עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הזמן לא ירפא

הזמן לא ירפא

מאת אלישע שפירא, 18/12/2013

 

נמשיך עם הזיכרון של אמרי שילך ויזדכך עם השנים, ביודענו כי הזמן לא ירפא את הכאב. במלאת שלושים למותו של אמרי רון

 

עברו שלושים ימים ושלושים לילות ועכשיו אנחנו יודעים יותר מתמיד, את העובדה הפשוטה והקשה, אנחנו יודעים שהזמן לא ירפא את הכאב. אנחנו יודעים שאין בכוחו של הזמן למלא את החלל שאמרי השאיר אחריו... נשארו הזיכרונות של החברות, התקוות והאכזבות, והעשייה המשותפת.

ומתוך ים הזיכרונות אני רוצה להעלות הפעם שלושה מפגשים משמעותיים, שלושה מפגשים שדרכם מצטיירת דמותו המיוחדת של אמרי, כפי שהכרנו, אהבנו, והערכנו מאוד.     

 

הראשון:

התרחש לפני 35 שנים, לאחר תקופת היכרות ושיתוף פעולה בינינו ב"חוג העמק". אמרי כבר מזכיר הקבה"א לשעבר וחבר כנסת בהווה. אני מזכיר צעיר בקיבוצי (יחד עם שמעון אבידן, חבר ותיק של שנינו).

יום אחד אמרי התייצב אצלי וביקש שאסכים להתגייס כדי לרכז את ההנהגה הראשית של "השומר הצעיר", בהסבירו כי חינוך הדור הצעיר הוא המשימה היותר חשובה. לימים, כשהכרתי את אמרי מקרוב, למדתי עד כמה היה הדבר עמוק בהשקפת עולמו. למסכת חג היובל של עין-השופט כתב המשורר נתן יונתן את המילים היפות: "יש מי שזורע עפר ויש מי שאינו זורע עפר אך ליבו בשדות". על אמרי, אפשר לומר את אותו הדבר אך במהופך: "סידור העבודה" של אמרי לא היה אף פעם החינוך, אך ליבו היה בחינוך.

כל מעשיו היו מכוונים לאנשים. רצה להשפיע, להעביר את המסר, את האמת שלו, את מה שחשב שנכון וראוי. אך יותר מכל אמרי נתן אמון באנשים צעירים וידע לעזור להם להאמין בעצמם.

וזו הסגולה היותר חשובה למי שרוצה לחנך.      

 

השני:

בתחילת שנות השמונים נשבו "רוחות חדשות" בפרוזדורי בית התנועה. ההנהגה הכלכלית של אותם הימים רצתה להבטיח את יציבותם הכלכלית של קיבוצי התנועה על ידי שורה של יוזמות פיננסיות, יוזמות שבדיעבד התבררו ככישלונות צורבים שסיבכו את התנועה והקיבוצים. מילים ושמות כמו "ריגר-פישמן", "קרן רונית", "חווה בארגנטינה" ו"בנק בשיקאגו", ריחפו באותם הימים בחלל בית התנועה. אני אז חבר צעיר במזכירות התנועה, עדיין איני בקיא ברזי כלכלתה, מקשיב ומשתאה מול לחימתו הנחרצת והעקבית של אמרי כנגד היוזמות הללו. אמרי מתייצב כמתנגד ומבקר שיטתי של כל ה"הרפתקאות המסוכנות", בלשונו. הוא שולל אותן ערכית וכלכלית, רואה בהן מהלכים חסרי אחריות.

והנה מתרחש תסריט מדהים, החוזר על עצמו שוב ושוב:

ההנהגה הכלכלית מביאה יוזמה חדשה מהסוג הזה, אמרי מתייצב כמעט לבדו להסביר ולשכנע שזו טעות מסוכנת. ההנהגה מתייצבת מולו, תוקפת ומסבירה ש"אמרי מיושן, אינו מבין את הכלכלה החדשה, ובקיצור, לא רלבנטי". לא עובר זמן רב, היוזמה החדשה מתפוצצת בפניה של התנועה וכולם אומרים: "אמרי צדק, חבל שלא הקשבנו לדבריו". דבר שלא מנע מלהיכנס להרפתקה הבאה. מאותם ימים בא הדימוי של הלוחם הסמוראי, המפלס את דרכו לבדו בג'ונגל. העובדה שהוא היה לבדו (כמעט) לא הרתיעה את אמרי כאשר האמין בצדקתו.

 

השלישי:

הפעם התחלפו היוצרות. לקראת סיום הקדנציה שלי כמזכיר הקבה"א, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, לאחר החתימה על "הסדר חובות הקיבוצים" הראשון, כולנו יודעים שנחוץ הסדר משלים. אנחנו מחפשים מתאם כלכלי לתנועה, שימשיך להוביל יחד עם התק"ם את ההסדר שנחתם ואת ההסדר המשלים. הפעם אני מגייס את אמרי. אמרי היה כבר מזכיר התנועה והיה חבר כנסת, ואנחנו מבקשים אותו לחזור לתנועה ולקבל על עצמו את תפקיד המתאם הכלכלי. אמרי מתייצב למשימה, למען הקיבוצים וחבריהם, כי "הם העיקר והם ראויים לכל מאמץ". אמרי לומד את הדברים לעומקם ותוך זמן קצר הוא המומחה לבעיות הכלכליות של הקיבוצים והוא תופר בסבלנות אין קץ את הפתרון המתאים לכל קיבוץ וקיבוץ. וכאשר אמרי משתכנע שזהו הפתרון הנכון, הוא מוביל את המאבק מול הבנקים, מול הממשלה ולפעמים גם מול חברי הקיבוץ, עד שמגיעים להסכמה והתוכנית יוצאת לדרך.

 

והייתה גם התקופה של הזרם והמעגל השיתופי, והיו מאבקי הקרקעות ועוד רבים אחרים, בהם פעלנו ביחד. ואמרי תמיד מופת של דבקות במשימה, לימוד מעמיק של הפרטים, נאמנות וחברות ללא גבול. 

 

אמרי, אנחנו נמשיך לצעוד בדרכים שהלכנו בהן ביחד.

הדרכים הארוכות, הקשות, המאתגרות, הישירות והמפותלות, הדרכים היפות והאהובות.

נמשיך עם הזיכרון שלך שילך ויזדכך עם השנים, ביודענו כי הזמן לא ירפא את הכאב.

 

***

ואף על פי שלא ניתנה לך הזדמנות אחרונה לומר לנו,

אני יודע בביטחון רב שזו הייתה גם משאלתך,

משאלה שתלווה אותנו לתמיד...

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
18/12/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו