עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השלום נחוץ לציונות (ב)

השלום נחוץ לציונות (ב)

מאת אלישע שפירא, 14/4/2014

 

כרגע עלינו להסתפק ב"הסדר שלום קר" שיבטיח אי-לחימה לזמן ארוך, הסדר שיוכל להפשיר ואולי גם להתחמם עם הזמן

 

במאמר הראשון עסקתי בסכסוך ואילו הפעם בכוונתי להצביע על הכיוון ועל העקרונות להסדר שלום. הדגש צריך להיות על ה"הסדר" ולא על "השלום" בהא הידיעה. לא נכון להשלות את עצמנו שאנו עומדים לפתחו של שלום על פי המתווה של הנביא ישעיהו, בחזון "אחרית הימים". גם לא שלום כפי שאנו מכירים אותו מארצות אירופה שלאחר שתי מלחמות העולם הנוראות. לא נכון לחתור לדבר שאינו בר מימוש, בשלב זה, לשיטתם של שני הצדדים. נכון לחתור ולממש הסדר שיהיה אפשרי עבור שני "הפרטנרים" החיים כאן בארץ ישראל, פרטנרים שנוכחותם אינה מוטלת בספק ולכן השאלה ההיפותטית: "האם יש פרטנר?" מיותרת לחלוטין. הבעיה נעוצה בעובדה ששני הפרטנרים תקועים מחשבתית ומנטאלית, והם מגביהים את החומות הממשיות והמדומות לגבהים מיותרים. צריך לחזור ולהבהיר כי די לנו ב"הסדר שלום קר" שיבטיח אי-לחימה לזמן ארוך. הסדר שיוכל להפשיר ואולי גם להתחמם עם הזמן. אני משרטט כאן באופן תמציתי את קווי המתאר העיקריים להסדר כזה, הסדר שאפשר יהיה לממשו.

 

הקמת מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל

הקמת מדינה פלשתינאית, בידיעה שכל אחת מהמדינות תקבע את הגדרתה העצמית. בהזדמנות זו יש לחדול מהדרישה חסרת התוחלת מהפלשתינאים להגדיר את המפעל הציוני ואת מהותה של מדינת ישראל. די לנו בהגדרתנו העצמית ואין לנו כל צורך ועניין באופן בו יגדירו אותנו הפלשתינאים.

 

נסיגה ישראלית מרוב שטחי יהודה ושומרון

נסיגה מרוב השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים ופירוזם מנשק אסטרטגי. הנסיגה אינה ויתור על הזיקה ההיסטורית, התרבותית והדתית לכל ארץ ישראל. הנסיגה היא כורח הנובע מהמציאות הדמוגרפית והלאומית שהתפתחה בארץ ישראל במאות השנים האחרונות ולאחר קום מדינת ישראל. הנסיגה היא גם כורח המציאות הבין-לאומית ובין מעצמתית, כפי שהתגבשה בעשרות השנים האחרונות.

 

חילופי שטחים

הסכמה על חילופי שטחים, כדי לאפשר לשמור בידינו את גושי ההתיישבות (התנחלות) הגדולים, שנוצרו מאז מלחמת ששת הימים ועד היום. זה המחיר שיהיה עלינו לשלם בגין "מפעל ההתנחלויות" שנגררנו אליו ללא בקרה מספקת.

 

ירושלים בירת שתי המדינות

יצירת הסדרים שיאפשרו לפלשתינאים (אם ירצו בכך) לקבוע את בירתם בחלק מירושלים המזרחית. לנו, למדינת ישראל, לא נחוצה הסכמה פלשתינאית כדי להמשיך לנהל את ירושלים כבירת הנצח שלנו.

 

גישה חופשית לאתרים הקדושים

פירוז האתרים הקדושים לשלוש הדתות בירושלים והעברתם לפיקוח בין-לאומי, כדי לאפשר גישה חופשית אליהם לכול.

 

פיתוח קשרים בין המדינות

פתיחה מבוקרת של הגבולות שבין המדינות, לקשרי מסחר, כלכלה ועבודה, ותכנון משותף של התשתיות הלאומיות.

***

על בסיס עקרונות אלה אפשר ונכון לכונן תוך זמן קצר הסדרי שלום סבירים לשני הצדדים. אך אם יתברר, לאחר ניסיון רציני וכנה, כי לא ניתן לקדמם בהסכמה, נכון יהיה להתקדם באופן חד צדדי. להתקדם על פי תוכנית שתתבצע בשלבים שיוגדרו על ידנו, כאשר המעבר משלב לשלב יהיה מותנה בתוצאות ובמציאות שתיווצר בשטח.

 

לקריאת המאמר הראשון - לחצו כאן

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
14/4/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו