עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (56) - אנחנו והם
 

לאן מכאן (56) - אנחנו והם

מאת חן יחזקאלי, 13/7/2014

 

כשכל ה"יהודים" וכל "הערבים" יראו עצמם כ"אנחנו" ו"הם" השרויים במלחמה דתית-שפתית-לאומית-קיומית - זה הסוף של כולנו

 

החל מבצע "צוק איתן" ומאור, בני האהוב, שואל שאלות. התשובה שלי לרובן היא כי איני יודע. זוהי בושה גדולה בעיניי. אני אומר לו זאת. הוא משיב, אבא, אתה לא צריך להתבייש, זו לא אשמתך.

 

איני יודע מה זה המבצע הזה שמדובר בו: האם זו מלחמה? או קרב, או מערכה, כלומר חלק ממלחמה? האם בכלל ישראל במצב של מלחמה? אם לא: אז איך יכול להיות מבצע צבאי, או קרב, או מערכה, כלומר חלק ממלחמה, בלי שיש מלחמה? אם יש מלחמה אז בין מי למי היא? אני יודע מה אומרים: שהיא בין ישראל לפלסטינים. או בין ישראל לחמס. אז מה: הפלסטינים או החמס? נגיד שהיא נגד הפלסטינים: איך זה יכול להיות? כלומר, איך אפשר שתהיה מלחמה נגד אנשים בודדים, גם אם הם מיליונים? שהרי מלחמה היא לעולם לא בין אנשים בודדים לאנשים בודדים, אלא תמיד בין גוף, או קיבוץ של אנשים לבין גוף או קיבוץ של אנשים – למשל עם או אומה, ובעצם גם זה לא, אלא הארגון שמייצג את אותו גוף או קיבוץ, כלומר מדינה. ואם לא מדינה אז ארגון, למשל תנועה לאומית שמייצגת אומה שעדיין אין לה מדינה. אבל מה אם יש מדינה ואין יודעים את מי היא מייצגת? שהרי אין הסכמה את מי מייצגת ישראל: את כל היהודים בעולם? את כל הישראלים? את כל היהודים בישראל?

 

כן, אני יודע: כל זה חורג בהרבה מן השאלות שמאור שואל. אבל לא באמת: כי הוא שאל, מי זה אנחנו ומי זה הם. ובאחד המקרים אמרתי לו כמו שכולם אומרים, אנחנו זה ישראל והם זה הפלסטינים, והוא אמר, "אה", כאילו הוא מבין. מעניין: על שטויות טריוויאליות הוא שואל שאלות לאין קץ, ועל זה הוא אמר "אה" וחסל. אני משער שזה בגלל שלילדים יש נטייה טבעית לראות כל חלוקה ל"אנחנו" ו"הם" כאילו היא מובנת מאליה וקונקרטית לחלוטין.

 

ולא רק מאור. כל עם ישראל חוץ ממני ומעוד שניים שלושה. אני מודה: לפעמים אני מסתכל על עצמי מן החוץ ורואה את עצמי כמו שבטח רואים אותי אחרים: חפרן, מציקן, אינטלקטואל בגרוש. אבל מה אני יכול לעשות? אם אין יודעים מי זה אנחנו ומי זה הם, אז נגד מי אנחנו יוצאים למבצע? על מי אנחנו נדרשים לירות? מי יורה עלינו? על מי הוא יורה, כשהוא יורה "עלינו", כלומר, מי זה "אנחנו"? למשל, אם הערבים המוסלמים אזרחי ישראל הם חלק מ"אנחנו", כי אז מדוע אינם משרתי בצבא? ואם אינם, ועוד יותר מזה, אם הם חלק מ"הם", מדוע לא נירה גם עליהם? והרי חלק מ"איתנו" עושים את ההסקה הלוגית הזו בדיוק, כולל אלה שביצעו את הפשע שהחריד את כולנו לפני מספר ימים בלבד... ואף אנו מחזקים את ידיהם בכך שאנו קוראים לפלסטינים, כולל אזרחי ישראל שבהם, "בני דודים" או "ישמעאלים", ובכך מחזקים את הדעה כי המלחמה היא בין "בני ישראל" ו"בני ישמעאל".

 

מורה שלי שהוא גם פסיכיאטר, פרופ' נתנאל לאור, אמר לנו פעם כי פנאט הוא זה שרואה רעיונות אבסטרקטיים כאילו היו ממשויות קונקרטיות. אני משער שבעיקר זה כך ברעיונות המגדירים "אנחנו" ו"הם". אולי הדוגמא הכי קיצונית הייתה של הנאצים. בשבילם "אנחנו" היה הגזע הארי. הגזע הארי הוא אידיאה הכי מופשטת שאפשר להעלות על הדעת. ואולי זו בדיוק הסיבה שהפנאט נדבק לאידיאות שכאלה: מכיוון שהן כל כך מופשטות איש אינו יכול להגיד לו, אתה טועה, ה"ארים" זה לא מי שאתה חושב שהם.

 

כמובן, כל זה הוא חנטריש. לארים לא היה אכפת מי ארי, העיקר שהיהודי אינו ארי. גם לארגוני הטרור לא אכפת מי שייך לציבור שהם מתיימרים לייצג, העיקר שהם יכולים להצביע על מי שאינו שייך ועל מי שמשתף פעולה עם מי שאינו שייך ולקרוא להשמדתו. הצרה היא שלמצב הזה יש דינמיקה פנימית: הפנטיזם בצד אחד מזין את הפנטיזם בצד השני, ומעגלי המצטרפים הולכים ומתרחבים, עד שה"אנחנו" וה"הם" הופכים לקונקרטיים באמת. כשזה יקרה - כלומר, כשכל ה"יהודים" וכל "הערבים" בעולם יראו את עצמם כ"אנחנו" ו"הם" השרויים במלחמה דתית-שפתית-לאומית-אידיאית-קונקרטית-קיומית - כי אז זה הסוף של כולנו. מאור בני האהוב: אני מקווה להוריש לך מציאות אחרת.

 

למאמרים של חן יחזקאלי
נכתב בתאריך
13/7/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו