עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (43) - אריאל שרון: האיש ומורשתו
 

לאן מכאן (43) - אריאל שרון: האיש ומורשתו

מאת חן יחזקאלי, 16/1/2014

 

הנחישות של שרון עלתה לנו במחירים שטרם שוערו, ולא תמיד קל לראות איזו מטרה היא נועדה לשרת

 

מאור נוהג להתעקש על דברים. כמו כל ילד, אני משער, אולי קצת פחות אולי קצת יותר. לפעמים ההתעקשות שלו סתמית וחסרת שחר כמו, למשל, כשהוא מתעקש ללכת בבגדי קיץ ביום סגריר או ללבוש מעיל ביום קיץ. למה? ככה. כי הוא החליט. לפעמים זה נראה שהוא מתעקש סתם ואז מתברר שזה לא סתם בכלל, כמו כשהוא מתעקש ללבוש בגד עם כיסים גדולים לגן, ואנחנו חושבים ששוב מדובר בהתעקשות סתמית, ובסוף הוא חוזר מן הגן עם הפתעות בכיסים. ויש גם מקרים שרק אחרי הרבה זמן מתברר ההיגיון שבהתעקשות.

 

הרבה דברים נאמרו בשבוע החולף על אריאל שרון. ברור שכולנו חייבים לו תודה על הרבה דברים שעשה, בעיקר כמפקד בצבא במלחמות, שבלעדיו ובלעדי עוד קומץ שכמותו, אולי לא היינו קיימים כאן היום. הקרבות שניהל במערכת 1967 באום כתף ובאבו עגילה נלמדים בבית הספר לפיקוד ומטה עד היום, ומבצע צליחת התעלה במערכת 1973 מוכר כמבצע מן המשוכללים בהיסטוריה הצבאית של ישראל, וכמאורע שהסיר את האיום המידי על עצם קיומה של ישראל ושינה את מהלך הקרבות. ולא רק כמצביא, אלא גם כאדם פרטי, היה שרון בעל מעלות גדולות, כפי שמספרים כל ידידיו.

 

אך אי אפשר להסתפק בכך. מספידיו של שרון שנדרשו לשאלת מורשתו, חזרו והדגישו שוב ושוב כי מורשתו היא בשני ערכים שהם אולי אחד: הסירוב לסגת והנחישות. שרון נכנס ללבנון בנחישות, ונשאר שם בנחישות, ובנה יישובים בנחישות, ופינה יישובים והרס אותם בנחישות, ועלה על הר הבית, והכל תמיד בנחישות.

 

זה לא שאני סרקסטי. אני כואב: הנחישות של שרון עלתה לנו במחירים שטרם שוערו, ולא תמיד קל לראות איזו מטרה היא נועדה לשרת. הוא עצמו לא התעניין במטרות מדיניות. מה המטרה המדינית של ישראל ביחס לפלסטינים? ביחס ליהודה, שומרון, וחבל עזה? האם רצוי לישראל לספח שטחים אלה באופן חוקי ורשמי? אם לא: מה צריכה ישראל לעשות ביהודה, בשומרון, וברצועת עזה? אם כן: כיצד עלינו לספח את השטחים האמורים? מתי? באילו תנאים? באיזה הליך? איזה מעמד יש להציע לתושבים המקומיים בישראל? מהם הצעדים שיש לעשות על מנת לעזור להם להשתלב בישראל באופן תורם ונתרם, שיאפשר גם להם וגם לנו תקווה? ומהי מטרתה המדינית של ישראל ביחס ללבנון? האם ישראל רואה בלבנון שותפה למלחמה נגד הכוחות העוינים בה לישראל? האם ישראל רואה בלבנון שותפה של אותם כוחות, כלומר אויב? האם לישראל יש אינטרס להעמיד את השאלה בפני לבנון ולדרוש ממנה תשובה? אם לבנון תבחר להיות שותפה לישראל: האם יש לעגן שותפות זו בברית מדינית-צבאית קבל עם ועולם? מה צריך להיות כלול בברית זו? אם לבנון תבחר בחלופה השנייה: האם יש להכריז עליה מלחמה? 

 

שרון מעולם לא הכיר אף באחת מן השאלות הללו. ואיש גם לא הטרידו בהן. גם לא התקשורת. גם לא כשהכריז על עצמו במסע הבחירות שלו כי רק הוא יביא שלום, אפילו אז איש לא שאלו, כיצד הוא מתכוון לעשות זאת. כי שרון היה אדם נחוש, ואין זה יאה ואין זה נאה להטריד אדם נחוש בשאלות. כאשר השאלות לחצו לעלות על סדר היום, הוא התעלם. וכשלא יכול היה להתעלם, הוא נקט יוזמה לשיתוק סדר היום. זו הייתה מטרתה הכמעט מוצהרת של הנסיגה מיישובי גוש קטיף: לשתק את סדר היום. היוזמה הצליחה מעל למשוער: מרגע ששרון הצהיר על תכניתו, השתתקו כל השאלות סביב הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ונותרה רק זו: האם אתה תומך ביוזמת שרון או מתנגד לה? איש לא שאל שום שאלה, אפילו לא את השאלה המידית המתבקשת: מהן החלופות? כך התקבלה בלי אומר ההנחה המתקבלת תמיד במקרים אלה: שהחלופה היחידה היא המשך המצב כפי שהוא.

 

כאמור, אין בכל זה כדי להכחיש את הגדולות והנצורות שעשה שרון, ביותר משדה קרב אחד. וגם אין בכך להכחיש שנחישות, לפעמים, בתנאים מסוימים, היא נכס גדול. מאור בני האהוב, כאשר תדע לקרוא, ותקרא את המשפט האחרון הזה, אנא שים לב כי מילות המפתח בו הן: לפעמים, בתנאים מסוימים.

 

 

 

 

למאמרים של חן יחזקאלי
נכתב בתאריך
16/1/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו