עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בין שווים לשוויון

 

בין שווים לשוויון

מאת גדעון שפירא, 30/1/2013

 

חברת השווים לא מגבירה את השוויון בין בני אדם. היא מחלישה את תלות אנשיה בגורמים החיצוניים

 

א)     בין טבע האדם למותר האדם

 

1. "חברת השווים" מתייחסת לבני גיל ולעיתים גם מעמד ומוצא דומים, המתחברים ביניהם באופן חופשי. אין כל קשר בין נושא זה לבין הדיון על "שוויון" ולבטח לא "כוחו של השוויון". השפעת קבוצות השווים על חבריהן עולה על זו של המערכת הפורמאלית כגון בית-הספר ובגיל מבוגר, מתחרה אפילו במשפחה.

2. חברת השווים היא הבסיס לקבוצות בתנועות הנוער, כמו גם בין חבורות הרחוב וההשתייכות אליה היא וולונטארית מיסודה. כלומר, תוצאת בחירה חופשית. חברת השווים לא מגבירה את השוויון בין בני אדם אך בהחלט מחלישה את תלות אנשיה בגורמים החיצוניים להם. האדם נעזר בחברת השווים לגיבוש שייכותו והצטרפותו לחברה (סוציאליזציה) ואף להשהותה כפי שרואים בהתארגנויות שונות.

3. בניגוד לטבע האדם, "מותר האדם" הוא מה שאנו אומרים על עצמנו בהשוואה לבהמות השדה ושואלים האם הצדקנו את המטלות המתחייבות מאמירה זו.

4. אין כל חדש בכך, שלרמת החיים השפעה על התפתחות האדם בין בלימודים, תפקידים או יכולת השתלבות והישגיות בחברה. כבר נאמר, כי יתכן ובאפריקה נולדו במרוצת ההיסטוריה מספר "איינשטיינים", אלא שלא היה להם סיכוי להיחשף. כדאי בהקשר זה לשים לב להתפתחות אנשי מזרח אסיה בכל התחומים מחינוך, השכלה, מדע, טכנולוגיה ואף ביצוע של מוזיקה קלאסית.

5. רבים משתתפים בתהליך גיבוש דעותיך או אמונותיך, אבל כידוע, ניתן גם להפריך נוסחאות מדעיות ולא כל שכן הערכות והנחות המתייחסות לחייהם של אחרים.

 

ב) בני הקיבוץ והחינוך:

1. לפני שנים התארח בעין המפרץ פרופסור אמריקאי מתחום החינוך. אחת ממסקנותיו הראויות לציון הייתה, כי ילדי הקיבוץ מצטיינים בעצמאות וביטחון בולטים בהשוואה למקביליהם במקומות אחרים. הוא הסיק זאת כאשר ראה את בני השנתיים הולכים לבדם מבית הילדים אל חדרי ההורים ולעיתים אף למקומות אחרים. תופעה זו נבעה כמובן מתחושת הביטחון והעדר הסכנות ששררה בקיבוצים. רק מאוחר יותר התגלה למשל, שהיו גם מעשים מגונים, אולם לאו דווקא בעת הקימה וההליכה הביתה.

2. החינוך הקיבוצי התבסס באופן מובהק על הקבוצה החינוכית שהורכבה מבני הגיל, תינוקות עד בוגרים, בסדר רחב בהרבה מאשר בחברות אחרות. ובכל זאת היה הבדל לא פעוט: הקבוצה הקיבוצית לא התגבשה באופן וולונטארי כמו חברות השווים שמחוץ לקיבוץ וזה נכון גם ביחס לסוג תנועת הנוער אליה השתייכו.

3. גם המימדים הרעיוניים, או אידיאולוגיים, לא הושארו לשיקולי החניכים, כפי שעשוי להתרחש בקיני תנועות הנוער או ברחוב. התחומים הללו היו נחלתם הבלעדית של מבוגרים, מחנכים או אחרים ודמו למעמד ה"טאבו" בחברות פרה פיגורטיביות בהן שולטים הזקנים. רק חקיינים מבין הנערים יכלו להתייחס לנושאים הללו בעוד בעלי מחשבה עצמית, מציגי קושיות, מותחי ביקורת או סתם "קשי הבנה", נאלצו לשתוק. ניתן לנסח לא מעט ספקולציות על המצב בו מדובר, אך העובדות מדברות בעד עצמן.

4. אין פירוש הנאמר, כי הילדים סבלו בהכרח. רבים זוכרים לטובה את תקופות ילדותם ונעוריהם בעת ההיא. הרי הניתוק מאידיאולוגיה כשלעצמו, אינו סיבה לסבל בין ילדים.

5. ההרגלים החברתיים ואורח החיים, היו ללא ספק מהסיבות הבולטות למוטיבציות הגבוהות ולרצון ההצטיינות בצבא ובמיוחד ביחידות קרביות. כבר הקבוצה פעלה כיחידה מגויסת ברבים מסממניה כגון לבוש, הצנעת השוני, משמעת לכללים, הרגלי עבודה, צופיות וכד'.

6. אולם אליה וקוץ בה. במקום שבו יש לצאת מהאחידות אל התפתחות אישית, ייחודיות מחשבתית וכן, לזכות בתמיכת החברה, שם החלו להיעדר בני הקיבוצים. אמנם היו שחרגו מהנורמות המקובלות, אך רבים מהם נאלצו לנתק את עצמם ולהתרחק בפועל מהסביבה הקיבוצית.

7. היו תוצאות חיוביות מהשהייה בחברות הילדים הקיבוציות. החיים המשותפים זה לצד זה וההרגלים שנוצרו, הקלו בהחלט על הפעולה למען מטרה דומה ואפילו על ההסדרים היום-יומיים כגון שיתוף פעולה בין הענפים.

8. לא מיד בלטו נקודות התורפה של השיטה הקיבוצית וחוסר התוחלת בהיצמדות למרכיבים שגויים או כאלה שעבר זמנם. ובכל זאת קמו לאט לאט בעיקר נשים ושחררו את החברה משיגיונות הלינה המשותפת. ולעניינינו חשוב גם להזכיר את המורדים האזוטריים, אשר השליכו את סמלי הבוגרים של תנועות הנוער, מאחר ומחנכים הובילו את הדיונים הקטלניים עליהם.

9. אכן, לא קמו בקיבוצים קבוצות שווים קלאסיות, כיוון שכללים כגון וולונטריות או הצטרפות חופשית, סימטריה מבנית גבוהה עם המבוגרים ומורטוריום ביחס לצעירים, המאפיינים סוג כזה של התארגנות, לא התאפשרו בהם. כך חסרו אותם מרכיבים ההופכים את תהליך החינוך לשדה ניסויים חברתי בניהול עצמי ובמקרה שלנו אף נמצא בקרבת עין מפקחת, שלא בדומה למצב השורר בקינים או ברחוב.

10. הקינים הקיבוציים שקעו בפועל, אולם בכך לא הסתיים העניין. ה-י"גימלים שהפכו נושאיו העיקריים של הקן העירוני, הביאו את הנזק שנגרם להם אל הקינים הללו ונזכיר את נושא ההסמלה בלבד, שהקיבוצניקים פוררו במקומם.

11. בני הקיבוץ כאמור, ידעו לחיות זה לצד זה, הרימו את ענפי המשק והשתלטו על הכלכלה הקיבוצית, אולם נמנעו מלחדור להובלת המימד הרעיוני-אידיאולוגי ובכך התקבע "טאבו-הותיקים". רק מי שקיבל במלואה את המסורת הצליח לחדור לתוכה.

12. השתתפתי בכנס בו יעקב חזן הסביר, כי "במכונת החישוב הקרויה אפרים ריינר חסר בורג". ואיזה בורג היה חסר שם? הוא ביקש להשתלב בחבורת ההנהגה הרעיונית פוליטית! חבורה שהתנהגה כגוף חד פעמי המתמנה מלידה ועד מות. אפרים הוציא את המסקנות, הסתלק עם הבורג החסר והשתלב בחברה הישראלית בתפקידי מפתח וביניהם ניהול בנק הפועלים.

13. ריינר קבע גם את הלקח. רבים מהבולטים בתחומים שונים, החליטו לשחרר את עצמם ממעמסת הארגון ומהצורך להמתין למינויים מטעם והשתלבו במערכות חופשיות וגמישות יותר.

14. אפשר לומר, כי רוב בני דורות הבנים לא חזרו לקיבוצים אך זה דווקא מעיד, כי לא ניתן לקבע את מוחם של בני האדם. רבים מוכנים לשוב וגם שבים לאחר ההשתחררות משלטון הארגון, מצמצום ייחוד הפרט ואולי גם ביטול הטאבו הרעיוני.

15. מערכות החינוך הקיבוציות השתלבו בזמנן ברעיונות המתקדמים ביותר לגבי תפקיד הנוער בתהליכי התפתחותו, מה שזכה בקיבוצים לכינוי "חברות נעורים אוטונומיות". אלא שהביצוע לא היה כנה כפי שכבר נזכר. כיום, אם צוותי בתי-הספר הקיבוציים יעברו ליפו או ללוד למשל, תוצאות פעולותיהם לא יהיו שונות במיוחד מאלה הקיימות שם כבר כיום. מכך ניתן להבין את השוני שהתפתח אצלנו.

16. ברבים מהקיבוצים עדיין הולכים ילדים בני שנתיים לבדם אל בתי ההורים וכדאי מאד שהסביבה או החצר הקיבוציות ימשיכו להתקיים, כי הן הרקע האמיתי והטוב לילדים ולנוער שלנו.

 

 

נכתב בתאריך
30/12/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו