עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (53) - החלפת מוח
 

לאן מכאן (53) - החלפת מוח

מאת חן יחזקאלי, 19/5/2014

 

אנו מסרבים לדון בשאלות השנויות במחלוקת שבלב קיומנו הלאומי ומתירים לכל פלג לקדם את התשובה שהוא דוגל בה

 

למאור בני האהוב יש התקפי זעם ואלימות. פעם שאלתי אותו, מה קרה לך? השיב: התחלף לי המוח. שאלתי אם יש לו איזושהי שליטה, או אפילו רק מודעות כשזה קורה. הוא לא ידע.

 

כשמוח חדש משתלט לנו על המחשב קוראים לזה וירוס או תולעת, או סוס טרויאני, ואז לפעמים צריך לעשות אתחול מחדש (rebooting, reformatting). הרדיקלים אומרים שזה מה שנחוץ בישראל. אני לא רדיקל, אבל נראה לי שהם צודקים. המתנגדים מזהירים שדברים בעלי ערך עלולים ללכת לאיבוד בתהליך. הם צודקים. אולי צריך לנהוג כאנשי המחשבים - להעתיק על דיסק את כל הדברים בעלי הערך לפני שעושים אתחול מחדש. בכל מקרה יש כאן שאלות נוקבות.

 

מהו הווירוס של ישראל? יש אומרים: הציונות. יש אומרים, היותנו מוקפים אויבים. יש אומרים, הציונות היא שאשמה בכך שאנו מוקפים אויבים. אני לא שופט, כי איני יודע מהי הציונות. יש בדיחה שרצה באינטרנט על מכתב שהגיע למדור מכתבים למערכת: "במאמר שהתפרסם בעיתונכם נאמר שהדיסוננס הקוגניטיבי בין הפוזיטיביזם הקולקטיבי לנגטיביות הדטרמיניסטית הוא מן הרעות החולות של הציונות. ורציתי לשאול: מה זה ציונות?" הבדיחה טובה כי היא אמת. אמת עצובה. כי בישראל נהוג לקרוא "ציונות" לכל ביטוי של אכפתיות חברתית ושל פטריוטיות, לדרישה מישראל שתהיה בעלת אופי יהודי מסוים, לדרישה מישראל שתהיה בעלת אופי יהודי אחר, לדרישה מישראל להיות מדינת הלאום היהודי, לדרישה מיהודי העולם להגר לישראל, לאהבת הארץ, לציווי ליהודי ישראל ליישב את הארץ, לציווי ליהודי ישראל ליישב את אותם חלקים מן הארץ שמעמדם המדיני שנוי במחלוקת, לדעה שישראל צודקת בכל מעשיה, לדעה שהשואה מצדיקה את ישראל בכל מעשיה, לדעה שישראל צריכה להפלות בין אזרחיה היהודים ללא יהודים, לדעה שתפקידה של ישראל להכריע בענייני דת, ולדעה שכל הרעיונות הנ"ל הם למעשה רעיון אחד ולכן, ממילא, מי שמתנגד לאחד מהם או אף מי שמבחין ביניהם מתנגד לכולם והריהו שונא ישראל ואנטישמי.

 

הפריט האחרון ברשימה הוא החשוב, לצערי, כי הוא מונע כל דיון בכל השאלות שהדברים לעיל מציעים להם תשובה: כיצד יש לבטא פטריוטיות בישראל? מהו האופי היהודי הרצוי לישראל? מהי מחויבותה של ישראל ליהודי העולם? מהי חובתם כלפיה? מהו העתיד הרצוי ליהודה ושומרון בהינתן שלום? מהו עתידם הרצוי בהיעדר שלום? האם ישראל צריכה לעודד הקמתם של יישובים אקסקלוסיביים מבחינת דתית? כיצד ניתן להפחית את הסבל שישראל גורמת לאוכלוסיות אזרחיות? מהם לקחיה המדיניים של השואה? מהי האפליה הדתית שיש לסבול? מהי התערבות המדינה בענייני דת שיש לסבול? מה על ישראל לעשות על מנת להיאבק באנטישמיות, בחוץ ובפנים?

 

בניגוד חד לרושם הרווח בישראל ועליה, אין אצלנו כל דיון ולו באחת מן השאלות הנ"ל. לפחות אני לא מוצא. ואני מחפש. כבר שנים שאני מחפש. ואיני מתכוון לדיון ברמה גבוהה. אני מוכן גם ברמה נמוכה. להיפך, אני מעדיף ברמה נמוכה. ולא מוצא. לא אצל הציונים, לא אצל האנטי-ציונים, לא אצל המתנחלים, לא אצל שלום עכשיו, לא אצל החרדים, לא אצל החילוניים, לא אצל המוסלמים, לא אצל הנוצרים, לא אצל הדרוזים, לא בתנועה הקיבוצית, לא בתנועות הנוער, לא באקדמיה, לא בכנסת, לא בתקשורת ולא בין שום קבוצה לשום קבוצה. בשום מקום.

  

זה מדהים ומבהיל: אנו מסרבים לדון בשאלות השנויות במחלוקת שבלב קיומנו הלאומי. אנו מעדיפים להניח לכל פלג להיאבק על קידום התשובה שהוא דוגל בה ללא דיון, לרוב אפילו מבלי להגיד מהי התשובה שדוגלים בה. יש לנו תירוץ: אנו רוצים למנוע קרע בעם. התוצאה היא קרע בעם. עוינותנו לדיון כה עזה שאנחנו לא מוכנים לדון אפילו בשאלה כיצד לאחות את הקרע בעם, שאנחנו בעצמנו רואים בו (ובצדק, כמובן) סכנה קיומית. אולי זה הווירוס: דיונו-פוביה. אולי זוהי העוינות הישנה נושנה לציונות המדינית. איני יודע. לעוינות יש מוח משל עצמה. אני מקווה מאור, שגם אם יתחלף לך המוח עוד מיליון פעמים, תלמד להיזהר מלעשות "install" למוח העוינות.

   

למאמרים של חן יחזקאלי
נכתב בתאריך
19/5/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו