עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דין וצדק האם ילכו יחדיו?

דין וצדק האם ילכו יחדיו?

 

מרכיב הדין השתלט על החצר הקיבוצית ומרכיב הצדק הולך ונדחק לשוליים

 

מאת אבישי גרוסמן 18.3.2014

 

המושגים דין וצדק נתפסים על ידי רבים כתאומים זהים. כאילו אין צדק ללא דין ואין דין בלי ניסיון להגיע עד חקרו של הצדק. רבים ממשיכים לחיות באשליה זאת למרות שבחיים האמיתיים מסתבר שאין כמעט כול קשר בין השניים. הדין נשען על ראיות מוצקות בעוד הצדק מחפש את המשמעות המורכבת שחלקה נמצא מעבר לנגלה. העיסוק בדין הוא מלאכתם של עורכי הדין בעוד החיפוש אחרי הצדק נתון בידיהם של האנשים החיים את המציאות היומיומית, הנעזרים במומחים למדעי החברה והרוח. בעוד עורכי הדין שמלאכתם בהשגת דין, נשענים על הוכחות מוצקות או לחילופין חוסר יכולת להוכיח את מה שגלוי לכול עין, הרי מחפשי הצדק נשענים על מה שרואות עיניהם ושומעות אוזניהם ובעיקר על הסאב-טקסט העולה מהנושא העומד לשיקול.  על פניו ברור לחלוטין  שלעיתים קרובות קיימת סתירה מוחלטת בין הדין שנקבע על ידי בית המשפט לבין הצדק הידוע לכול אדם שעיניו בראשו, שהיה קרוב לנושא העומד על הפרק.

 

אין לי ספק ששני המרכיבים, גם דין וגם צדק הם חיוניים כדי לנהל חברה בימינו אלה. אלא שהשאלה העולה היא האם מדרג החשיבות בין השניים, הדין והצדק, הוא מדרג ראוי לחברה מתוקנת?.בעבר הלא רחוק מרכיב הצדק היה דומיננטי יותר מאשר מרכיב הדין. האנשים החיים בסביבתם של המעורבים  בקונפליקט או באירוע מסוים ניסו למצוא את מרכיב הצדק בטיעוני המעורבים בנושאים הנידונים.  בימינו אלה מרכיב הדין גובר על מרכיב הצדק.  

 

ההוכחה לכך היא כמות עורכי הדין העולה כפורחת במציאות הישראלית וכחלק ממנה גם במציאות הקיבוצית. לא מפתיעה היא העובדה שכמות עורכי הדין בהשוואה לכמות האוכלוסייה בישראל היא הגבוהה ביותר בעולם. החברה הישראלית הפכה בשנים האחרונות לחברת קומבינות חשדנית והחברה הקיבוצית הולכת ונגררת אחריה. החיפוש אחרי הצדק העולה מתוך מורכבות החיים, חיפוש  שאפיין  את החברה הקיבוצית בראשית דרכה הולך ונמוג ומפנה את מקומו למאבק על משאבי הכלל. והכול על פי הסיסמה: החזק זוכה והחלש בוכה. החזקים מגובים בתקנונים הכתובים בשפת הסתרים של עורכי הדין שהפכו ליקירי המקום בעוד שרוב רובם של חברי הקיבוץ אינם בקיאים בה. נכון, גם בעבר הקיבוצי היו פגמים שפגעו בתחושת הצדק של החברים. אלא שהממדים השתנו ועכשיו כבר מותר "להשתין מהמקפצה". מרכיב הדין השתלט על החצר הקיבוצית ומרכיב הצדק הולך ונדחק לשוליים. הבושה נעלמה והדוגמא האישית הפכה לשולית בחשיבותה. והשאלה העולה, האם ניתן או רצוי לשנות את כיוון נזרימה? השאלה נשארת פתוחה. והתשובה?

 

נכתב בתאריך
18/3/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו