עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בועטים בשוויון
בועטים בשוויון

מאת אלישע שפירא, 16/10/2013

 

איש לא צפה שרבים מהדור השני יבעטו בשוויון לאחר שהובטחה לנו פנסיה סבירה ושוויונית. יום כיפור קיבוצי (רשימה שניה)

 

כאשר נחשפנו לעומק המשבר הכלכלי בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, המשבר עליו כתבתי ברשימה הקודמת, אמר לי אחד מחברי מזכירות התנועה של אז: "אם נצא מהמשבר עם כל הקיבוצים ונצליח לשמור על משהו ממאפייניו וערכיו של הקיבוץ, יהיה זה הישג גדול". אני מוכרח להודות שלא הבנתי אז על מה הוא מדבר. לא עלה על דעתי שתוך פחות משני עשורים יוותרו רוב הקיבוצים ורוב חבריהם על מה שנתפס כייחודו וטעם קיומו של הקיבוץ. לא העליתי בדעתי שהשוויון בחלוקת פירות עבודתנו, מה שכונה "שוויון ערך העבודה", יהיה הקורבן הראשון של המשבר ושל "השינוי" שבא בעקבותיו. יותר מכך, לא עלה בדעתי שכה רבים מבני הדור השני בקיבוצים (אנחנו) יתמכו ובמקרים רבים אף יובילו את התהליכים הללו.

 

על כך כבר נאמר גם בהקשר של המלחמה הנוראה ההיא, כי יותר מכפי שאנו טועים בהערכת הסביבה אנו טועים לגבי עצמנו. זו התופעה שעיקרה אי הבנת התהליכים שעוברים עלינו עצמנו, כפרטים וכציבור. בז'רגון הצבאי קוראים לזה: "הערכה שגויה של כוחותינו". הדור השני בקיבוצים הוותיקים שחש חרדה מוצדקת לגורלו, בתחילת המשבר, התנער (בחלקו) מהשוויון והתנער מהאחריות המשותפת לכל חלקי האוכלוסייה לאחר שהוסדרה והובטחה לו הפנסיה, בקיבוצים שיכלו להבטיח פנסיה סבירה. צריך להדגיש, פנסיה אחידה, בגין התקופה השיתופית-שוויונית, פנסיה שאינה תלויה בתרומה האישית השונה שתרם כל אחד מאתנו.

 

האירוניה של המציאות

 

כבר בתחילת המשבר הכלכלי ההוא הבינו חברי הקיבוצים וההנהגות הכלכליות של הקיבוצים והתנועה, שנחוצה לנו פנסיה הרשומה על שמנו. נחוץ חיסכון פנסיוני אישי, כדי שלא יחזור "מקרה בית אורן". נחוץ לנו ביטחון נוסף מעבר לביטחון שמספק לנו הקיבוץ. ביטחון שאינו תלוי בכל עת בהצלחתו של הקיבוץ. המשבר המחיש זאת באופן חד וברור והקיבוצים אכן נרתמו למשימה. קיבוצים רבים עשו מאמץ גדול כדי לכסות על הפערים ולצבור בתקופה קצרה את מה שלא חסכו לאורך רוב שנות עבודתם (עבודתנו). לשם כך הם דחו השקעות אחרות והם גייסו את המקורות שעמדו לרשותם. אחדים עשו זאת גם בעזרת אשראי שגייסו והטילו על עצמם התחייבויות לזמן ארוך, התחייבויות שיפרעו כל החברי הקיבוץ לאורך שנים רבות. הם עשו את הדבר שנראה נכון לעשותו, כדי לשמור על חבריהם וכדי להבטיח את קיומם כחברה שיתופית.

 

איש לא העלה בדעתו כי דווקא החיסכון הפנסיוני, לאחר שישחרר אותנו מהחרדה הקיומית, יהיה אחד המאיצים לקידום השינויים ולוויתור על שוויון ערך העבודה. איש לא צפה שרבים מהדור השני יבעטו בשוויון לאחר שהובטחה לנו פנסיה סבירה ושוויונית, בגין שנות עבודתנו. איש לא העלה בדעתו שהפנסיה השוויונית שמגיעה לנו בזכות שנות עבודתנו בקיבוץ השיתופי - שוויוני, היא שתאפשר לרבים מאתנו להשליך את השוויון ככלי אין חפץ בו. גם זו "הפתעה בסיסית". אם תרצו, זו האירוניה של המציאות, המאפשרת לרבים מהדור השני להשתחרר מהשוויון בזכות השוויון.

 

בלוף ושמו "קץ ההיסטוריה"

 

הלקח האוניברסלי שאפשר להפיק משרשרת ההפתעות, הוא שהמציאות תמשיך לזמן לנו הפתעות, וכשמן כן הן, הן תהינה תמיד בלתי צפויות בעת התרחשותן. רק מי שמתעלם לחלוטין מהניסיון האנושי המצטבר יכול לשגות במחשבות כאילו מעכשיו והלאה הכל צפוי, הכל ברור וידוע, הכול ימשיך לנוע כפי שהוא. אינני יודע לאן ייקחו אותנו ההפתעות של העתיד. איני יודע מתי ואיך יקומו שוב אנשים צעירים שיחפשו משהו אחר. איני יודע מה תזמן להם המציאות ועד כמה הם ירצו להשתתף בעיצוב המציאות ולא להיות רק קורבנותיה. אני לא יודע מתי ואיך אבל אני בטוח שהם יבואו. אני בטוח שההיסטוריה לא תסתיים אתנו. הרעיון של "קץ ההיסטוריה" (זוכרים?) אינו נכון אף פעם והוא אינו נכון גם בקיבוץ. הקיבוץ של היום יכול להיות שלב בדרך להתמזגותו המלאה והסופית בסביבה, כפי שהוא יכול להיות הבסיס לצמיחה חברתית וערכית חדשה. והוא יכול להיות גם שניהם ביחד. חלק מהקיבוצים ייעלמו ויחדלו להתקיים כישות ייחודית, ואחרים יהיו ברי קיימא לזמן יותר ארוך והם יהוו בסיס לשינוי כיוון בעתיד. מה יקרה? ימים יגידו.

 

לקריאת הרשימה הראשונה - לחצו כאן

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
16/10/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו