להן מובנות מאליהן, אני איני רואה תשובה כלל: מדוע אין ההנהגה הלאומית בישראל מכריזה על מטרה מדינית למבצע הנוכחי? ומדוע אין איש, גם לא באופוזיציה וגם לא בתקשורת, דורש זאת ממנה? מאז שהתחיל המבצע אני שואל את צמד שאלות אלו את כל מי שאני משוחח איתו. בדרך כלל איש שיחי נותן לי תשובה מתוך מאגר התשובות המקובלות. זה מדהים אותי: איך זה שיש מאגר של תשובות מקובלות לשאלה שאף פעם לא נשאלת? והינה התשובות: אין עם מי לדבר; אין פרטנר; החמס אף פעם לא ישלים עם קיומנו; יש להם מנהרות; הם מוכנים לגרור איתם את כל העם הפלסטיני לאבדון; הם מבינים רק כוח; ניסינו ותראה מה קרה; הם מפולגים בינם לבינם ללא תקווה; ועוד.

 

ככה מדברים חבריי מן המחנה שנהוג לקרוא לו "הימין". חבריי מן המחנה שקוראים לו "מחנה השלום", כשהם שומעים דיבורים כאלה מיד מתחילים להתווכח. ואני כל כך מתוסכל, משום שבין אם הדברים הללו אמת או לא, או שחלקם אמת וחלקם לא וכולי, כך או כך הם אינם משיבים על שאלתי. הם משיבים, אם כבר, על השאלה, מהם הקשיים בדרך אל היעד? אך לא על השאלה, למה אין ההנהגה המדינית מציבה יעד מדיני ל... מדינה? ובמיוחד: מדוע אינם מציבים יעד מדיני למלחמה? חבריי ממחנה השלום משתתקים וכולם פתאום משתתקים איתם: יעד מדיני למלחמה? רעיון כה מופרך מעולם לא עלה על דעתם: יעד מדיני הוא שלום, והוא היעד של התהליך מדיני. למלחמה יש רק יעד צבאי, בטחון. כשאני שומע דברים כאלה אז אני מרגיש יותר טיפש מקודם: האם אין "שלום" ו"בטחון" מילים נרדפות? והאם אין מלחמה מנוהלת על ידי מדינה? והאם אין הצבא שייך למדינה? ולכן: האם אין המלחמה תהליך מדיני? ולכן: האם אינה צריכה להיות רתומה ליעדים מדיניים?

 

משהו לא מסתדר לי: מצד אחד, אני יודע שאני לא טיפש גמור. מצד שני, אני יודע שהשאלות שהרגע שאלתי הן טיפשיות, שבצדק אין איש שואל אותן לעולם, שכן כולם יודעים שהתשובה על כולן חיובית. אז מדוע מדברים ומתנהגים כאילו היא שלילית? מדוע אין ההנהגה הישראלית מכריזה על מטרה מדינית למבצע הנוכחי? ומדוע אין איש, גם לא באופוזיציה וגם לא בתקשורת, דורש זאת ממנה? אומרים לי: "המלחמה נכפתה עלינו". ואומרים: "זוהי מלחמה צודקת". אני מקבל. אבל שוב איני מבין: איך זה משיב על שאלתי? איך זה שכולם כל כך חכמים שהם מבינים זאת ורק אני לא?

 

אני מודה שאני נחרד: כי לרגעים נראה לי שאולי התשובה לשאלות שלי היא זו, שההנהגה שלנו, ואתה האופוזיציה והתקשורת, ואיתן כולנו, פשוט חסרי אחריות באופן רדיקלי. מין חוסר אחריות גורף שבא עם פניקה או עם דפרסיה לאומית. אני יודע שזה קורה כפעם בפעם: עם שלם נכנס לפניקה או לדפרסיה. עם שלם, על מנהיגיו, על מתנגדי מנהיגיו, אל אלופיו ושדרניו, חייליו ופרשניו, ואפילו על ידידיו בעולם, שגם הם ממלאים פיהם מים ואינם שואלים: מדוע אין ההנהגה הלאומית בישראל מכריזה על מטרה מדינית למבצע הנוכחי? ומדוע אין איש, גם לא באופוזיציה וגם לא בתקשורת, דורש זאת ממנה? במצב זה, כך חשבתי לי, אין לי אלא ללכת לפי דוגמתו של מאור: להמשיך ולשאול, ולעולם לא להעמיד פנים שדעתי נחה רק בגלל שמשיבים על שאלותיי בתשובות נכונות לשאלות אחרות...

 

למאמרים של חן יחזקאלי
נכתב בתאריך
21/7/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו