עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כשתמונת עולם מתמוטטת

כשתמונת עולם מתמוטטת
מאת אלישע שפירא, 11/9/2013

  
זה לא היה רק מחדל מודיעני: ביום כיפור ההוא התמוטטה תמונת עולם שלמה, לפיה "הערבים חלשים, ולא יעזו לתקוף מול כוחם של צה"ל ומפקדיו"

   
מלחמת יום כיפור הייתה נוראה ורצופת קורבנות רבים, והיא השאירה צלקות קשות לכולנו. בין השאר הייתה תחושה קשה של עלבון וכעס, בגין מה שכונה "המחדל המודיעיני". מי לא ידע? מה לא ידע? ולמה לא התריעו בפנינו, המוני עם ישראל, אנשי המילואים והצבא הסדיר? זכורה לי אותה שבת של יום כיפור, כאשר תוך כדי ההתארגנות בימ"חים שמענו את הידיעות הראשונות על צליחת התעלה על ידי הצבא המצרי ועל חדירת הצבא הסורי לרמת הגולן שלנו. אמרנו אז, בביטחון המופרז שאפיין את התקופה: "הערבים לא יכלו לעשות טעות יותר גדולה, עכשיו נשמיד, נהרוס אותם ונפרק להם את הצורה". איש מסביב לא הטיל ספק בכך שהדבר ביכולתנו. יצאנו מיוקנעם (מנסורה) בנסיעה על שרשרות טנקי ה"שרמן" הישנים (ששירתו כבר במלחמת העולם השנייה). תוך מספר שעות מצאנו את עצמנו תחת אש, בקרב קשה מול הסורים, שהיו מצוידים בטנקים רוסיים חדישים. לגודל הפתעתנו פגשנו אותם עמוק בתוך רמת הגולן, ליד "אל-על", בשטחים שהכרנו היטב מאז מלחמת ששת הימים. השאר כבר היסטוריה. ניצחנו, אך המחיר היה כבד ובלתי צפוי לחלוטין.

 
ההפתעה הבסיסית

 
ד"ר צבי לניר, מחבר הספר "ההפתעה הבסיסית", פתח את עינינו לראות ולהבין עד כמה העיסוק הרווח במה שכונה "המחדל המודיעיני" החטיא את העניין. הבעיה לא הייתה בעיקרה ההתראה המאוחרת ולא אי הידיעה, או אי האמון של אנשי המודיעין בידיעות שהגיעו אליהם על ההתקפה הסורית מצרית המתקרבת. הטעות הייתה עמוקה וקשה שבעתיים, השגיאה הייתה בהבנת התמונה הכוללת. ביום כיפור התמוטטה תמונת עולם שגויה שכולנו האמנו בה. תמונת עולם על פיה "הערבים חלשים, רמת הפיקוד שלהם נמוכה והם אינם מסוגלים להפעיל יחידות גדולות, והם לא יעזו לתקוף, מול כוחו, יכולתו ויתרונם המוחלט של צה"ל ושל מפקדיו." צבי לניר המחיש את ההבדל בין המושגים "הפתעה בסיסית" ל"הפתעה מצבית", בסיפור הנחמד על מר וובסטר (מחבר המילון האנגלי הידוע) שהגיע יום אחד לביתו בשעה לא רגילה ומצא את אשתו בזרועות המאהב. אשתו המופתעת פלטה במבוכה: "יקירי הפתעת אותי". השיב לה מר וובסטר: "יקירתי הדהמת אותי". ההפתעה שלה הייתה "מצבית" בלבד. היא ידעה מה קורה אך היא לא ציפתה שבעלה יחזור בשעה כה מוקדמת. ההפתעה שלו הייתה "בסיסית", עולמו חרב עליו, כל מה שחשב על אשתו ועל חייהם המשותפים התמוטט.

  
אם לחזור למלחמה הנוראה ההיא, מתברר שמספר חודשים לפני שפרצה נערך תרגיל מפקדות של כוחות צה"ל בחצי האי סיני. התרגיל דימה ניסיון מצרי לצלוח את התעלה ולחדור לשטחים שהוחזקו אז על ידי צה"ל. בסיכום התרגיל קבעה חבורת המפקדים: "הוכח שוב כי בכוחן של היחידות הסדירות הפרושות בסיני, בתוספת חיילי המילואים במוצבים, להדוף כל התקפה וכל ניסיון צליחה וחדירה של כוחות מצריים לסיני, ללא הזדקקות לגיוס נוסף של המילואים. את כוחות המילואים צריך יהיה לגייס רק כדי לעבור את התעלה ולתקוף בתוך השטח המצרי שממערב לתעלה. צבי לניר מתאר בספרו את עומק אי ההבנה. המחדל המודיעיני לא היה בעיקרו אי ידיעת תוכנית ההתקפה הסורית מצרית ועיתויה. המחדל היה בהבנת התמונה הכוללת, המורכבת מיכולות וכוונות האויב ומהיכולות של צה"ל. כך גם המדיניות הישראלית לא קראה נכון את המפה והיא עסקה בשאלה האם פניו של סאדאת לשלום או למלחמה.

 
הרעיון שנשיא מצרים ייצא למלחמה כדי להגיע להסכם שלום, לא עלה אז במוחם של קובעי המדיניות. צבי לניר מגיע למסקנה נוספת, מעניינת וחשובה. הוא מסיק כי יותר מכפי שאנו נוטים לשגות בהערכת האויב, אנו מרבים לשגות בהערכת "כוחותינו". אנו טועים לא פעם בהבנת זרמי העומק והתהליכים המעצבים את אופי החברה שלנו, ומכך גם את היכולות והעוצמה הצבאית שלנו. אני יכול להעיד כי נחשפתי לדבר ביתר שאת כמשתתף במלחמת לבנון הראשונה, וכצופה מרחוק במלחמת לבנון השנייה. צהל שפגשתי שם היה צבא אחר, צבא שאיבד במידה רבה את הדבקות במשימה ואת "האינסטינקט המסתער" שאפיין אותו. על כך בפעם אחרת.

 
***

 
חשוב לשאול ולחזור ולשאול את עצמנו היכן צפויה לנו ההפתעה הבסיסית הבאה. מה איננו רואים ואיננו מבינים נכון בתמונת העולם שלנו. הדבר נכון במישור הלאומי, המדיני והביטחוני, והוא נכון לא פחות בכל מישורי חיינו האחרים.

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
11/9/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו