עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (45) - מי צריך להתנצל ראשון
 

לאן מכאן (45) - מי צריך להתנצל ראשון

מאת חן יחזקאלי, 2/2/2014

 

האמירה "אני מתנצל על שנפגעת" היא התנצלות על מה שקרה לצד השני, ועל כן אין בה כל לקיחת אחריות

 

כשמאור נוהג בעוינות או באלימות, יש שאני מרים עליו את הקול או מדבר אליו בטון נוקשה, והוא נעלב, וטוען כנגדי כי עליי להתנצל. במקרים אלה איני יודע מה לעשות: אם אתנצל לפניו אניח לו לשכוח כי הכל התחיל כשהוא נהג כפי שנהג; אם לא אתנצל, אמצא את עצמי מתעקש כנגד התעקשותו, והתעקשות נגד התעקשות תמיד מחזקת את ההתעקשות שהיא נגדה.

 

יש כל כך הרבה מבוכה סביב עניין ההתנצלות. חלק גדול מן המבוכה מיותר ונובע מטיפשות פשוטה. כמו במקרה של שר הביטחון משה בוגי יעלון. בהודעה שפרסמה לשכתו של יעלון בעברית ובאנגלית נאמר כי "שר הביטחון לא התכוון לפגוע במזכיר המדינה, והוא מתנצל אם מזכיר המדינה נפגע מהדברים שיוחסו לשר". זהו משפט קצרצר, ובכל זאת הוא מכיל לא פחות מחמש טעויות כל כך גסות שניתן לצפות מילד בן חמש שיימנע מהן. ראשית, התנצלות הנמסרת בשמו של אדם אחר חייבת לכלול הודעה על כך כי אותו אדם ביקש ממוסר ההתנצלות להתנצל בשמו, רצוי עם פירוט הסיבה, למשל: "שר הביטחון ביקש מאיתנו למסור את התנצלותו בשמו, כי היה מנוע מלעשות כן בעצמו עקב מחלה". שנית, העדר כוונה אינו משפר את המצב. שלישית, התנצלות מותנית היא, במקרה הטוב, מפוקפקת. רביעית, התנהגות פוגענית מצריכה התנצלות בין אם הצד השני נפגע בין אם לאו, ואם לא התנהגתי בצורה פוגענית, כי אז אין לי על מה להתנצל, בין אם הצד השני נפגע בין אם לאו.. יתרה מזאת: התנצלות היא תמיד בגדר לקיחת אחריות על דבר שעשה הצד המתנצל. "אני מתנצל על שנפגעת" היא התנצלות על מה שקרה לצד השני, ועל כן אין בה כל לקיחת אחריות. וחמישית, לעולם אין להתנצל על מה שמיוחס לך, רק על מה שעשית.

 

מאז התנצלותו העקמומית של שר הביטחון בפני מזכיר המדינה האמריקאי הייתה עוד התנצלות עקמומית של שר הכלכלה בפני ראש הממשלה, ועד שדברים אלה יתפרסמו בטח תגדל הרשימה עוד. זה אינו מקרה. בישראל אנשים מתנצלים על העוקם משום שהם שבויים בתפיסת עולם הירארכית טוטליטארית, שבה הבכיר בכיר בכל והזוטר זוטר בכל: מעמד ציבורי, איכות האופי, רמה מוסרית, הכל. ממילא אין הבכיר צריך להתנצל לעולם בפני הזוטר. ממילא התנצלות היא הודאה בנחיתות, ולא סתם נחיתות, אלא נחיתות טוטאלית. וזה אומר שכאשר אתה מתנצל בפני מישהו אתה מתחייב, ממילא, לקבל את כל מה שהוא יגיד, להסכים לכל דרישותיו, ולסלוח לו באופן גורף על כל עוולותיו בעבר ואף בעתיד, שהרי שום עוול שמעולל הבכיר אינו באמת עוול.

 

הדגש כאן הוא על "ממילא", המציינת היגיון פנימי. הפוליטיקה הישראלית היא פוליטיקה של ממילא. נהוג לומר שבישראל אף פעם לא משעמם, כי תמיד קורים דברים חדשים. לי זה לא נראה כך: הכל כל כך צפוי שזה מדכא. ככה זה בכל העניינים כמעט, כולל בעניין ההתנצלויות, ובאמת בכל 65 שנותינו היו כל כך מעט מקרים של התנצלויות פומביות, שכולם חקוקים בזיכרון הלאומי שלנו. אני עצמי זוכר שלוש: התנצלותו של ראש הממשלה יצחק רבין על חשבון הדולרים של לאה רבין ב-1977; התנצלותו של ראש האופוזיציה אהוד ברק בשם מפלגת העבודה בפני עדות המזרח ב-1997; והתנצלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני תורכיה על אירועי המרמרה ב-2013.

 

תארו לעצמכם, לרגע אחד, שהיה קם לנו מנהיג שונה בעניין אחד זה בלבד, שהוא לא היה רואה בהתנצלות ביטוי להכרה בבכירות או זוטרות, או כל דבר אחר שלא נאמר בה מפורשות. מנהיג זה היה מתנצל בפומבי בפני העם הפלסטיני על כל העוולות שעוללנו להם מאז ומעולם, והיה מזמין את ההנהגה הפלסטינית לנהוג כך אף היא. והוא היה מזמין אותם לברר את כל הנקודות השנויות במחלוקת, כולל שאלת הפיצויים ההדדיים: איזה שינוי זה היה עושה בכל המצב הפוליטי במזרח התיכון ואיזה גלים זה היה עושה בעולם.

 

מאור בני: למד להתנצל, לא כמו זוטר שמתנצל כדי לאשר את נחיתותו, אלא כמו בכיר המתנצל כביטוי להכרתו בערך עצמו. למד להתעלם מכל השיקולים החוסמים את דרכה של ההתנצלות. מי יודע: אולי אתה תהיה אותו מנהיג. אני מקווה שלא נצטרך לחכות כל כך הרבה.

 

 

 

למאמרים של חן יחזקאלי
נכתב בתאריך
3/2/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו