עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מה יעזור קיבוצניק בכנסת?

מה יעזור קיבוצניק בכנסת?

מאת גדעון שפירא, 9/7/2014

 

איך קרה, שבמקום לקבל מקום בכנסת הסכמנו לחלוק את זכויותינו עם תנועת המושבים והפסדנו נציג משלנו?

 

למקרא הידיעה על החלטת ה"חוג למשימות לאומיות ותנועתיות", להחזיר את הקיבוצניקים לכנסת! ("הזמן הירוק" 5.6.2014 ו"ידיעות הקיבוץ" 8.6.2014). נזכרתי בסיפור הבא: אומרת אישה לבעלה - "סגור את החלון, קר בחוץ". "ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ?" באה התשובה. ובאמת, מה יקרה אם יכנס קיבוצניק לכנסת?

 

היוזמים רואים קשר ישיר בין השינויים העוברים על הקיבוצים לבין הסיבות להיעלמותנו מכנסת ישראל. אהרון ידלין (חצרים) קבע למשל, כי "זו לא רק בעיה של תכונות אישיות, אלא ירידת קרנה של התנועה הקיבוצית בחברה הישראלית, תנועה שראו בה את החלוץ והמופת להגשמת ערכים" (סוף ציטוט)! אבל בראשית שנות ה-70, הוא פרסם באסופה "הקיבוץ והחברה הישראלית", כי "לא המידוע כשלעצמו טומן בתוכו סכנות, אלא השלכותיו לגבי מעמדו של הקיבוץ בחברה ולגבי זיקתו לשכבות החלשות שבתוכה" (הדברים הללו ונוספים, כבר פורסמו פעם). כלומר, הבעיה שדנים בה איננה המטען הערכי של חברי הקיבוצים כיום, אלא יחסיהם עם החברה הישראלית ובמיוחד העולים, כבר בשנות ה-60, שנים שבהן לא היינו "מחוסרי ערכים"!

 

גם יעקב חזן כאמור, מתייחס לדברים באותה תקופה ובאותו מקום: "הקיבוץ הפך מקומונה של מצוקה לקומונה של רווחה... הכרתם של ההמונים בישראל נקבעת ע"י הפער הקיים היום" (סוף ציטוט)! ושוב, לא ערכי החברים, שכאמור היו בזמן ההוא במיטבם, עניינו את הרחוב הישראלי והשכנים שלנו, אלא ההתנהגות והפערים הממשיים שהקיבוצים הפגינו מולם.

 

עדות לנזקי הקיבוצים, שלא במתכוון, למעמדם ויחסיהם עם החברה הישראלית ובמיוחד עולי שנות ה-60, נמצאת לרוב בכתבים העוסקים בנושא ולהלן דוגמאות בודדות: יונינה טלמון (שם): "היה על הקיבוצים לבחור בין חשש של אבדן צביון עצמי ואבדן יציבות לבין ניתוק מן הגוף החברתי הכולל" (סוף ציטוט). האם לאור הדברים הללו, האם תהייה זו טעות לומר, כי הקיבוצים ביצעו את הניתוק?

  

עליזה לבנברג, קריית שמונה (1968):  "המציאות לימדה את העולה, שכוח ההסתדרות הוא עצום כאשר היא מגינה על הפועל כנגד מעסיק פרטי ואפסי כמעט כאשר ה"קפיטליסט" הוא קיבוץ או מפעל הסתדרותי" (סוף ציטוט).

 

גדעון שפירא, "שיחה בשדרות" 1982: "הייתה צריכה לקום מגמה אזורית לאלקטרוניקה. בין בני הקיבוצים היו 13 תלמידים ומבני שדרות כמדומני 25. הייתי מצפה שביה"ס יקום בשדרות. שהם יבואו אלינו... אבל אותו בי"ס או כיתה, נבנו ב-'שער הנגב' " (סוף ציטוט).

 

אך האם הכל סיפורי עבר רחוק? בערב יום כיפור 2011, תיארה רכזת החינוך בקיבוצנו את הסבל הנגרם לה כתוצאה מהשכר העלוב שהיא נאלצת לשלם למטפלות ולגננות השכירות, רובן ממושבי הסביבה.

 

בזמנו פרסמתי את הדברים הבאים: "כבר 61 שנים נולדים ילדים, שלא נשמו את הרוח אשר נשבה כאן, כאשר קמו רוב הקיבוצים בישראל... כיצד ניתן להסביר את העובדה, שעדיין משתמשים אצלנו בדיוק באותם נוסחים ישנים?!" והגענו כבר ל-65 שנים!

 

לאור הכתוב עד כה, מעניין לראות את עיקרי האפיונים, שהגדירו חברי ה"חוג למשימות לאומיות" עבור נציגי הקיבוצים האמורים להגיע לכנסת: "המועמדים חייבים להיות בעלי יכולת אישית להמשיך ולהגשים את החזון הקיבוצי, בעלי ניסיון בתחומי החברה והכלכלה ומוכרים בעשייה הקיבוצית... בעלי תכונות מנהיגות היודעים לשתף ולעבוד בצוות למען המטרות שמציבה התנועה" (סוף ציטוט). אז צריך להחליט האם נציגינו בכנסת צריכים לדאוג לאינטרסים הקיבוציים בלבד (דבר חשוב כשלעצמו), או לנסות להתערות, על-מנת "להשפיע על החברה הישראלית", לפי טרמינולוגיות הזויות האהובות כל-כך על כמה מאתנו?

 

בחברה הקיבוצית נמצא אחד הסניפים הגדולים של מפלגת העבודה, אם לא הגדול שבהם. מי בציבור הישראלי מכירים חברי קיבוצים המתאימים לייצגם בכנסת, מלבד אולי יואל מרשק? כיצד קרה, שבמקום לקבל מקום הסכמנו לחלוק את זכויותינו עם תנועת המושבים והפסדנו נציג אוטנטי? וצריך לזכור, גם בעבר לא הגיעו נציגי הקיבוצים לכנסת ולממשלה באמצעות ה"רחוב". הם מונו בהסכמים פוליטיים בין ותוך מפלגתיים וזה מה שלא קרה בבחירות האחרונות. הסניף אמור לבחור את נציגיו ולדאוג למקומם בכנסת, גם אם הדבר מצריך איום!

 

לפני זמן מה ביקרתי במשרד תל-אביבי שקיבל את הכינוי "הסתדרות העובדים הזרים". במקום תלויה כרזה מרשימה על נושא המאבק בעבדות. בכרזה מופיע בגדול שמה של מירב מיכאלי, שהלכה לבחירות והגיעה לכנסת, גם ללא ברכת הדרך מאת שלי יחימוביץ'. 

   

חברים. האם לא הגיעה העת להתבגר?

  

 

למאמרים של גדעון שפירא
נכתב בתאריך
9/7/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו