עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

"אימא אדמה" כסחורה

"אימא אדמה" כסחורה

מאת אלישע שפירא, 29/1/2014

 

הפיכת הקרקעות שאנו חיים עליהן ובהן ל"נדל"ן", שינתה את האופן בו אנו רואים את עצמנו ואת יחסו של הציבור אלינו

 

רשות מקרקעי ישראל (לשעבר ממ"י) היא גוף בירוקרטי, מסורבל, מעצבן ולעיתים גם כוחני. אין לי הרבה מילים טובות כדי לתאר את התנהלותה. מי שמשמשים ברשות היום, לא הגו ולא יצרו את המדיניות הקרקעית שאיפשרה ליישב את הארץ, להקים את המדינה ולפתחה. אין להם חלק ביצירת הכפר הישראלי, שהוא ייחודי ובולט במבנהו החברתי ובשילוב של חקלאות מצטיינת, תעשייה ויזמויות כלכליות מגוונות. היו אלה האבות המייסדים של התנועות המיישבות, מי שהגו את הרעיון הייחודי של "הנחלה הכוללת". הנחלה המאפשרת למתיישב לבנות את ביתו, לעבד את שדהו ולייסד ענפי משק, והכול באותה נחלה קרקעית - נחלה שהייתה בבעלות "הישוב" ואחר כך המדינה, והיא הוחכרה למתיישב לדורות. צירוף הנחלות הנפרדות ל"משבצת קרקעית" אחת, שהוחכרה לאגודה השיתופית, הוא שאפשר את ההתיישבות השיתופית לצורותיה. המערכת הקרקעית הזו הולכת ונשחקת בשנים האחרונות. היא נשחקת על ידי השלטונות, המתנהלים לפעמים כשלטון זר ומנוכר, והיא נשחקת על ידי ראשי רשות מקרקעי ישראל.

 

במו ידינו הבאנו עלינו את הצרה

האמת צריכה להיאמר: גם לנו, לחלק מהקיבוצים ולחלק מהנהגת התנועה, תרומה משמעותית להחלשת מעמדנו בקרקע. הפיכת הקרקעות שאנו חיים עליהן ובהן ל"נדל"ן", שינתה את האופן בו אנו רואים את עצמנו ולא פחות מכך את יחסו של הציבור אלינו. הקמת ה"הרחבות הקהילתיות", עבור משתכנים שידם משגת לשלם, המהלכים לשיוך הדירות והמגרשים כנכס הוני או קנייני להורשה, והשיוך לנקלטים החדשים, כנגד תשלום נכבד, כל אלה ערערו מאוד את האמון בשיטת הנחלות והמשבצות הקרקעיות הכוללות. כך תרמנו ואנו ממשיכים לתרום במו ידינו להחלשת אחיזתנו בקרקע לזמן ארוך. אך בכך לא די, "כוחותינו" חוזרים ומציעים להעמיק את הבקעים שכבר נוצרו בשיטת הנחלות והמשבצת הקרקעית הכוללת, על ידי הפרדת שטח המגורים מהמשבצת החקלאית. הכל עבור האשליה חסרת השחר שאפשר ונכון "להוציא את הרשות (רמ"י) מחצר הקיבוץ".

 

הצעות אלה נובעות מראיה קצרת טווח והן לוקות באי הבנת השפעתן המזיקה לטווח הארוך. הצעות מסוג זה, אם תתקבלנה, תהיינה מכת מוות סופית לשיטת הנחלות והמשבצת הקרקעית הכוללות. בדרך זו לא ירחק היום בו תישמט הקרקע, באופן סופי ומוחלט, מתחת רגליה של האגודה השיתופית. אם זו הכוונה, מוטב שתאמר באופן ברור וגלוי. אם זו הכוונה, נכון יהיה לקחת בחשבון גם את המחירים הנלווים לה. אין כל סיבה שדירה של 160 מ"ר, צמודת קרקע, בבעלות פרטית, תעלה בעין השופט מליון ₪ (כולל התשתיות), בעוד שביוקנעם עלית הסמוכה, היא עולה יותר משלושה מליון ₪, כולל כמובן את הזכויות בקרקע.

 

אך אם זו אינה כוונתנו, צריך למהר ולשנות כיוון. צריך להבין שאם נרצה להיות "בעלי בתים" "כמו כולם", איש לא יבין למה צריך להעמיד לרשותנו אלפי דונמים, עבור שטח הישוב והמשק החקלאי, בתנאי השכירות של המשבצת החקלאית הכוללת. כדי לשמור את אחיזתנו בקרקע לטווח ארוך, צריך להתיר את הקשר המיותר והמזיק בין הרצון הלגיטימי להוריש משהו ממה שיצרנו לילדינו, לבין דירת המגורים והזכויות בקרקע. הדבר נכון עבור הקיבוצים השיתופיים והוא נכון גם לקיבוצים המשתנים. השארת דירות המגורים ברשות ובבעלות הקיבוצים, עבור הבנים והנקלטים החדשים, תשחרר את הכספים שעליהם להביא לקיבוץ כמקור לקרן ההורשה.

 

מאבק לתיקון

את המאבק על הקרקע נכון לנהל על בסיס תפיסת הקרקע כמשאב לאומי, שאמור לשמש את הצרכים הכלכליים והחברתיים של כלל הקבוצות והאוכלוסיות החיות במדינת ישראל. חשוב לשרטט מתווה למדיניות קרקעית שתיתן מענה לצרכים של שכבות רחבות. מענה לצרכים השונים של תושבי הערים, תושבי העיירות, ההתיישבות הכפרית והכפר הערבי. צריך להבין ולהפנים את העובדה שמעבר לאמת ולכוח הפנימי של הראיה המרחיבה, היא גם הדרך היחידה שיש בה סיכוי ליצירת עמדת כוח מול השלטונות. אם נמשיך לנהל את המאבק שלנו כעניין סקטוריאלי צר, ישקלו אותנו רק על פי חלקנו באוכלוסייה. אם הטיעון המרכזי שלנו יהיה "בזכות אבותינו שהקימו ובנו את המדינה", נזכה להערכה כמוצג מוזיאוני, אך איש לא יתייחס אלינו כמי שזקוקים וראויים לפתרונות ממשיים. מצוקת הדיור היא מהקשות שעל המדינה לתת לה תשובה הולמת.

 

העובדה שרבים וטובים בדור הצעיר, כולל מעמד הביניים, אינם מסוגלים לרכוש דירה במחיר סביר, עשויה להניע את המחאה החברתית הבאה. מחאה שבסיבוב הבא עלולה להיות קשה ואלימה. מדינת ישראל נכשלה במילוי חובתה לספק פתרונות דיור סבירים לאזרחיה ועלינו להשתלב במאבק הצודק הכלל ישראלי לתיקון המצב. בהשתלבנו במאבק הזה נהיה שותפים לרובו של הציבור. הסיכוי להצליח במאבק טמון בצירוף של שותפות אמת במאבק החברתי הכללי, יחד עם שמירה על הצרכים והדרכים הייחודיות להתיישבות השיתופית.

נכתב בתאריך
29/1/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו