עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

החדשות העוד יותר רעות
 

החדשות העוד יותר רעות

מאת יזהר בן נחום, 5/5/2014

 

מצבם הנוכחי של ניצולי השואה נובע מעצם היותם קשישים, לא בגלל דברים שקרו לפני 70 שנה. זו חדשה עוד יותר רעה

 

לקראת יום השואה התרבו באמצעי התקשורת השונים ההתייחסויות למצבם העגום של ניצולי השואה, שרבים מהם סובלים הן ממצוקה חומרית והן מבדידות, חיים בתנאים מחפירים ונאלצים לבחור בין מזון לתרופות. בכל פעם שאני קורא או שומע דברים בנושא זה, אני שואל את עצמי מדוע אנשים אינם עושים חשבון פשוט: מלחמת העולם השנייה הסתיימה לפני 69 שנים, כלומר, מי שהיום בן 90 היה בסיום המלחמה בן 21 ומי שהיום בן שמונים היה בן 11. מה המספרים האלה אומרים לנו? הם אומרים שלמצבם הנוכחי של ניצולי השואה אין קשר לשואה. הם יצאו מהמחנות, הגטאות או היערות כאנשים צעירים. הם עבדו ופרנסו את עצמם, הקימו משפחות והולידו ילדים. מצבם הנוכחי נובע מהיותם קשישים ולא מדברים שקרו לפני 69 שנים. ישראל הקפיטליסטית מפקירה את החלשים וזה לא קשור לשואה.

 

הקיבוץ שלנו, בית קמה, הוקם על-ידי ניצולי שואה מהונגריה. הם עבדו קשה בשדה ובמטע, ברפת ובלול, במפעל ובענפי המלאכה והקימו קיבוץ לתפארת. עם המספרים המקועקעים על זרועם הם שרו, ניגנו ורקדו ואפילו ביצעו מערכונים ופזמונים היתוליים פרי עטם, בלהקה שקראו לה "המגרדת". אלה מהם שחיים עמנו היום חצו זה מכבר את גיל שמונים ויש אף שהשאירו מאחוריהם את גיל 90. אז למה לא ראו אף פעם בטלוויזיה את ניצולי השואה מבית קמה מספרים על הקושי לבחור בין תרופות למזון? כי אצלנו, בבית קמה, חברי הקיבוץ השיתופי אינם משלמים מתקציבם האישי עבור תרופות וטיפולים רפואיים. נהג בריאות מסיע אותם על חשבון הקיבוץ ומי שזקוק לכך, מקבל מטפלת אישית צמודה 24 שעות ביממה. בבית קמה לא מתווכחים על גובה הפנסיה לוותיקים וכל הדיונים הארוכים בנושא הזה במוסדות התנועה הקיבוצית ובכנסת אינם מעניינים אותנו. בבית קמה לא נותנים לוותיקים ביד אחת "פנסיה", או "רשת בטחון" וביד השנייה לוקחים מהם "מסי קהילה".

 

ככה עושים בקיבוצים הקרויים שלא כדין "מתחדשים". זה ה"חידוש" שלהם. בקיבוץ השיתופי מעגן מיכאל עבדו ארבעה צוותי שינוי ובהם יותר מארבעים חברים במשך למעלה משנתיים על הצעות שינוי שבסופו של דבר נפלו בקלפי. בין ההצעות שנפלו – תשלום עבור נסיעות בריאות, תרופות ושירותי ניקיון לגיל השלישי. "מדובר בקיבוץ שמרן", אמר אחד ממנסחי ההצעות לכתב "ידיעות הקיבוץ". למה מי זה הג'ורג' אורוול הזה, שכתב "מלחמה היא שלום" ו"עבדות היא חירות"? בתנועה הקיבוצית תמיכה בקשישים חולים היא "שמרנות" והטלת מיסים ותשלומים על קשישים חולים היא "התחדשות". חבל שמרגרט תאצ'ר המנוחה, ראש מפלגת השמרנים, לא שמעה על זה.

 

אז אנחנו בבית קמה משתייכים בגאווה ל"שמרנים". אבל רגע, רגע. מי זה בעצם "אנחנו בבית קמה"? כעשרה אחוזים מאוכלוסיית בית קמה משתייכים למסגרת השיתופית ורק הם שותפים לערבות ההדדית. כל האחרים, כולל החברים החדשים בעצמאות כלכלית, לא בעסק, לפחות לא בהיבט הכלכלי. בינתיים זה עובד, כי המימון לערבות ההדדית בקיבוץ בית קמה מגיע ברובו לא מעבודתם של חברי הקיבוץ, אלא מענפי ייצור שרוב עובדיהם שכירים, מהשכרת דירות ומעסקי נדל"ן למיניהם.

 

מה יהיה כשאנשי ההרחבה יגיעו במאותיהם ל"גיל הזהב"? בוא הנה, זה מה זה רחוק. מה שכן, כבר היום רואים ניצנים מעודדים של דאגה לקשישים במסגרת הקהילה. יש לנו ועדת רווחה יישובית, שיזמה ומפעילה את "הבית החם" – מפגש בוקר שבועי לקשישי היישוב עם ארוחת בוקר ופעילות. גם הנוער מקיים מדי פעם פעילות למען הקשישים. אלה דברים שאפשר לעשות וטוב שנעשים גם בלי להיכנס לסיפור הכבד של ערבות הדדית.

 

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
5/5/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו