עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אחריות זאת לא המצאה של המפריטים

אחריות זאת לא המצאה של המפריטים

מאת יזהר בו נחום, 15/6/2014

 

חברי הקיבוצים שפיתחו חקלאות מתקדמת, פרצו דרכים בחינוך וחידשו את התרבות היהודית, לקחו על עצמם אחריות גדולה בהרבה מזו שאת דגלה נושאים המפריטים

 

עוזי בן צבי מקיבוץ עמיעד הוא מהחסידים הרבים של מה שנקרא משום מה "הקיבוץ המתחדש", למרות שכל חידושיו כביכול קדמו באלפי שנים לקיבוץ השיתופי (הידעתם שהמילה "משכורת" מופיעה בספר בראשית, בעוד השורש שת"פ אינו מופיע בתנ"ך אפילו פעם אחת?) בסדרה של מאמרים (עד כה הופיעו ששה והשביעי בדרך) שהתפרסמו בשבועון "הזמן הירוק", מסביר עוזי מה קרה לקיבוצניק המסכן במעבר מהקיבוץ השיתופי הישן לקיבוץ ה-so-called מתחדש. על-פי תיאורו של עוזי, הקיבוצניק הישן היה נכה רוחנית, מפגר, אינפנטילי ובעיקר פרזיט. הוועדות הרבות שהקיפו אותו ודאגו לו מיום לידתו ועד יום מותו סיפקו את כל צרכיו מבלי שתוטל עליו כל אחריות. ברשימת הוועדות הרבות שהיו ואינן מונה עוזי גם את המזכירות, ועדת תרבות וועדת חינוך. בקיבוץ הישן, מספר לנו עוזי, היו ועדות שהכתיבו לקיבוצניק באיזה גן או כיתה יתחנכו ילדיו. נכון שבאגודה הקהילתית של בית קמה, שהיא גוף נפרד מהקיבוץ, יש מועצת חינוך שמחלקת את הילדים לגנים, אבל למה לתת לעובדות לקלקל את התיאוריה של עוזי? יש לי נכד ונכדה שגרים בקיבוץ חיפה. בשנת הלימודים הקרובה הם יתחילו ללמוד בכיתה א'. אגף החינוך של קיבוץ חיפה החליט באיזה בית ספר הם ילמדו ובאיזו כיתה באותו בית ספר.

 

רגע, מה אתם אומרים? חיפה זה בכלל לא קיבוץ? זו עיר? אז למה יש שם ועדות שמנהלות לאנשים את החיים? עוזי בן צבי שמע על זה? הרי רק בקיבוץ הישן היו ועדות וגם הן כבר אינן. היום אנחנו בעידן חדש שבו כולנו חופשיים וכולנו אחראים על עצמנו. אין ועדות, אין מוסדות, אין שיתוף פעולה ואין שירותים משותפים. לפי המאמרים של עוזי, באף קיבוץ כבר אין חדר אוכל, כלבו או מכבסה. נכון שבבית קמה כל אלה קיימים וגם מרפאה, ספרייה ומוסדות ציבור נוספים, אבל אם עוזי כותב בעיתון, הוא בטח יודע.

 

דווקא בשיעורי אזרחות מלמדים שאחת מזכויות הפרט היא הזכות להתאגד. בני אדם חופשיים זכאים להתאגד מבחירתם החופשית וכך עשה כל מי שבחר אי פעם להיות חבר קיבוץ. הבחירה הזו לא הייתה בריחה מאחריות, אלא ההפך - לקיחה של אחריות גדולה יותר. חסידי השינויים בתנועה הקיבוצית נוטים לבלבל בין אחריות לאגואיזם. בשיטה החדשנית כביכול שהם דוגלים בה כל אחד אחראי רק על עצמו ומשפחתו. חברי הקיבוצים שפיתחו את השיטות החקלאיות המתקדמות ביותר בעולם והקימו מפעלי תעשייה מפוארים, שפרצו דרכים חדשות בחינוך וחידשו את התרבות היהודית, לקחו על עצמם אחריות גדולה הרבה יותר מזו שאת דגלה נושאים מקדשי ההפרטה.

 

בעובדה, שיתוף מנוגד לטבע האנושי. האדם הרגיל מעדיף עצמאות כלכלית. זו הסיבה לכך שיש בעולם מיליארדי אנשים ורק כמה עשרות אלפי קיבוצניקים. זו גם הסיבה לכך שרוב הקיבוצים כיום אינם שיתופיים. זו בפירוש לא התחדשות. זו הליכה אחורה, אבל זה מה שחברי הקיבוצים רוצים. גם בבית קמה נאלצנו לוותר על הקיבוץ, כי לא הצלחנו למצוא אנשים צעירים – לא הבנים שלנו ולא אחרים, שמעוניינים בצורת חיים שיתופית.

 

מה שכן הצלחנו למצוא זה משפחות צעירות שמעוניינות במה שנקרא "רמה גבוהה של קהילתיות". הצלחנו לרכז בקהילת בית קמה אנשים שמבינים את היתרונות שיש באיגום משאבים ושיתוף פעולה. היתרונות האלה מתבטאים גם ברמה האגואיסטית. מוסדות ושירותים משותפים זה נוח יותר, יעיל יותר וחוסך זמן וכסף, אבל העובדה שיש לנו מערכת חינוך ביישוב, כולל חינוך משלים בגיל הנעורים, בריכת שחייה שלנו ופעילויות ספורט ותרבות, נותנת לנו הרבה יותר מחיסכון בנסיעות לגנים, מועדונים, חוגים ובריכות שחייה במקומות אחרים. היא נותנת לנו את הכיף של היחד.

 

 

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
15/6/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו