עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

איך לא להצליח
  

איך לא להצליח

מאת יזהר בן נחום, 21/10/2013

 

הדרך הבטוחה ביותר להרוס קהילה היא ליצור מחנות קבועים, שבכל מחלוקת מסתדרים משני עבריו של אותו הקו

 

בעלון הקיבוץ נכתב על מחלוקת שהתעוררה בקהילתנו בנושא טקס ה"תשליך" בבריכה בערב יום כיפור. אני מניח שרבים מחברי הקהילה לא ידעו כלל שהייתה מחלוקת ולמדו לראשונה על קיומה מהעלון. כמו בכל מקרה שיש בו מחלוקת, בסופו של דבר יש אנשים שמרוצים יותר מהתוצאה הסופית ויש אחרים שמרוצים פחות. במקרה הזה, הייתי בין אלה שתמכו בקיומו של הטקס בבריכה בשעה שנקבעה לו מלכתחילה ומכיוון שזה מה שהיה, מסתבר שאני בצד המרוצה יותר.

 

אז מה? "ניצחנו אותם"? "הראינו להם"? ממש לא וטוב שכך. ברגע ש"אנחנו" מנצחים "אותם", או "הם" מנצחים "אותנו" - כולם מפסידים. הדרך הבטוחה ביותר להרוס קהילה היא ליצור מחנות קבועים, שבכל מחלוקת מסתדרים משני עבריו של אותו הקו. לפני מספר שנים סיימתי לכתוב את תולדות חייו של אדם בשם מרדכי שנהבי. שנהבי עלה ארצה ב-1919 ולפני שהספיק להניח את כף רגלו על החוף חיכו לו עסקני מפלגות הפועלים וביקשו לדעת באיזו מפלגה הוא תומך - "הפועל הצעיר" או "פועלי ציון". שנים רבות מאוחר יותר, נשאל כל צעיר שהתעניין בהצטרפות למפלגת העבודה לאיזה מחנה הוא מצטרף - מחנה רבין או מחנה פרס. גם אצלנו במפ"ם היו שני מחנות - התומכים בהישארות במערך לעומת התומכים ביציאה מהמערך. מדינת ישראל של היום מחולקת לימין ושמאל ואם אתה מביע דעה בנושא כלשהו, אין צורך שתטרח להביע את דעתך גם בנושאים אחרים. ממילא אתה כבר מתויג כימני או שמאלי וכולם מסיקים מכך מה הן דעותיך בכל הנושאים.

 

ומה קורה בתנועה הקיבוצית? המאבקים בין מפלגת (או מחנה) ה"דיפרנציאליים" לבין ה"שיתופיים" כבר הסתיימו ברוב הקיבוצים. בבית קמה לא היה מאבק כזה מעולם ולכן גם לא נוצרו מפלגות או מחנות הקשורים בו. במספר קיבוצים שבהם התנהלו מאבקים בנושא הקמת בית כנסת החליף הנושא הזה את המאבק על ההפרטה כגורם מפלג.

 

מה זה בעצם "גורם מפלג" ולמה זה רע, אם בכלל? מחלוקות הן דבר טבעי. אחדות דעות היא לעולם מזויפת ומאחוריה חייבת להסתתר מניעה של חופש הביטוי (או הימנעות מרצון). במצב הרצוי, מחלוקת בנושא אחד מצטמצמת לאותו נושא ואין לה השפעות מעבר לכך. אם מדובר על מדינת ישראל, במצב האידיאלי אני יכול לחלוק על מישהו בנושא ההתנחלויות ולהיות בן ברית שלו בנושא דת ומדינה. אנחנו יכולים להיות חברים במפלגות פוליטיות שונות ועדיין להיות ידידים טובים. ודאי שדעותינו הפוליטיות השונות אינן אמורות להשפיע על קבלתנו לעבודה כלשהי או לחשוף אותנו לאלימות.

 

מה שבמדינת ישראל נראה כהזיה הוא בקהילתנו הקטנה מציאות, אבל המציאות הזאת אינה מובנת מאליה וכמו שאני שב ומדגיש פעם אחר פעם בעקשנות טרחנית, גם המשך קיומה אינו מובטח מאליו. אפשר לראות את תוצאות ההצבעה בקלפי בנושא בית כנסת בבית קמה כ-1:0 לטובת "הדתיים" ואת פרשת ה"תשליך" בבריכה כ-1:1. אפשר ללכת עם זה הלאה, ליזום סיבובים נוספים ולהיערך לקראתם באמצעי תעמולה שונים, להקים מטות ולגייס קולות. ל"מפלגת הדתיים" ו"מפלגת החילוניים" יכול להיות תפקיד גם בבחירות למוסדות שונים ביישוב, כמו הוועד, מועצת החינוך, ועדת תרבות או צוות הבריכה. אפשר לדרוש באופן רשמי איזון בין המפלגות באיוש התפקידים ואפשר גם להתארגן מאחורי הקלעים ולגייס מצביעים בעד המועמדים "שלנו".

 

זה לא תסריט דמיוני. בהרבה קיבוצים זה עובד ככה לגבי נושאי מחלוקת שונים. לבית קמה (כמעט כתבתי "תודה לאל") זה עדיין לא הגיע. יום כיפור עבר בשלום וכך גם רצף האירועים הקהילתיים שאחריו, כולל הקפות שניות ו"חמישי על המים" בבריכה באותו ערב עצמו.

 

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
21/10/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו